הס מפניו כל הארץ
יעקב מרגליות
כפי שנחשף ב’שערים’ בשבוע שעבר – ביוזמת המרא דאתרא מורנו הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א נערך בעיר כנס יסוד ל’ועד מורא מקדש’, בהשתתפות נציגים מכלל קהילות הקודש בעיר. מטרת היוזמה – לפקח שהחזרה לבתי הכנסיות לאחר תקופת הקורונה תיעשה תוך שמירה הדוקה על כבוד בית השם, הישמרות משיחה בטלה בעת התפילה וזהירות להיכנס לבתי הכנסת ללא מכשירים סלולריים, או כאשר המכשיר מכובה.
עוד נחשף ב’שערים’ לראשונה, כי בכוונת המרא דאתרא לבקש על העמדת מפקחים בכל בית כנסת ובית כנסת בעיר – שתפקידו יהיה לשמור על קיום התקנה החשובה, הידועה כדבר הבסיסי והחשוב ביותר לכבוד בית השם, כאשר ייתכן שכל ההרחקה שנאלץ עם ישראל לספוג בכל העולם מהיכלות התורה והתפילה – הוא איתות שמימי על הצורך להתחזק במורא מקדש.
כפי שנכתב ב’שערים’ בגיליון שעבר – מהדורת העיתון ירדה לדפוס בדיוק בעת שבה אמור היה הכינוס להתחיל. הספקנו להכניס תמונות מהכנס, אולם הבטחנו להציג את הסיקור המלא בגיליון הבא. בעמוד זה – אנו מקיימים את ההבטחה, לגודל חביבות העניין וגודל הצורך לשמור על כבוד בית השם, שבוודאי מסוגל לכל הישועות ולמניעת אסונות ופגעים רעים רח”ל.
בשורות הבאות נביא גם את דבריו המלאים של מורנו הגאב”ד, שעמד ודיבר בדרשה נלהבת ובדברים חוצבי להבות אש ממעמקי ליבו על הדבר שקשה לתאר את גודל חשיבותו והקריטיות שלו לנשמות ולגופים, באופן שלא יעלה על הדעת להקל בו ראש ח”ו.
עוד הוספנו בגיליון הקודם, שהכנס אמור להיות חף מסממנים פוליטיים, שכן מדובר בהתחזקות רוחנית בלבד, בהובלתם של רבני העיר, ואכן, בכנס השתתפו אך ורק רבני העיר ונציגי הקהילות, שבאו לחזק ולהתחזק בשמם של כלל חברי קהילות הקודש בעירנו המעטירה.
רצינות מבעד למסכות
כבר בעת תחילתו של כינוס החירום ניתן היה להבחין ברצינות ששורה על פני הנאספים, רבני העיר ונציגי הקהילות, שהשתקפה אף מבעד למסכות שבהם היו עטויים קברניטיה הרוחניים של העיר. ניכר היה ששליחות קודש נעשית על ידם, משימה נעלית, חשובה ודחופה, מתוך תפילה שהדבר ייענה בחיוב ומתפללי כלל בתי הכנסיות בעיר יתחזקו בעניין שכל ספרי ההלכה והמוסר מפליגים בגודל העוון הכרוך במי שעובר עליו, ובשֶׂגֶב השכר השמור למי שמתחזק בכך.
בכנס, שכאמור – מאחורי יוזמתו עומד מורינו רב העיר הגר”ח וייס באופן אישי – השתתפו כמאה ועשרים גבאי בתי הכנסת, וכל חברי בית הדין, רבנים ואדמו”רים. כינוס קודש שכזה בעניין קדושת בית הכנסת טרם נראה, כאשר לדברי מקורביו של מורנו המרא דאתרא – הדבר בנפשו ממש. מורנו הגאב”ד דרבן וזירז את קיום הכינוס על אף הקושי הגדול בהתארגנות המהירה לקראתו, בהתראה קצרה – כדי שהדבר יהיה כמה שיותר קרוב לפתיחת ההיכלות ובתי המדרש מחדש.
רבים מגבאי בתי הכנסת ביקשו לדעת ולשמוע את דבר השם. לצד מורנו הגאב”ד הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א שנשא את המשא המרכזי, וראב”ד העיר מורנו הגאון הגדול רבי צבי ברוורמן שליט”א שנשא דברים נרגשים – אף נשא דברים הג”ר מרדכי פוטאש שליט”א ראש כולל בקהילת הפרושים, שעניין מורא מקדש קרוב לליבו במיוחד, ולבקשת הרב הוא נתבקש גם כן לשאת דברים.
הנחה את האירוע ראש כולל קרלין ומזכיר בית דין צדק של העיר, הרב פסח בורנשטיין שליט”א.
‘לא צריך שאלת חלום’
אנו מביאים בזאת בבלעדיות את דבריו היוצאים מחדרי הלב של מורנו המרא דאתרא, שנכנסו אל הלבבות ועוררו את המשתתפים, בתקווה למהפכה כללית בעז”ה בהיכלות הקודש בעיר בנושא חשוב וקריטי זה:
“ברשות חברי בית הדין, וברשות הרבנים החשובים וגבאי בית הכנסת היקרים, נתאספנו כאן כדי לחזק העניין של קדושת בית הכנסת ומורא מקדש. כידוע, בשנת ת”ח ות”ט נהרגו על קדושת השם רבבות מבני ישראל, ובעל התוספות יום טוב זיע”א ערך שאלת חלום – למה הגיעה הגזירה הנוראה – וענו לו משמים שהמגיפה הייתה בגלל שדיברו בשעת התפילה. ולכן תיקן התוספות יום טוב את ה’מי שבירך’ למי שלא ידבר בשעת התפלה.
“כמדומני שכיום אין צריכים שאלת חלום, שהרי כולנו היינו במצב שלא היה כזאת מעולם – שנסגרו כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות מסוף העולם ועד סופו, ולא הייתה הגזירה שלא יתפללו; היה אפשר להתפלל וגם היה אפשר להתפלל במנין על ידי המרפסות והחצרות וכדומה. וכל הגזירה הייתה – שלא יתפללו בבתי הכנסת
“הרי ראינו בחוש את הבחינה של ‘כי גרשוני מהסתפח בנחלת השם’, וגדולי ומאורי ישראל קבעו לאור המצב שצריך להתחזק בעניין קדושת בית הכנסת. לכן נתאספנו כאן הערה – כדי לחזק את העניין”.
ללמוד מאסון הארון
לאחר דברי ההקדמה הנלהבים, המשיך מורנו המרא דאתרא: “מסופר בנביא, שבשעה שהחזירו את הארון מהפלישתים והגיע הארון לבית שמש – מתו הרבה מהעם.
“ובפסוק (שמואל א, ו) נאמר: ‘וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ד’, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ד’ בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה’.
“ובמסכת סוטה (לה, ב) נאמר שמתו חמישים אלף איש שכל אחד מהם שקול כשבעים סנהדרין. ולפי מאן-דאמר אחד בתלמוד ירושלמי מתו השבעים סנהדרין(!). ובגמרא שם איתא: ‘וכי משום שראו – ‘וַיַךּ’?! ותירצו – משום שכשהגיע הארון לבית שמש המשיכו לקצור בתבואה ולא בטלו ממלאכתן לכבדו. ומבואר כאן דבר נורא – שהחשובים שבעם מתו בגלל שלא כיבדו את ארון ד’ ולא התעסקו כמו שצריך בארון ד’.
“דבר נוסף הנוגע לענייננו – יש ללמוד משם: לכאורה, גם אחר תירוץ הגמרא – צריך ביאור: מה הייתה התביעה הגדולה והנוראה על אנשי בית שמש? ונראה, שהתביעה הייתה כיון שכבר ראו את חורבן משכן שילה שהיה שבעה חדשים קודם המעשה עם הארון בבית שמש. ומבואר במסכת יומא (ט, א) – שחורבן שילֹה היה בגלל ‘ביזיון קדשים’. וזו הייתה התביעה על אנשי בית שמש – כיוון שכבר ראו שהיה החורבן בגלל ביזיון הקודש – למה לא חששו כעת ללמוד מזה ולהתאמץ לכבד את הארון!
“ומזה נלמד לענייננו: לאחר שראינו את הכאב הגדול – שלא יכולנו להתכנס לבית הכנסת ולבית המדרש והיינו במצב נורא שלא הייתה כזאת מעולם – בוודאי שצריך להתעורר מאוד לכבד את בתי הכנסיות ובתי המדרשות בכל האפשר.
“ולכן נתאספנו כאן, כדי לקבל על עצמינו להיות זהירים בקדושת בית הכנסת, ושכל בית כנסת ימנה גבאי שיהיה ממונה לשמור שלא ידברו ח”ו בבית הכנסת בשעת התפלה, וכן שהפלאפון יהיה סגור כשנכנסים לבית הכנסת”.
פלאפון בהיכל – חילול הקודש
כאן המשיך הרב להרחיב בדבר חומרת העוון של צלצול הטלפון בבית הכנסת בעת התפילה:
“האמת היא, שאף אחד אינו רוצה שהטלפון שלו יצלצל בבית הכנסת. אלא ששוכחים לסגור את הטלפון וכדומה. וכמו ששמעתי מיהודי חשוב מאוד, שפעם צלצל טלפון בבית הכנסת וצלצל כמה פעמים, והלה כעס מאוד – למה בעל הטלפון מזלזל כל כך בקדושת בית הכנסת. ואחר כך התברר לו שזה מצלצל מהכיס שלו… הרי שבעצם הוא לא רצה שהטלפון יצלצל וזה קרה מחמת שכחה וחוסר תשומת לב. ולכן, כל אחד ישמח שיהיה מי שיעורר אותו בדרך כבוד כדי לא לשכוח וכדומה.
“ובהזדמנות זו שעלינו גם לפייס את ספרי התורה שהוצרכנו לטלטלם, ראוי לעורר את הציבור על כך שיש להיזהר שאסור לאדם ללכת כאשר אחוריו כלפי ספר התורה, וזו הלכה פסוקה שמבוארת ביורה-דעה סימן רפ”ב סעיף א’. והדבר מצוי מאוד – כגון לאחר שגוללים את ספר התורה ואנשים הולכים לקראת הבימה כדי לראות את הכתב – כשהם חוזרים למקומם בבית הכנסת – עליהם לצעוד עם הפנים לספר התורה.
“ועלינו ללמוד מגדולי ישראל איך כיבדו את בתי הכנסיות. ולדוגמה אציין מה שראיתי אצל מורי ורבי כ”ק מרן האדמו”ר הרה”ק מצאנז זצוק”ל, בעל ה’שפע חיים’ בשנים האחרונות – שכאשר היה יוצא מבית הכנסת (ביוניון סיטי) – היה הולך קודם לארון הקודש לנשק הפרוכת ויצא עם פניו לכיוון הארון הקודש, וכך עד ליציאה מבית הכנסת, ומקור הדברים מצאנו בגמרא מסכת יומא דף נג.
“כמו כן יש להשתחוות כשיוצאים מבית הכנסת – כמובא ברמ”א סימן קלב. וכן כל אחד יוסיף גדרים וסייגים בקדושת בית הכנסת, ובוודאי שזה יביא ברכה גדולה וישועות ורפואות לכל העיר ולכל בית ישראל” – סיים מורנו המרא דאתרא את משאו, מעמקי לבבו, כשהוא מפציר בשומעים לעשות ככל אפשרותם כדי להטמיע את העניין החשוב בקרב כלל המתפללים בכל בתי הכנסיות בעיר.
מקום להשראת השכינה
לאחר מכן נשא דבריו מורנו ראב”ד העיר הגאון רבי צבי ברוורמן שליט”א. הראב”ד הזכיר את דברי הרמב”ם בספר המצוות, במצוות ‘מורא מקדש’: “על המקדש שציוונו שנירא מהמקדש מאוד מאוד שנשים בנפשותינו משא הפחד והיראה”. וה’ראשונים’ כתבו שזה נאמר גם על בתי כנסיות, שהם מקדש מעט, ולכן צריך זהירות גדולה במורא מקדש.
“בית כנסת”, הזכיר הראב”ד, “הוא מקום להשראת השכינה. כמו שאמרו בגמרא – ‘ואהי להם למקדש’ – שבית הכנסת הוא מקדש מעט, ולכן ה’בית יוסף’ כותב שבית הכנסת הוא בבחינת קדושת ההיכל שבבית המקדש.
לדאבוננו, והקב”ה גרשנו ממקום שכינתו, ובמשך שבועות ארוכים נאלצנו לנדוד ולגלות מבית השם. עתה, שזכינו לחזור – הדבר מחייב חיזוק גדול ועלינו להימצא ראויים לבקר בהיכל השם. ובזכות ההתחזקות במצוות מורא מקדש והזהירות משיחה בטלה – נזכה לשכון בטח, ונישמר מכל פגעים ומרעין בישין, ונזכה לגאולה שלמה במהרה”.
