ביתר לא שוכחת
משנה:
@שמעון כהן
אף אחד לא מסוגל לשכוח את הטרגדיה הנוראה הזו, שנשגבה לגמרי מהשגת בן-אנוש וממחישה כיצד גבהו דרכיו של הקב”ה מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו: לפני עשור בדיוק, ביום חמישי, כ”ה מנחם אב תש”ע – אירעה תאונת דרכים מחרידה בדרום הארץ, אשר גבתה את חייהם של כל בני משפחת ברנשטיין ע”ה, שהיו בדרכם לשבת נופש משפחתית באחד מיישובי הדרום.
בתאונת הדרכים הנוראה נקטפו חייהם של בני משפחת ברנשטיין ע”ה – האבא, הרה”ח ר’ אריה לייב זצ”ל, רעייתו מרת שרה רבקה ע”ה, וילדיהם מליה מרים ע”ה, יוחנן ז”ל, מרדכי ז”ל וחיה הענא ז”ל, והנכד הפעוט מרדכי אהרן גוטשטיין ז”ל. הטרגדיה זעזעה את כל הציבור החרדי, ואף את כל תושבי ארץ ישראל, מול מידת הדין שנמתחה בצורה מחרידה כל כך.
ההמחשה המטלטלת ביותר לעוצמת האמונה שצמחה מתוך עומק היגון – ניתנה על ידי בני המשפחה, הוריו של ר’ אריה לייב ברנשטיין ע”ה וזוגתו, שבחרו לחרוט על שבעת המצבות – על כל מצבה מילה אחת: “מאת השם הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו”. איננו מבינים, איננו מסוגלים להבין, וכל שאנו נדרשים לעשות הוא לזכור, להתעורר לתשובה, וכמובן לפעול לעילוי נשמתם של בני המשפחה המיוחדת הזאת, הנאהבים והנעימים שבחייהם ובמותם לא נפרדו.
כאב שלא מרפה
הזעקות שנשמעו באותו יום שישי מר ונמהר שלאחר האסון, עודם מהדהדים בלבבות: “אבא, די! זה חורבן שזקני ירושלים לא זוכרים כמותו”, זעקו רבים במסע ההלוויה הכאוב – אחד מהכאובים שידעה ירושלים אי פעם, כאשר אלפים, ובראשם אדמו”רים, רבנים, ראשי ישיבות ואישי ציבור, צועדים במסע הלוויתם של שבעת בני משפחות ברנשטיין-גוטשטיין ומבכים את השריפה אשר שרף השם.
“איה הקינה שתוכל לבטא את הרגשות?!”, נכתב אז בעיתונות החרדית. “היכן הוא הסופר שיוכל להעלות תיאור על נטפי דם של פעוט בן שנתיים שלא טעם טעם חטא? היכן הדפים שיוכלו להכיל צער של סבא שאיבד שבעה מיקיריו, שאיבד בבת אחת את בנו, כלתו, ארבעת נכדיו ונינו?! איפה היא הנחמה שתרפא את השבר ואת החורבן שהומט על אברך צעיר שאיבד בבת אחת את רעייתו ובנו? רק הקב”ה יכול. רק הוא, מסובב הסיבות, שמאיתו לא ייצאו הרעות, יוכל למצוא מזור ולהמציא מרפא לשואה הפרטית שניחתה על משפחה בישראל.
“הציבור החרדי בפרט והעם היהודי בכלל עבר היום אסון עצום. תחושת האובדן על המשפחה שהוכחדה, ממלאת את הלב, ואינה מניחה. חותכת בבשר החי, קורעת את הלב לחתיכות קטנות. התמונות של נערי החמד, של האב בעל החסד, ושל אשת החייל שגידלה את ילדיה, ילוו אותנו חודשים ארוכים. נמאן להינחם”.
אלון בכות
כאמור, בשבת החולפת, כ”ה במנחם-אב, צוין היארצייט העשירי. בני המשפחה יבלח”א למדו משניות והעלו על נס את זכרם של בני המשפחה הנאהבים והנעימים. גם הר”ר דוד צבי גוטשטיין יבדלח”א, ששכל באסון את רעייתו ובנו – ציין את היארצייט בלימוד משניות ועורר את חבריו וידידיו ליטול חלק באמירת משניות ופעולות רוחניות של חסד ומצוות לעילוי נשמתם של יקיריו.
הרה”ח ר’ אברהם ברנשטיין שליט”א, אביו של ר’ אריה לייב ע”ה, ציין את היארצייט בין היתר בהגברת הפעילות במכון שבראשותו – מכון ‘יד אריה’ להנחלת לימוד הקריאה בקרב תשב”ר. את המכון, שמקדם ילדי תשב”ר בלימוד הקריאה באופן רהוט וברור כדי שיוכלו ללמוד תורה כראוי – ניהל הרב אריה ברנשטיין ע”ה ביד רמה, ולאחר האסון – נקרא המכון על שמו ולזכרו. מכון נוסף של בני המשפחה נקרא ‘מכון מקראות’, בניהולו של הגיס, הרב אפרים שבדרון, ועוסק אף הוא בהנחלת לימוד האותיות.
משפחת ברנשטיין הייתה מהמשפחות היקרות והחשובות בביתר עילית, וביתם ברחוב המגיד ממעזריטש בעיר היה סמל לאהבת תורה וחסד. משפחה יקרה ונפלאה שעסקה בטוב וגידלה את צאצאיה לתורה במסירות. בעקבות האסון, עיריית ביתר עילית שינתה את שמה של הכיכר הסמוכה למקום מגורי המשפחה ע”ה ל’כיכר ברנשטיין’, כאשר כל מי שחולף על פני הכיכר נזכר במשפחה, מעלה את זכרה ופועל לעילוי נשמתה.
הנצחה יומיומית
אחד מדרכי ההנצחה היעילים – שיש בעיר מי שמשתדלים לקיימה בכל יום – הוא אמירת פרק משניות או משנה כל אימת שחולפים ב’כיכר ברנשטיין’, שמשמש מעין גל-עד למשפחה היקרה. הכיכר מהווה למעשה תזכורת קלה ויעילה, כאשר אין מי שאינו זוכר בעל פה איזו משנה או פרק משניות שאותם הוא יכול ללמוד בעל פה תוך כדי מעבר בכיכר כשהוא בתוך אוטובוס, במכונית או באופן רגלי.
א’, מתושבי העיר, מספר ל’שערים’: “כל אימת שאני חולף ב’כיכר ברנשטיין’ – אני חוזר בעל פה על המשנה הראשונה במסכת ברכות ומכוון לעילוי נשמתם של בני משפחת ברנשטיין ע”ה. זוהי ההנצחה הרוחנית המעולה ביותר שאפשר לקיים בקלות, ובאופן יומיומי. הכיכר שנקראה על שמם הוא תזכורת כאובה אך שימושית מאוד. אני מציע לכל מי שקורא את הדברים – לנהוג כך, וכך יילמדו בכל יום מאות פרקי משפחות לעילוי נשמתה של משפחת ברנשטיין ע”ה”.
הציבור נקרא ללמוד ולהתפלל ולכוון בעשיית מצוות לעילוי נשמתם של הרה”ח ר’ אריה לייב זצ”ל בן יבדלח”א ר’ אברהם יוסף, האישה שרה רבקה ע”ה בת יבלח”א ר’ לוי יצחק, וילדיהם מליה מרים ע”ה, יוחנן ז”ל, מרדכי אהרן ז”ל וחיה הענא ז”ל, והפעוט מרדכי אהרן ז”ל בן יבדלח”א ר’ דוד צבי.
בתפילה שנזכה בקרוב ממש לגאולה שלמה, והקיצו ורננו שוכני עפר והם בתוכם בב”א.
