יעקב מרגליות
התחקיר שפורסם בשבוע שעבר ב’שערים’ – אשר הביא את זעקתן של מאות משפחות בביתר עילית המתגוררות בנכס המוגדר כ’טאבו משותף’ ומשום כך רובצים עליהם מיסים יקרים ומפולפלים בתשלומי הארנונה, המים וכדומה – הכתה גלים ברחבי העיר.
גל של תגובות זרם למערכת ‘שערים’, ואלו חשפו עוד כמה טפחים מתוך עומק המצוקה שאיתה מתמודדים תושבים כתוצאה מעיוות בלתי נסבל – אי הכרה של העירייה בכך שהנכס מחולק לכמה משפחות. העירייה מחשיבה את הנכס המשותף כנכס גדול של משפחה אחת, וכך יוצא, שדווקא החוליה החלשה ביותר בעיר – משפחות שאין ידם משגת לרכוש נכס עצמאי – הן אלו שמשלמות את התשלומים הגבוהים ביותר לעירייה.
התגובות למערכת – שאת חלקן נפרסם כאן בשבועות הקרובים – מציגות היבטים שונים לבעיה האקוטית, ומכולן עולה תהייה כאובה אחת: איך יתכן בכלל שבעיר חרדית אין התחשבות במשפחות חלשות כלכלית. הרי אלו שנאלצים להתגורר בטאבו משותף – עשו זאת כמוצא אחרון כדי לזכות לקורת גג. לשם כך הם ויתרו על דירה שרשומה על שמם בטאבו באופן בלעדי, נכנסו לעסקה הנדל”נית הכי לא בטוחה מבחינה משפטית, והתפשרו על דירה קטנה מהממוצע – העיקר לא להתגורר בשכירות או ברחובות.
ממצבור התגובות שהגיעו למערכת, עולה תמונה ברורה וחד משמעית: אלה שמתגוררים בטאבו משותף, או אלו ששוכרים יחידות דיור בנכסים כאלה – הם לרוב משפחות צעירות, כאלה שבהן הבעל הוא אברך, והם משלמים את השכירות או ממלגת ה’כולל’ של הבעל והעבודה הזעומה של האישה, או בסיוע ההורים אשר להם חובות עצומים מנישואי הילדים.
‘במה אנו עיר חרדית?’
אחד מתושבי העיר החשובים ביותר כתב ל’שערים’: “יישר כח על העלאת הנושא החשוב הזה – של ניצול המשפחות העניות ביותר כדי להעשיר את קופת העיר. הרי מדובר במשפחות שהפרוטה אינה מצויה בכיסן – כפשוטו ממש – ואין שום היגיון לנצל אותן ולגבות מהן דמי עירייה מפולפלים, תוך ‘הקטנת ראש’ וניצולה של לקונה משפטית, ומתוך התעלמות מכוונת מהמצב המשפטי הבעייתי שבו הם נמצאים כחלק מההסדר הדחוק של הטאבו המשותף”.
ממשיך היהודי החשוב וכותב לנו: “דווקא המשפחות העניות, הן אלו שנבחרו להעשיר את קופת העירייה? החלשים ביותר – הם אלה שלא יקבלו הנחה בארנונה? הם אלו שצריכים לשלם אגרת מים מוגדלת כ”קנס על צריכת יתר”, כיוון שמספר הנפשות המתגוררות ביחידה אינן נספרות? אז אם כן, בַּמֶה אנו נחשבים לעיר חרדית – אם לא בצורך להתאמץ ולמצוא כל פתרון אפשרי כדי להקל על משפחות קשות יום?! מה גם שבערים חרדיות אחרות הנושא מוכר ומוסדר וישנה התחשבות מלאה במשפחות שמתגוררות בטאבו משותף”.
ירושלים מציגה: התחשבות ואנושיות
כידוע, פתרון הטאבו המשותף לא הומצא בביתר עילית – הוא קיים כמעט בכל עיר חרדית. ואכן, בעיר מודיעין עילית למשל, מוצגת התחשבות בדיירי הטאבו המשותף, כאשר כל יחידה נספרת לעצמה. קוראים רבים בדקו ומצאו שכך המצב בבני ברק ובשכונות החרדיות בירושלים.
‘שערים’ שוחח עם גורם בכיר בהנהלת העיר ירושלים, במטרה לבדוק מה נהוג בעיר הגדולה והחשובה בארץ לגבי נכסים משותפים. להלן הדו-שיח עם הגורם הבכיר.
איך נהוג בירושלים לגבי גביית ארנונה בטאבו משותף?
“עיריית ירושלים מתייחסת לדיירים, ולא לנכסים. כך שאם דיירים מבקשים לפצל דירה לצורך תשלום ארנונה – העירייה מכירה בנכס כנכס מפוצל לכל דבר ועניין”.
גם לגבי מתן הנחה בארנונה?
“בהחלט, גם לגבי הנחה בארנונה. כמו שתי דירות לכל דבר”.
ומה קורה אם בטאבו רשום הנכס כנכס אחד?
“הרישום בטאבו לא משפיע על תשלום הארנונה. אם לגבי הארנונה יש רישום נפרד – גם עיריית ירושלים תתייחס לזה כך, על כל המשמעויות הכרוכות בכך”.
אז מה הפרוצדורה במקרה של טאבו משותף?
“פשוט מאוד: אם אדם מגיע לעירייה ואומר ‘פיצלתי נכס’ – העירייה מגיעה לבדוק את המצב בשטח, ורושמת כל נכס על שמו של מי שמתגורר בו בפועל. ואז, אם הדיירים זכאים להנחה בארנונה – הם מקבלים אותה במלואה”.
הערים שמתחשבות יותר
בשבוע האחרון ערכו כתבי ‘שערים’ בדיקה מקיפה לגבי הנוהג גם בערים חרדיות אחרות בכל הקשור להנחות בארנונה בכלל – ביחס לביתר עילית – ולהלן התוצאות – שרק מעמיקות את השערורייה בביתר עילית בכל הקשור לגביית הארנונה.
ובכן: מודיעין עילית היא העיר החרדית (והישראלית) הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, ולמעשה העיר החרדית השלישית בגודלה (לאחר ירושלים ובני ברק). מתגוררים בה 81,000 תושבים, והמצב הסוציו אקונומי בה זהה לביתר עילית. ובכן, מבדיקה מול גורמי העירייה במודיעין עילית עולה כי כל משפחה בעיר מודיעין עילית זכאית להנחה בארנונה על דירות שגודלן עד 150 מטרים (בעוד שבביתר עילית ההנחה מוגבלת ל-100 מטרים). בנוסף, מודיעין עילית מתחשבת במצבן של משפחות המתגוררות בטאבו משותף, ומחשיבה כל יחידת דיור כיחידה בפני עצמה לצורך גביית היטלי הארנונה והמים.
בבני ברק – עיר התורה הגדולה בגוש דן, השמינית בגודל אוכלוסייתה במדינת ישראל ובעלת אוכלוסייה של למעלה מ-200,000 תושבים – מוצגת התחשבות במצבן של משפחות המתגוררות בנכס משותף. בעיר בני ברק, משפחה שבה יותר מ-5 נפשות, זכאית להנחה לא מוגבלת במטרים (בניגוד לביתר עילית, שבה רק מ-10 נפשות ואילך ישנה הנחה על דירה שגודלה לא עולה על 120 מטרים).
גם בעיר אשדוד, משפחה בת 7 נפשות זכאית להנחה לא מוגבלת במטרים (בניגוד לביתר עילית שבה ההנחה מוגבלת ל-100 מטרים עד 9 נפשות, ול-120 מטרים במקרה של משפחה עם יותר מ-10 נפשות). גם בבית שמש, משפחה בת 8 נפשות זכאית להנחה עד 120 מטר.
כמו כן, בבני ברק ובירושלים – חישוב המטרים לתשלום הארנונה הוא ‘חישוב נטו’, כלומר, המדידה נעשית רק בתוך יחידת המגורים, ולא עובי הקירות וכדומה, בעוד שבביתר עילית החישוב הוא ‘ברוטו’, כולל קירות וכדומה, כך שמשלמים על עוד כ-10-15% עבור הארנונה בביתר עילית. זאת ועוד: בביתר עילית משלמים ארנונה מלאה על מחסנים, וזאת בשונה מערים חרדיות אחרות.
עוד טענה שעולה בהקשר זה: בירושלים למשל אין צורך להגיש בכל שנה מחדש את כל הטפסים, אלא התושבים מקבלים הנחה לכמה שנים, מבלי לטרטר את התושב בכל שנה מחדש.
גם מחיר הארנונה הגולמי בביתר עילית – הוא מהיקרים ביותר בערים החרדיות: מודיעין עילית למשל, עיר בעלת אותם נתונים כלכליים – גובה היטל ארנונה של 37.36 שקלים עבור מ”ר, בעוד שבביתר עילית משלמים 42.8 למ”ר, כולל מחסנים, במדידה נטו ולא ברוטו.
פתאום יודעים לפצל
האם באמת לא ניתן מבחינה חוקית להכיר בטאבו משותף כנכס בעל כמה דיירים לצורך הנחה בארנונה ועקיפת היטלי צריכת היתר במים? ובכן, מבדיקת ‘שערים’ עולה, כי כשהעירייה רוצה – היא דווקא יודעת להכיר בפיצול של נכס משותף, וזאת כאשר מדובר בפוטנציאל להגדלת הכנסות לעירייה. כלומר, כאשר מדובר בפיצול שההכרה בו ייטיב עם קופת העירייה – לפתע נעלמת הבעיה המשפטית.
כך למשל, כאשר מדובר בבית-עסק שפועל בתוך בית או יחידת דיור – עיריית ביתר עילית תפצל את הנכס, ותעשה זאת ביעילות רבה, עם ‘מספר משלם’ נפרד ורישום נכס נפרד: על החלק שמתגוררים בו תגבה העירייה ארנונת מגורים, ואילו על החלק שבו קיים בית עסק – העירייה תגבה ארנונה עסקית שסכומיה גבוהים בעשרות אחוזים.
ביחס לנהוג בערים אחרות – לידי ‘שערים’ הגיע מכתב אותו שיגר תושב נשוא פנים ובעל משפחה ענפה בעיר, ללשכת ראש העיר, לפני כשנה, בתאריך י”ג טבת תשפ”א. במכתב הביע התושב – שצאצאיו הנשואים ממשיכים כמוהו להתגורר בביתר עילית – את זעקת תושבי העיר המתגוררים בנכס המוגדר כ’טאבו משותף’. כך נכתב במכתב, שאת העתקו שיגר התושב ל’שערים’ בעקבות פרסום התחקיר בשבוע שעבר:
“לכבוד ראש עירנו הנכבד הר”ר מאיר רובינשטיין הי”ו, שלם וברכה וכטו”ס. אני מלא התפעלות מהמודעות שאני רואה, בהן העירייה מתחננת בפני התושבים הזכאים להנחה בארנונה, שיבואו לסדר זאת כי התורה חסה על ממונם של ישראל. ומשום כך אני פונה אליך, בבחינת ‘המתחיל במצווה אומרים לו גמור’.
“ואסביר את בקשתי: ברוך השם שזיכני להשיא את כל צאצאיי שיחיו, ולרוות מהם רב נחת דקדושה. ומחמת ההוצאות הגדולות עברתי מירושלים לביתר, לרחוב (…), ומשם עברתי לרחוב (…), ומשם ל(…), עד שהגעתי בחסדי השי”ת לביתי עתה, ברחוב (…) שהוא בטאבו משותף, ואני השותף השלישי.
“כידוע לפי הסדר כאן שרק אחד מהמשותפים זכאי להנחה מהעירייה, יוצא שאני, השותף השלישי – איני זכאי לשום הנחה. וחשבתי שאם גזירה היא נקבל. אבל עתה שמעתי מגיסי שליט”א הגר בקרית צאנז בירושלים, שהוא חילק את דירתו ובחלק השני גר בנו שיחי’, ובאו מהעירייה ואמרו להם שאפשר לעשות פיצול, וכל אחד זכאי להירשם בעירייה ולקבל הנחה לפי זכאותו, וכן עשו.
“כן שמעתי גם מבני שיחי’ הגר בבני ברק בבית משותף, וגם שם סידרו בעירייה לכל אחד ואחד, וכל אחד זכאי להנחה לפי זכאותו.
“אני פונה אליך ר’ מאיר, אזור כגבר חלציך לסדר שגם בעירנו ביתר עילית יהיה אפשר לעשות כדבר הזה. וזה יהיה הצלה בעיקר למאות זוגות צעירים אשר עדיין לא התבססו בפרנסה. וגם לי הקטן. ואני מודה לך מראש על כך”.
כאמור, שנה חלפה – ושום דבר לא קרה. בינתיים נגבו עוד מאות אלפי שקלים מצטברים מהתושבים מעוטי היכולת המתגוררים בטאבו משותף, ואין פוצה פה ומצפצף.
