יעקב מרגליות
כולם מכירים את מצוקת הדיור שאיתה מתמודדת היהדות החרדית בארץ הקודש מזה עשור וחצי שנים.
מאז שמחירי הדיור החלו להתייקר במאות אחוזים – זוגות ומשפחות רבות בציבור החרדי מתמודדות עם מצוקה קיומית, בדמות דיור שאינו בר השגה. ועדיין לא נראה פתרון באופק.
מול המציאות המעיקה, מתחוללת בשנים הללו מהפכה שקטה של דיור אלטרנטיבי: החל מפיצול דירות והרחבתן, בניית יחידות דיור בחללים, בגגות ובמרתפים למטרת השכרה, וכלה ברכישת דירות בשותפות כדי לפצל אותן, מה שנקרא בשפה המקומית – ‘טאבו משותף’. רעיון שעם כל הבעיות הרבות הכרוכות בו – הן בפן המשפטי והן בפן המעשי והפרקטי – יצר מצב של ‘פתרון בדיעבד’ ההולך וגובר בכל הערים החרדיות בארץ.
בביתר עילית, התרבו מאוד בשנים האחרונות המגורים במסגרת ‘טאבו משותף’, כאשר שתי משפחות ויותר רוכשות דירה בצוותא, ומפצלות אותו כדי להתגורר בנפרד. כך משיגים דיור במחיר בר השגה, וגם אם מדובר בדירות קטנות מהממוצע – לפחות מדובר בפתרון מניח את הדעת כדי להשיג קורת גג במחיר שפוי.
גם העיריות והמועצות המקומיות, שאינן שבעות רצון בלשון המעטה מכל מיני הרחבות ופיצולים שאינם מאושררים רשמית – כבר קבעו מזמן נוהג שאומר: עד ההסדר החוקי של ה’פיצול’ אם יבוא, בינתיים ישלם התושב מיסים וארנונה על עצם ההרחבה והחלל החדש שנוצר.
עד כאן הכל ידוע.
אלא שרבים מתושבי ביתר עילית המתגוררים בטאבו משותף – מתמודדים עם בעיה ייחודית שנוצרה בעירנו: לצד גביית הארנונה ושאר תשלומים, הם מתמודדים עם קנסות וביטול הסדרי תשלום להם זכאי כל תושב המתגורר ביחידת דיור משל עצמו. ההתייחסות של העירייה לדירות הטאבו המשותף איננה כשל שתי דירות קטנות – אלא כדירה אחת גדולה. ומכיוון שגודל הדירה עולה על 100 מטרים – בעליה איננה זכאים להנחה.
הסיבה נעוצה בלקונה חוקית: הסדר הטאבו המשותף אינו מוכר באופן רשמי. העירייה איננה מכירה במציאות של תאי מגורים נפרדים בתוך דירה גדולה, המתחלקת בין כמה משפחות שרכשו את הדירה בטאבו משותף.
והעובדה הזאת, יוצרת שלל של בעיות ואתגרים עבור זוגות רבים בעיר המתגוררים בטאבו משותף – ובראשם: תשלום מלא של ארנונה, מיסים תשלומי מים ועוד.
תשלום מים כפול
מפניות של תושבים למערכת – מתברר כי העירייה עורכת חיפוש אחרי כל מרחב חדש שנוצר בדירות, גם אם בהיתר – כדי להשית חובות של ארנונה וכדומה, על פי ההנחיה המחמירה ביותר, תוך התעלמות מהמגורים הנפרדים שיש באותו נכס. וכך יוצא, שעובדה פשוטה שכל הרשויות יודעות ומכירות בה – כמו משרד הפנים ובנקים למשכנתאות, שמקבלים ומאמצים רישום של כמה בעלים נפרדים על אותו נכס – אינה מוכרת על ידי הרשות המקומית.
לטענת התושבים המתגוררים בטאבו משותף – מדובר בהתעלמות מכאיבה ממציאות קיימת. וכך, נכס של 200 מטר למשל שגרים בו 2 דיירים – לא תתקבל הנחת ארנונה, אלא רק על מאה המטרים הראשונים. על השאר ישולם מחיר מפולפל, לפי התעריף הגבוה ביותר. מהבחינה הזו, אין התחשבות בעובדה שהמשפחה שמתגוררת במאה המטרים הנוספים היא משפחת אברך בן תורה וקשה יום.
אחד האבסורדים הגדולים מתבטא במחיר על צריכת מים: על פי החוק, ישנו ‘קנס’ על צריכת יתר של מים, מעבר לכמות סבירה עבור משפחה עם מספר הנפשות המדווח. אלא שכאשר הדירה היא בטאבו משותף, ומחולקת לשתי משפחות ויותר – כמובן שנרשמת צריכת יתר, ואגף הגבייה בעירייה מממש את השתת הקנס על ‘צריכת יתר’, תוך התעלמות מהעובדה לפיה מדובר בנכס שבו מתגוררות שתי משפחות או יותר מכך.
כלומר, אותו אברך שמתגורר בטאבו משותף – ישלם עבור כל טיפת מים יותר מכפול ביחס לתשלום שמוטל על רוב התושבים הנורמטיביים (ואף המבוססים) בביתר עילית.
900 אחוז יותר
אם סברנו שהנוהג הזה הוא מחויב המציאות, עקב אי הסדרה ליגאלית של פתרון הטאבו המשותף והעדר הכרה חוקית במגורים של כמה משפחות בנכס אחד – באה המציאות וטופחת על פנינו: ביררנו ומצאנו כי בערים חרדיות אחרות – כמו מודיעין עילית למשל גזברות העירייה מכירה במצב שבו בנכס פלוני מתגוררות 30 נפשות למשל, ובעקבות כך, אין במודיעין עילית גבייה על צריכת יתר.
אותו הדבר בתחום גביית הארנונה: מבדיקת המערכת עולה כי במודיעין עילית מוצגת התחשבות כלפי כל משפחה בנפרד המתגוררת בטאבו משותף, תוך הארת פנים למשפחות של בני תורה קשי יום הנאלצים להתגורר בטאבו משותף לנוכח מצוקת הדיור. (זאת ועוד: במודיעין עילית, ההנחה על הארנונה היא על 150 המ”ר הראשונים, ולא רק על 100 מ”ר כפי שנקבע בשנים האחרונות לביתר עילית).
והמציאות הזו, מעוררת כאב גדול בקרב כלל המשפחות המתגוררות בטאבו משותף. “זהו ניצול כואב של המצב המיוחד שלנו, כדי לגבות כסף שאין לנו לשלם”, אומרים תושבים בשיחה ל’שערים’. במקרה של הארנונה מדובר לפעמים בגבייה של 900% יותר ממה שהיינו זכאים לשלם לפי הנתונים הכלכליים שלנו, אילו לא היינו מתגוררים בטאבו משותף. איפה ההתחשבות? היכן ההיגיון?”, הם תוהים בכאב, ומבקשים פתרון.
זעקה מלב כואב
ראוי והוגן לציין את הגישה המכילה והמסייעת של העירייה בתחום היתרי הבנייה ופיצולי הדירות. עיריית ביתר עילית היא מהערים החרדיות שמשתדלות שלא להערים קשיים מיוחדים באישור היתרי בנייה, כמובן לאחר שמוודאים שהבנייה נעשית באופן בטיחותי ובהסכמת השכנים. אבל מנגד, קשה לקבל מצב שבו העירייה חייבת ‘מפצה’ את עצמה על היתרי הבנייה בדמות גבייה מופרזת ממשפחות המתגוררות בטאבו משותף. מטבע הדברים, מדובר במשפחות שמתמודדות גם כך עם מצב כלכלי דחוק – אחרת הן לא היו נאלצות לפנות לפתרון הבדיעבד של רכישת דירה בטאבו משותף.
ש’, אחד מתושבי העיר שפנו למערכת כדי לעורר על העניין, אומר ל’שערים’: “האם הגיוני שדווקא החוליה החלשה ביותר בעיר תעשיר את קופת העירייה? מדוע אותו אברך, שההורים שלו רכשו עבורו דירה ב’טאבו משותף’ כי לא הייתה להם אפשרות אחרת – ייאלץ לסבול ולשלם כל החיים עוד 300-400 שקלים נוספים לעירייה, רק בגלל שההורים שלו לא הצליחו לרכוש עבורו דירה בטאבו בלעדי? מדוע לנצל את הפרצה הזאת כדי להגדיל הכנסות על גבם של אברכים קשי יום?! וכי מדובר כאן באנשי עסקים, הלא מדובר בשוכרים או רוכשים מסכנים, שלא מצאו פתרון אחר, כי אם במגורים ביחידת דיור המסופחת לדירה אחרת. וכי על כתפיהם יש להשית את כל הגבייה המופרזת?!
ואנחנו – רק להשמיע את הזעקה באנו. בתקווה לפתרון מניח את הדעת.
ביתר 24 פנה לדוברות עירית ביתר עילית לקבלת תגובה, כאשר היא תתקבל נעדכן אותה באתר.
