החלום נגנז | שרת התחבורה החליטה לבטל את הכביש המהיר שהיה אמור לקצר את הדרך מביתר עילית למרכז הארץ
כחלק ממדיניות של ‘עידוד תחבורה ציבורית’ והיענות ללחציהם של הארגונים הירוקים – החליטה שרת התחבורה לגנוז את התוכנית לכביש שהיה אמור לחבר מאשקלון לירושלים, דרך בית שמש וביתר עילית >>> “המדיניות היא לא לאשר תכנון של כבישים חדשים בעלות גבוהה”, ניסו להסביר במשרד
יעקב מרגליות
כהונתה של הממשלה הבעייתית וחסרת הלגיטימיות הציבורית – מתחילה לתת את אותותיה על כל תחומי החיים.
לצד הבעיות הרוחניות – בדמות ‘רפורמת הכשרות’ של השר מתן כהנא, הבעיות הכלכליות של גזירת המעונות שמהווה מצור כלכלי על חייהם של אלפי משפחות אברכים בציבור החרדי (כאשר את האברכים מהציונות הדתית הובטח להחריג), ושלל בעיות נוספות – ישנן גם בעיות אזרחיות ‘רגילות’. כמו גזירות המס הדרקוניות שנכללות בתקציב שעומד כעת לדיון, ובעיה נוספת – שתשליך ישירות על איכות החיים באזורנו.
מדובר בהחלטתה של שרת התחבורה מיכאלי – אשת שמאל ומנהיגת מפלגת ‘העבודה’ – אשר הודיעה כי היא מתנגדת להקמת כביש האוטוסטרדה שתוכנן לקום בעמק האלה (כביש 39), המוביל מביתר עילית לכיוון בית שמש ואזור המרכז. מלשכתה של מיכאלי נמסר כי הקמת הכביש אינה עומדת על סדר היום. “אין הצדקה כרגע לפגיעה בשטחים הפתוחים שנדרשת בפרויקט מסוג זה. מדיניות השרה היא שפגיעה בטבע ובשטחים פתוחים מצריכה הוכחת צורך וכדאיות כבדי משקל”.
מקור בסביבתה של שרת התחבורה הסביר כי “גישת השרה היא כי לא יתוקצבו וייבנו כבישים חדשים או הרחבות כבישים שעלותם גבוהה”. כדוגמה נקט המקור בהחלטה להקפיא את התוכנית להארכת כביש 6 צפונה, ובמקום זאת להחזיר לתכנון את הרכבת הקלה בקו נצרת־חיפה.
כביש 39, שתוכנן לחבר בכביש רב־נתיבי בין אשקלון לירושלים, דרך עירנו ביתר עילית ובית שמש, ולשמש ככניסה דרומית לירושלים – תוכנן כבר לפני 20 שנה, ומשנת תשע”ד (2014) נמצא בהליכי אישור בגופי התכנון. המקטע המרכזי שתוכנן לעבור בעמק האלה, נמצא בשלבי תכנון מפורט, והיה אמור להיות מתוקצב ולהיכנס לתוכנית החומש של חברת נתיבי ישראל.
בכביש 39, שבו ישנם ארבעה מקטעים, תוקצב המקטע שבין צור הדסה לצומת האלה ביותר מ-1.5 מיליארד שקל; המקטע בין צור הדסה לירושלים תוקצב ב-4 מיליארד שקל. לדברי המקור במשרד התחבורה, מיכאלי אינה רואה ערך בכביש 39 כשבמקביל כביש גישה נוסף לירושלים (כביש 16 – מהיישוב מוצא לשכונות מערב ירושלים) נמצא בשלבי בנייה סופיים. הוא הוסיף כי בראייה אסטרטגית עתידית, ירושלים תצטרך פתרונות תחבורתיים נוספים, אך אלה אמורים להיות פתרונות הסעת המונים, ולא כבישים נוספים.
ב’צור הדסה’ מרוצים
ל’שערים’ נודע, כי באופן מפתיע, דווקא ביישוב השכן אלינו, צור הדסה – שגם תושביו אמורים להיפגע מהקפאתה של תוכנית ההרחבה – הביעו שביעות רצון, וזאת מסיבות ‘ירוקות’, כיוון שהתוכנית עוברת דרך שטחים מיוערים, מה שמהווה כר פורה למאבקים מצד התנועות הירוקות.
כביש 39 אינו כביש הגישה היחיד לירושלים שמצוי במחלוקת בין ארגונים ירוקים למשרד התחבורה. פרויקט ההפרדה המפלסית בצומת אורה, שמקודם בידי צוות תוכנית אב לתחבורה (גוף המורכב מנציגי המשרד ועיריית ירושלים), כולל חציבת מנהרה מכביש משואה (רחוב קוליץ) לכביש הדסה (רחוב קלמן מן). צומת אורה הוא נקודת חיבור לארבעה כבישים, שאליהם עומדת להצטרף מסילה של הרכבת הקלה. לטענת ארגון ‘מצילים את הרי ירושלים’ שמתנגד לפרויקט, מדובר בחלק מתוכנית רחבה יותר להקמת אוטוסטרדה נוספת באזור.
במינהל התכנון ובצוות תכנון אב לתחבורה דוחים בתוקף את הטענות, ומבהירים כי לא יקום כביש נוסף בהרי יהודה. עו”ד גלעד ברנע, מומחה למשפט ציבורי שמייצג את החברה להגנת הטבע ו–15 דקות, ארגון צרכני תחבורה ציבורית, טוען כי מדובר “בשתי מנהרות לשום מקום שיעלו לפחות 600 מיליון שקל ולא יתנו מענה לרכבת הקלה ולא לתנועה בצומת אורה”.
מלשכת מיכאלי נמסר לתקשורת, כי “לא יקודמו כבישים חדשים במטרופולינים מבלי שייבחנו חלופות תחבורה ציבורית או השפעת הכביש על קידום נסיעה בה, ובלי שיהיה ברור שמקודמות תוכניות של תחבורה בת קיימא במרחבים העירוניים שמסביבם – נת”צים, מסופים, שבילי אופניים. הרחבת כבישים תתמקד במקומות שבהם יש בעיות בטיחות משמעותיות, צורך בהובלת סחורות ומטענים או לטובת תוספת נת”צים, או בהינתן היעדר חלופות תחבורה ציבורית”.
