פרוש מהבלי העולם, כל מוחו בתורה, בעל בקיאות עצומה במכמניה, ומי ששתיקתו וריחוקו מהעולם החומרי לא הפריע למסירותו הגדולה לזולת >>> חבריו לספסל הלימודים של הרה”ג #רבי שמואל צבי קלגסברד זצ”ל,# ראש כולל רחמסטריווקא ומבני העלייה המובחרים בעיר, ממאנים להינחם >>> נטפי דמע רותחים
@שמעון כהן
בכאב וביגון עצומים הלכו רבים מסלתה ושמנה של ביתר עילית ותלמידי חכמיה, הלוך ובכוֹ, אחר מיטתו של אחד המיוחדים שבבני העלייה ותלמידי החכמים שבעירנו, הרה”ג ר’ שמואל צבי קלגסבלד ז”ל, שנמנה על מ”ה קרבנות הציבור שנספו בהר הקודש מירון, סמוך להיכלו של רשב”י, ביום ההילולא שלו.
“זה מבני עליה” – אותן מילים מהפיוט הקדוש שנישאות בפיות כל עם ישראל ביום ל”ג בעומר, מיטיבות כל כך לבטא את מי שגורלו נכרך ביום קדוש זה, שעלה בסערה ביום גדול זה באתרא קדישא מירון, באסון הנורא והבלתי נתפס. ובעת שעלתה נשמתו השמימה, ליווה הכול באותן מלים הלקוחות מעולם האצילות – “זה מבני עליה”.
בן עליה אמיתי היה הרה”ג רבי שמואל צבי קלגסבלד ז”ל בכל מהותו: מלא מדע וחכמה, צנא מלא ספרי, תלמיד חכם מופלג שיראתו קודמת לחכמתו, עובד ד’ באמת, אשר בתורת ד’ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.
#מלהיב הלבבות
ידידו משכבר הימים, יבדלחט”א הרב חיים שמואל טווערסקי, מתקשה לדבר שעה שהוא מתבקש לתאר את דמותו המיוחדת והשקטה של רבי שמואל צבי ז”ל. “כבר בעודו בחור בלט כאציל המידות”, הוא מספר בעצב עמוק. “העדינות והחן שהיו נסוכים על פניו ייחדו אותו על פני שאר בני גילו וגילו במשהו את האוצר הגלום בקרבו. תמיד שקל את מילותיו, והיה מיישם את דברי חז”ל ‘מילה בסלע שתיקה בתרי’.
“בשנת תשס”ד בזמן שבאתי לגור בביתר בגבעה ב’, זכיתי להכיר אותו עוד הרבה יותר לעומק. רבי שמואל צבי היה החזן קבוע ל’פסוקי דזמרה’ כל שבת בבוקר בשטיבל דחסידי רחמסטריווקא, והיה קולו משתפך בערגה כעבד לפני אדונו נשמע ברמה, ומכניס התלהבות דקדושה בלבבות. תפילתו המעוררת העלתה את התפילה של כולם טפח וטפחיים מעל לקרקע”, מתאר הרב טווערסקי.
ההתמדה שלו בתורה הייתה מעל ומעבר לכל דמיון, ולימודו היה ביגיעת נפש ויגיעת בשר שהיו מפעימים את כל רואיו. במשך שנים למד בכולל של המשפיע הגרצ”מ זילברברג שליט”א בירושלים, בו לומדים בכל יום שני סדרים של חמש שעות רצופות. אולם מעולם לא התהדר בכתר תורה ולא ראה עצמו ראוי לשאת משרה תורנית ולהשפיע מתורתו. צנוע היה ועניו, ופשטות אפיינה את כל הליכותיו.
“כשבאתי להציע לו להיות ראש כולל”, מספר ידידו הרב טווערסקי, “הוא הביט בי בתימהון אין קץ, כאילו נסתתרה בינתי, כשהוא מסתייג מעצם הרעיון. רק אחרי הרבה הפצרות הצלחתי לשכנע אותו לנסות, והוא נעתר, ומאז השפיע מתורתו על ציבור האברכים ששתה בצמא את דבריו, והיה הוא שהוא סולל בפניהם דרך ונתיב בלימוד התורה הקדושה”.
#דוגמה לשקידה בתורה
בשיחה עם מכריו אומרים כולם: “את שעינינו ראו יכולים אנחנו לספר, אולם אין ספק כי סדר יומו, שכה רחוק היה מעין רואים – הכיל עוד הרבה יותר”.
בכל בוקר היה הרב קלגסברד ז”ל משכים קום בשעה חמש לפנות בוקר, כשהוא לומד שלוש שעות לפני התפילה בהתמדה עצומה. בתפקידו כראש כולל לא היה פסיק פומיה מגירסא, ולא היה יוצא להפסקה אפילו לשתייה וכדומה. בנוסף, שימש כשואל ומשיב בישיבה לצעירים ‘מאור עיניים’ דחסידי רחמסטריווקא, כשהבחורים רואים דוגמא חיה של חשקת התורה ושקידתה.
בכל שבת בבוקר מיד אחרי סעודת הבוקר, חזר לבית הכנסת ללמוד תורה, כך ברציפות עד סעודה שלישית. בקיאותו בכל מכמני התורה הייתה מבהילה, בכל מקום ששאלו אותו ידע להשיב על אתר, ובכל שלושה חודשים היה נבחן במסגרת מערכת המבחנים של ארגון ‘דרשו’ על מאה וחמישים(!) דפי גמרא.
סיפר אברך שביקש ממנו פעם את מספר הטלפון שלו, אולם הוא התקשה לזכור. בזיכרונו המופלא שלט בש”ס ופוסקים כמי שלמד אותם זה עתה, בבקיאות מדהימה ומיוחדת, ראשונים ואחרונים ומכמני תורה – אולם דבר מחיי החומר, כמו מספר טלפון שלו עצמו – לזאת לא היה מקום במוחו הטהור.
פרוש היה מן העולם הזה. לא הייתה לו שייכות עם העולם הזה כמעט, ולא היה שייך לנהל איתו שיחה שאינה מענייני תורה וחסידות. ועם זאת, היה מסור בכל מאודו לזולת, להושיט יד לעזרה, לתמוך, לעזור ולסייע, ותמיד הייתה אוזנו כרוייה למצוקות הזולת ולצרכיו. הסתלקותו של האי גברא רבא, שהיה כה גדול בתורה וביראת שמים, וכה שפל בעיני עצמו, פערה חלל גדול בעיר ביתר עילית, שאיבדה צורבא מרבנן ועובד ד’ אמיתי. הותיר אחריו את נוות ביתו תחי’, בת הרה”ח ר’ הלל לודמיר שליט”א, מחשובי חסידי סלונים, ואת ילדיו שיחיו ההולכים בדרכיו וגדלים בתורה ובחסידות בקדושה ובטהרה. מלב קרוע ומורתח נשגר את תנחומינו למשפחתו הכבודה, ואת איחולינו שיוסיף אביהם הגדול להנחות אותם ממעל בדרכו המופלאה.