מצוות ‘ועשית מעקה לגגך’ במובנה הרחב – סובלת לצערנו מזלזול עמוק, כאשר רבים באנ”ש, ובמיוחד בביתר עילית – רואים בכך המלצה בלבד >>> את התוצאה ראינו בשני האסונות המחרידים, במירון ובגבעת זאב, ורבני העיר זועקים ומתריעים: #”שמירה על תקני הבטיחות בבנייה ובכל תחום – הם מצוות עשה מדאורייתא!”
@יעקב מרגליות
כל יהודי חרדי מתקשה לחזור לשגרה אחרי שני האסונות, בעלי המאפיינים הדומים – האסון בל”ג בעומר באתרא קדישא מירון, והאסון בחג השבועות בחצר חסידות קרלין המעטירה, כאשר המחיר הנורא והבלתי נתפס הוא קשה מנשוא – ארבעים ושבעה קרבנות טהורים ותמימים, זכר צדיקים לברכה, שעלו במעלות קדושים במקומות ובזמנים מרוממים. מתוכם, ביתר עילית ספגה 6 אבידות רח”ל(!), כאשר שני הקרבנות מחסידות קרלין התגוררו בעיר והם מצטרפים לארבעת קדושי מירון שהיו תושבי ביתר עילית.
קשה שלא למצוא את הדמיון המצמרר ואת הקשר הישיר בין שני האירועים – הן ברוחניות כמובן, והן בגשמיות. ברוחניות – שתי הטרגדיות האיומות קרו במעמדי קודש שמחים שנהרסו ודווקא במהלכם פגעה מידת הדין, כאשר הציבור החרדי שילם במיטב בניו – ארבעים ושבעה קרבנות טהורים ותמימים, והדבר דורש התחזקות כל אחד לפי פגמי נפשו ולבבו, כאשר אנו מוזהרים מהרמב”ם שאם נאמר ש”דבר זה ממנהג העולם וצרה זו נקרה נקרית – הרי זו דרך אכזריות!” מוכרחים אפוא להתחזק, כל אחד במעשיו ובדרכיו.
אבל גם החלק הגשמי והטכני – זהה להחריד בשני האסונות, מבחינת תקני הבטיחות שלא ננקטו כהלכה ואיפשרו את האסונות בדרך הטבע. במירון – בשביל הצר והחלקלק שהתריעו לגביו שנים קודם לכן כי מדובר בסכנת נפשות, ובגבעת זאב, בהתקנת פארענצ’עס שאינם יכולים להחזיק כמות כזו של אנשים. אנו מאמינים בני מאמינים, ויודעים כי כך גזרה חכמתו יתברך, וכי האסונות נגזרו על ידי אבינו אב הרחמים ואין עצה ואין תבונה נגד השם. אנו יודעים גם בוודאות גמורה ש-47 הקרבנות נמצאים בהיכלות עליונים ונהנים מזיו השכינה יחד עם הצדיקים בגן עדן. אולם אנו, שנותרנו כאן בעולם סחופים ודוויים – מחויבים בחשבון נפש. גם ברוחניות – אבל גם בגשמיות. אנו מחויבים בהצבת מעקה לגג, בכיסויו של בור ברשות הרבים, ובנקיטת כל דבר אפשרי כדי לחסוך סכנה לחיי אדם.
#זעקה מבית הדין
לצד ההתחזקות ברוחניות, שעליהם מורים גדולי וצדיקי הדור, בהם רבני העיר – ניכרת בעקבות האסונות התחזקות במודעות סביב הצורך להגביר את הבטיחות במגוון תחומים שבהם הורגלנו עד היום ‘לעגל פינות’, ‘לקצר תהליכים’, ‘לעקוף כללים’ ולסמוך על הנס. כאשר בשלושת השבועות האחרונים קיבלו תזכורות מחרידות ומרטיטות על התוצאה של היסמכות על הנס.
לאחרונה פורסמו דבריו הנוקבים של ראב”ד העיר הגאון הגדול רבי צבי ברוורמן שליט”א על אודות חומרת הדברים בזלזול בתקני הבטיחות. כמי שיושב על מדין בבית הדין של ביתר עילית ולפתחו מגיעים דיני תורה מגוונים שחלקם עוסקים בליקויי בנייה וכדומה, הרב מכיר את הנושא מקרוב. כך התבטא הראב”ד: “בבית הדין אנו נתקלים פעמים רבות בתפיסה מעוותת ומסוכנת הגורסת כי כל חוק ותקנה שנובעים מרשויות המדינה – דינם להיבטל. אנשים הנוהגים בכל אורחותיהם על פי תורה, מתעלמים בשאט נפש מכללים שנתקנו ע”י מומחים ושנועדו לשמור על נפשותיהם ועל נפשות אחרות. הן בחוקים ותקנות של זהירות בדרכים, הנהיגה בכבישים, תקנים הנדסיים, בטיחות של מבנים וכדומה. אנשים אלו נוקטים בשיטה כביכול, מה לנו ולחוקי המדינה?
“התייחסות מזלזלת זו, בכל כללי הבטיחות, שלצערנו פשתה בשולי המחנה – היא עבירה גמורה”, אמר הראב”ד את המובן מאליו. “יש לדעת שהכללים שנקבעו הנוגעים לתנועה, זהירות בדרכים, תקני בטיחות והנדסה – הם כולם דין תורה ממש. כפי שאנו פוסקים בבית הדין, הרי אדם שנהג שלא על פי חוקי התנועה, ופגע חלילה באחר, הוא נחשב למזיק גמור על פי דיני התורה, ואנו מחייבים אותו כמזיק.
“מי שלומד מסכת מכות, יודע כמה זהירות נדרשת בחיי אדם, והעונש של מי שאינו נזהר בזה ח”ו. הרמב”ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש האריך בפרטי דיני הזהירות בעניינים אלו, וכתב: ‘וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות – מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה… ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה – ביטל מצוות עשה ועבר על ‘לא תשים דמים בביתך’.
הגר”צ ציין, כי “כאשר אדם מרחיב את דירתו, והוא מוסיף תוספות שאינן מאושרות במאת האחוזים על ידי מהנדס מוסמך, או שהוא מחליש את יסודות הבניין – האחריות שלו היא עצומה מאוד, כי הוא בעצם מצהיר שהוא מזלזל בחיי אדם. הוא מזלזל בעובדה שהמבנה שהוא בנה עלול ליפול במקרה של רעידת אדמה וכדומה ולהרוג חפים מפשע. אדם כזה הוא ח”ו עבריין על פי תורה! יש לדעת כי הדרישות המקצועיות הם דרישות התורה. כי התקנים שנקבעו על ידי המומחים, אם זה בעניניים מבניים, אם זה בבטיחות של אירועים המוניים, בתקנים של סורגים, בתקנים של עבודות חשמל וגז, כל הדברים האלו מחייבים אותנו על פי תורה, לא פחות, אלא אף יותר, משאר חלקי השולחן ערוך” (הדברים במלואם פורסמו במגזין ‘משפחה’).
#מריחה שעולה ביוקר
ואכן, מבט לעבר נורמות שהשתרשו על ידי תושבים מעטים בעיר – מגלה כי מדובר בפרצה נוראה, שעלולה להביא לידי סכנת נפשות, וכפי שכבר ראינו באירועים האחרונים את התוצאות רח”ל של זלזול בתקני בטיחות. רק לדוגמה – ההרחבות למיניהם, חייבות להיעשות רק בליווי מהנדס, ולאחר אישור מוועדת התכנון. הפרויקטים שנבנו ללא פיקוח – צריכים לעבור בקרה של מהנדסים, כי לבדוק ולחזק ולמנוע סכנת נפשות.
תחום בטיחות נוסף בעיר הטעון חיזוק – קשור למוסדות הלימוד. ברבים מהמוסדות לא הושלמו דרישות הבטיחות בשלל תחומים – מתקינות מבנים, פתחי יציאה, ועד לכיבוי אש וכדומה, וזוהי סכנת נפשות עבור הילדים הלומדים במוסדות. צריך להבין כי דרישות הכיבוי והחילוץ אינן רק המלצה, אלא ההיפך – הן מהווים חבל הצלה בעת צרה ח”ו.
האחריות היא כבדה. בימים של שגרה, הנטייה שלנו היא לזלזל ולדלג על הדרישות המחמירות. לעגל פינות, להשיג אישורים מן הגורן ומן היקב, לדלג על תהליכים, להציג מסמכים משונים – אבל בזמן אמת, החיוב כלפי שמיא (ולהבדיל כלפי החוק) עלול להיות נורא ואיום. שווה להשקיע עשרות אלפי שקלים בקיום נוהל בטיחות, מאשר להיות ח”ו מהצועקים על העבר. שערו בנפשכם כמה הון היו מוכנים האדריכלים והמהנדסים במירון ובגבעת זאב לשלם בדיעבד כדי לחסוך את הטרגדיות הללו רח”ל בדרך הטבע. מוטב להתעורר בזמן מאשר להתחרט אחר כך ח”ו.
תחום נוסף שטעון שיפור – הוא הזהירות בדרכים. כיבוד מעברי חצייה – הן על ידי נהגים והן על ידי הולכי רגל – אי הסחת דעת או כתיבה בנהיגה, לא לעקוף אוטובוס כשהוא מוריד או מעלה נוסעים בתחנה, וכמובן – לא לדחוף בעלייה לאוטובוס, גם אם המחיר הוא הפסד האוטובוס וצורך להמתין לאוטובוס אחר – כפי שהתריע מורנו המרא דאתרא וגאב”ד העיר הגאון הגדול רבי חיים וייס בדרשתו המטלטלת בעצרת ההתחזקות שנערכה בעיר לפני כשבועיים בעקבות אסון מירון.
ובזכות ההתחזקות והפקת הלקחים – הן ברובד הגשמי והן בחיזוק הבטיחות בדרך הטבע – נזכה לקיום הפסוק “אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו” ולא נדע שום שוד ושבר לעולם, ונזכה כבר לנחמה שלמה בתחיית המתים ובגאולה שלמה בב”א.
