תושבי העיר ובכללם חסידי קרלין – שרויים באבל עם היוודע הבשורה על פטירתו של הרה”ח רבי צבי אריה אייזנבאך זצ”ל, מראשוני התושבים בעיר, ומי שהיה מוּכר בשנים האחרונות מעבודתו כנהג של חברת קווים בעיר >>> “הוא היה הנחשון בתופעה המבורכת של הנהגים החרדיים בעירנו”, סופדים לו מכריו ומספרים על משאו ומתנו באמונה ועל הביטחון והמילים הטובות ששפעו ממנו בכל עת >>> לפני שבוע הספיק המנוח להשיא את בנו הקטן – ואז השיב את נשמתו לבוראה >>> נטפי דמע
@שמעון כהן
אבל כבד בעיר עם היוודע דבר פטירתו של הרה”ח רבי צבי אריה אייזנבאך ז”ל, מיקירי התושבים בעיר ומחשובי חסידי קרלין, שבשנים האחרונות היה מוכר לתושבי העיר ממלאכתו באמונה כנהג אוטובוס בחברת קווים העירונית.
המנוח החשוב זצ”ל נולד לאביו הרה”ח רבי יוסף דוד אייזנבאך זצ”ל, ובהגיעו לפרקו נישא לבת הרב ר’ יעקב כץ זצ”ל, ויחד הקימו את משפחתם לתפארת – בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות. מאז ייסודה של העיר התגורר ברחוב הבעל שם טוב בעיר, והיווה את אחד מעמודי התווך של העיר מראשית ימיה. את תפילתו קבע בבית הכנסת ‘תפרת אברהם אלימלך’ של חסידי קרלין-סטולין ברחוב חתם סופר, וכן בשטיבלאך הבעל שם טוב הוותיק שממוקם ברחוב מגוריו.
תושב העיר ר’ יעקב קליין מספר בשיחה ל’שערים’: “כמשתמש התחבורה הציבורית בעיר נהגתי לנסוע עם הרב אייזנבאך ז”ל בקו 6. בכל בוקר מחדש הייתי מתרגש ממאור הפנים המיוחד שבו קיבל את הנוסעים, כשהוא מקדם כל נוסע בחביבות רבה וברוגע מיוחד. להתחיל את היום עם הרב אייזנבאך ז”ל – זה היה משרה רוגע מיוחד להמשך היום. לכל אחד ידע ר’ צבי אריה לתת את המילה המתאימה, עם חוש הומור מיוחד ויכולת להשרות שמחה יוצאת דופן אצל כל מי שבא עימו במגע.
מכר אחר, ר’ מענדל גפנר, מוסיף בשיחה ל’שערים’: “היה תענוג להיכנס מדי בוקר לשטיבלאך ‘הבעל שם טוב’ בעיר, ולראות את ר’ הרשל שהיה משכים קום לתפילה ועובד את אלוקיו בפשטות ובשמחה. תמיד היה אומר לי על עיסוקו כנהג אוטובוס – עיסוק שבו הוא היה מהנחשונים שהובילו את מהפכת הנהגים החרדים בעיר שעושים את מלאכתם באמונה ומשרים אווירה חינוכית וקדושה על כל המרחב הציבורי בעיר: ‘אם הייתי גונב ח”ו – היה לי במה להתבייש. אבל בזה שאני מתפרנס מיגיע-כפי ומביא טרף לבני ביתי בישרות – אני יכול רק להרגיש סיפוק מכך. אני עובד את השם ביושר ומקיים את חובתי כלפי בני ביתי”.
נשא ונתן באמונה
ואכן, רבים ויראים בעיר אימצו את דרכו של רבי צבי אריה כמודל, ומאז מלאים האוטובוסים בעיר בנהגים יראים ושלמים, בעלי צורה יהודית מרשימה ויראת שמים. בכך הושג רווח כפול – גם פרנסה בכבוד לעשרות משפחות בעיר, וגם סילוקם של הנהגים שאינם מבני ברית או להבדיל שאינם שומרי תורה ומצוות, על כל הבעיה החינוכית והרוחנית הכרוכה בכך.
הרב גפנר מוסיף, כי דרכו של המנוח זצ”ל היה לחזק את כל מכריו באמונה וביטחון: “הוא היה מספר לי כי ‘בכל מלאכה שבה עסקתי בחיי – ראיתי את יד השם והסיעתא דשמיא בחוש, בזכות האמונה והביטחון. כך למשל, בעבר עבדתי בחנות ירושלמית שמוכרת סלטים לשבת. היו שבועות שבהם כמעט שלא היו קונים ונתקענו עם כל הסחורה, ואז, במוצאי שבת, הגיע פתאום מישהו שצריך לערוך שבע ברכות ורכש את כל המלאי. הכל בזכות הביטחון והידיעה שהקב”ה זן ומפרנס לכל’.
“ביתר איבדה את אחת מאבני ירושלים האותנטית שהיו נטועות בעירנו”, מסכם הרב גפנר בעצב רב.
לפני חודשים ספורים גילו אצל רבי צבי אריה ז”ל את המחלה הקשה, ומאז מצבו הלך והתדרדר. לפני כשבוע עוד זכה המנוח להשיא את בנו הצעיר אלימלך יבלח”א, ואף ההשתתף בשמחת החתונה ובשבת שבע הברכות. בשבת האחרונה השיב את נשמתו ליוצרה למגינת לבם של בני משפחתו, ילדיו ומכריו.
הלווייתו התקיימה במוצאי שבת קודש ברחבת בית המדרש קרלין-סטולין בגבעת זאב, דרך בית הכנסת שבו קבע את משכנו בעירנו, שם ליוו אותו רבים ממכריו תושבי העיר בכאב ובתוגה.
המנוח הותיר אחריו שישה ילדים ועשרות נכדים ההולכים בדרכו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.