השבוע לפני 57 שנים ניתן האות וממשלת ישראל אישרה את הקמתה של העיר החמישית בגודלה בישראל ואחת מהערים המתועשות והמפותחות בארץ. בעיר מתגוררת האוכלוסייה החרדית השלישית בגודלה בארץ. אשדוד, סיפורה של עיר.
מאחורי כל עיר יש סיפור. ודאי כשמדובר בעיר שוקקת חיים ואחת הערים הגדולות בישראל. זה קרה בתאריך כ’ באייר תשט”ו. באותו יום חתם מר לוי אשכול, שר האוצר דאז ולימים ראש הממשלה, על אישור מיוחד לתוכנית של הקמת העיר אשדוד. לקראת סוף אותה השנה הוקמה “חברת אשדוד בע”מ” – חברת בת של “קבוצת בוני ערים בע”מ”- עליה הוטלה המלאכה לתכנן את אחת הערים הגדולות בישראל. מי שעמדו בראש החברה היו פיליפ קלוצניק ועובד בן עמי המוכשר והבלתי נלאה, שהקים גם את העיר נתניה ובאותה תקופה כיהן בה כראש העיר.
להחלטה על הקמת העיר אשדוד קדמה הקמת תחנת כוח לאספקת חשמל, הראשונה בדרום הארץ, על חופה של אשדוד, שלא הייתה אז יותר מדיונות חול עצומות שכיסו את שרידיה של אשדוד העתיקה, בה ישבו הפלשתים בימי קדם. תחנת כוח זו תוכננה לשמש כמקור פרנסה לעובדים רבים המתגוררים בישובים הסמוכים.
ימי קדם
ע”פ הידוע, ראשיתה של אשדוד כחמש מאות שנה לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל, כעיר כנענית מבוצרת, בתל אשדוד של היום. עם פשיטת גויי הים וחורבן העיר, כמאתיים שנה לפני בואם של בני ישראל, מתנחלים בה הפלשתים והופכים אותה לאחת מחמשת הערים החשובות בממלכתם. היום התהפך שוב גלגל ההיסטוריה ואשדוד היא בדיוק העיר החמישית הגדולה בארץ ישראל של ימינו…
בתקופת בני ישראל, הייתה אשדוד בחלקו של שבט יהודה, אשר לא הצליח לכובשה מידי הפלשתים, ושמה מופיע לראשונה בנביא, בספר יהושע. עם בנייתה וביצורה, הייתה העיר לבירתה המפוארת של ארץ פלשת, עד שנכבשה ע”י המלך עוזיהו. בתקופה זו הוקמה מצודת תל מור לרגלי שפך נחל לכיש, ועם מסע הכיבוש של סרגון השני, מלך אשור ואביו של סנחריב, נכבשת העיר ונהרסת כליל. בתקופה הבבלית והפרסית, העיר נבנית מחדש ועם שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה, מתקיים בה ישוב יהודי בשטח ממלכת יהודה.
כארבע מאות שנה לפני חורבן בית שני נכנעת העיר למסעי הכיבוש של אלכסנדר מוקדון ומעתה נקראת העיר “אזוטוס”. כעבור שנים, עוברת אשדוד משלטון יוון לממלכת החשמונאים עד לכיבוש הרומאי, שהורס כליל את העיר.
למרבית הפלא, מתקופה זו ועד לכיבוש הארץ ע”י התורכים וכינון האימפריה העותומאנית, לא ידוע דבר על אשדוד. הטורקים יסדו את “איסדוד”, כפר ערבי גדול ואת “אל סוכריר”, ישוב ששימש כתחנה למעבר סחורות.
בתקופה הבריטית הופכת “איסדוד” לעיר חשובה על דרך הים ולידה נבנית תחנת הרכבת המשרתת את קו לוד-עזה-מצרים.
בתקופת מלחמת תש”ח, טרם הקמת המדינה, נהדף הצבא המצרי מגבולה הדרומי של אשדוד ע”י פיצוץ גשר עד-הלום והישוב הערבי “איסדוד” נינטש ונהרס לחלוטין.
עיר בהקמה
לאחר הקמת המדינה, ערב מלחמת “מבצע קדש”, שלח ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, מכתב לעובד בן עמי שכיהן באותם הימים כראש עיריית נתניה והיה ידוע כאדם מוכשר ופעיל מאוד, ובו ביקש ממנו לפעול גם “למען הדרום” ולהחיות שם את השממה.
רעיון הקמתה של אשדוד נתקל בקשיים לא מעטים וכשהסתיים מבצע קדש, התקבלה הצעתו של בן עמי – להקים נמל בקרבת עיר שיש לה תשתית כלכלית. כך הוקמה “החברה לפיתוח אשדוד”.
כאמור, השבוע לפני 57 שנים קיבלו המייסדים, קבוצת בוני ערים, אישור מהממשלה לתוכנית ונחתם חוזה בין המדינה לחברה ובו נמסר שטח של 24,000 דונם תמורת התחייבות לתכנן את העיר על כל פרטיה ולבצע בה את עבודות הפיתוח.
כעבור מחצית השנה, חודש אחרי מלחמת קדש הגיעו למקום שהיה בתחום שיפוטה של המועצה האזורית חבל יבנה, 22 משפחות עולים ראשונות יוצאות מרוקו שהתיישבו במחנה צריפים שהוקם במקום. בתחילת תשט”ז, הגיעו עולים יהודים ממצרים והישוב מנה 370 נפש.
כעבור שנה הודיעה ממשלת ישראל רשמית על תחילת הקמתה של העיר, תוך הגדלת הזיכיון על הבנייה בשטח ל- 40,000 דונם, במרחק של כ-32 ק”מ בקו אווירי מתל אביב. שם העיר נבחר בעקבות שם המקום כפי שמופיע בנביא- אשדוד.
אשדוד עיר ואם בישראל
ייחודה של העיר בכך שהיא תוכננה לפרטי פרטים טרם הקמתה, בשונה מרוב הערים בארץ שנבנו כהרחבה של הקיים וכתוספות של שכונות. תודות לתכנון המוקדם התפתחה העיר אשדוד באופן יוצא מן הכלל והפכה לעיר החמישית בגודלה בארץ ולעיר המושכת אליה משפחות מכל החוגים והעדות, מהארץ ומחוצה לה.
בשנת תשי”ט, כעבור שלוש שנים, יכלו ראשוני התושבים לברך על תחילתו של המוגמר והעיר חגגה את חנוכת העיר והקמתה של המועצה המקומית הראשונה.
במפקד האוכלוסין של שנת תש”כ כבר מנתה אשדוד 3,500 תושבים ובסוף שנה זו נוספו עוד כאלף תושבים חדשים.
עוד באותה שנה הוטל הסלע הראשון על החוף והחלה בנייתו של נמל אשדוד, שהפך במהרה לנמל הגדול במדינה. ואם לא די בכך, כעבור זמן לא רב, בחודש חשוון תשכ”א נבנתה מסילת הרכבת הראשונה לאשדוד. בד בבד החלה לקום בעיר התשתית התעשייתית וקמו מפעלים נוספים, ביניהם: יפו-מור, רבלון ובתי הזיקוק. עם השנים הפכה אשדוד למעצמה תעשייתית, אחת הגדולות בארץ, בה מועסקים רבבות עובדים. נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. נמל אשדוד פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל – נמל חיפה ונמל אילת והוא משמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן.
בשנת תשכ”ח, כעבור תשע שנים בלבד מאז הקמת העיר, כבר התגוררו בעיר עשרות אלפי תושבים והעיר קיבלה רשמית מעמד של עיר בישראל, והמועצה המקומית הפכה ל”עיריית אשדוד”.
אמרה ידועה המסתובבת באשדוד אומרת שלירושלים יש רק את הרובע היהודי, ואילו לעיר אשדוד יש את הרובע החרדי, הרובע הרוסי, הרובע המרוקאי, הרובע הגרוזיני, הרובע הצרפתי, הרובע העני והרובע העשיר, וזו רק חלק מהרשימה. מבלי להיכנס לאמיתות האמרה ועד כמה היא נכונה ומדויקת, הרי שאשדוד מתאפיינת בארבעים שנה האחרונות כעיר המחלוקת באופן מובהק לרבעים (רובע ו’, רובע ז’ רובע ח’ וכן הלאה). מתחילת שנות ה-70 ואילך נשא התכנון אופי שכונתי, כאשר כל “רובע” משמש כיחידה עצמאית ותוכנן לתפקד בפני עצמו. כל רבע כולל מרכז מסחרי, מתנ”ס, מוסדות חינוך, תחנה לבריאות המשפחה, קופת חולים ושירותים שונים לקהילה.
אשדוד כיום
בשנת תש”ן עברה אשדוד התפתחות מואצת מהגדולה בתולדותיה, עם התרחבותה – בעיקר דרומה ומזרחה, לכיוון גשר עד הלום, באזור שהיה עד אז אזור של שמורת טבע שוממת, ואוכלוסייה גדולה של עולים מברית המועצות לשעבר, שעלו בשנות התשעים, התיישבה בעיר (בעיקר ברבעים ט’, י’ וי”ג). אזורי תעשייה ומסחר גדולים נפתחו, זו הייתה “תקופת הקניונים”.
בשנת תשס”א, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר וההסתה האנטישמית על רקע האינתיפאדה השנייה, החלו יהודי צרפת לחוש מאוימים; שכונות-עשירים גדולות נבנו עבורם ליד החוף, בסגנון שהזכיר את הריביירה הצרפתית, ואוכלוסייה עשירה החלה לנהור לעיר, דבר ששינה את פני העיר.
במרוצת השנים האחרונות נבנה המרכז העירוני הראשי (מע”ר) ברובע הסיטי (מרכז העיר), ובו משרדי הממשלה, בית העירייה, תחנת האוטובוסים המרכזית, היכל הספורט העירוני וקריית התרבות ומרכזיה פדגוגית.
לא ניתן גם להתעלם מחופיה עוצרי הנשימה של אשדוד המושכים אליה תיירים רבים. בעיר קיימים גם חופי רחצה נפרדים למהדרין עבור ציבור החרדים ושומרי תו”מ.
למרות השנים הקשות שידעה אשדוד לאחרונה, בעקבות מתקפות הטילים והגראדים מרצועת עזה, בפרט בימי המבצעים של “עופרת יצוקה” ו”עמוד ענן”, לא ניכרת מגמה של עזיבת העיר, ועדיין רבים נוהרים אל העיר במטרה להתיישב בה.
אחת התוכניות הבולטות לעתיד היא בנייתו של בית חולים בעיר, לאור גודלה של אוכלוסיית אשדוד, המשתמשת בשירותי המרכז הרפואי קפלן ברחובות והמרכז הרפואי ברזילי באשקלון, המרוחקים יחסית מהעיר. התרומה המכרעת והסיוע העיקרי למיזם בית החולים, המדובר זה שנים רבות, נזקפים לזכותו של הרב יעקב ליצמן, מי שהיה סגן שר הבריאות עד לאחרונה ופעל רבות עבור בית החולים המתעתד לקום בעיר.
