מסתבר שיותר ממדינה אחת חוגגת עצמאות בחודש אייר. דומה כי אין עיתוי אומלל יותר להזכיר את יום העצמאות של שכנתנו מצפון מאשר ימים אלו, כאשר מלחמת האזרחים המשתוללת במדינה מפוררת את המדינה ומאיימת לפצל אותה למספר מדינות, אך הדבר קרה השבוע לפני 67 שנים עם הסתלקות השלטון הצרפתי מהמדינה
רבים טועים לחשוב שמדינת ישראל היא המדינה הצעירה היחידה באזור של מזרח התיכון, אך למעשה רוב מדינות ערב היו עד לפני שנים לא רבות תחת עול זרים, מלפנים הטורקים ולאחר הבריטים או הצרפתים, ורק לאורך המאה האחרונה ילידי אותם ארצות קיבלו בזה אחר זה את עצמאותם ואת השליטה על מדינתם. כך מידי שנה, בתאריך 17 באפריל למניינם, סוריה חוגגת באופן רשמי את הכרזת עצמאותה ושחרורה מעול השלטון הצרפתי שהגיע לסיומו בשנת תש”ו, אז הכירה צרפת בסוריה כמדינה עצמאית, ובעקבותיה יתר המדינות באו”ם. למעשה תאריך זה מציין את תחילתו של תקדים היסטורי, כאשר לראשונה, לאחר אלפי שנים, הפכו ילידי הארץ הערבים לשליטים על אדמתם. כך קיבלנו לראשונה את “הרפובליקה הערבית הסורית”. שוקרי אל-קוואטלי, ממנהיגי המרד נגד הצרפתים, מונה לתפקיד הנשיא הראשון של סוריה הערבית העצמאית.
תולדות סוריה
השם סוריה, שנגזר ככל הנראה משמה של אשור, מקורו בשמה היווני הקדום של ארץ ארם שלחופו המזרחי של הים התיכון, המשתרעת בין חצי האי ערב ומצרים בדרום וקיליקיה בצפון. בגמ’ מוזכר חבל ארץ זה בשם סוריא, ולו הלכות רבות ומגוונות, המחשיבות אותו לפי שיטות מסוימות כארץ ישראל, ובאחרות – כחוץ לארץ.
בסוריה התקיימה אחת הציוויליזציות הקדומות ביותר, והעיר אֶבּלה, בה התגוררו קרוב לרבע מיליון בני אדם, מספר עצום ביחס לאוכלוסיה האנושית בתקופה של אז, מעידה על קיומה של אימפריה שמית גדולה שחלשה על השטח שבין ים סוף לאנטוליה לפני כ-4000 שנים. סוריה נשלטה על ידי עמים רבים במהלך ההיסטוריה, בהם הכנענים, העברים, הארמים, האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הארמנים, הרומאים, הנבטים, הביזנטים, הערבים והצלבנים. דמשק ידועה כאחת מהקדומות שבערי העולם (כמו גם העיר חאלב, הגדולה בערי סוריה), ושימשה בירתה של מספר אימפריות שכבשו אותה ברבות השנים ושלטו בה.
בתקופה המכונה ‘התקופה הלניסטית’, לאחר סדרת הניצחונות של אלכסנדר מוקדון סופחה סוריה לממלכתו, ולאחר מותו הייתה חלק מממלכת הסלווקים. עם חלוקת הקיסרות הרומית סופחה סוריה לממלכת ביזנטיון.
האלף האחרון
לפני כ-1300 שנים נכבשה סוריה על ידי המוסלמים, ודמשק הייתה לבירת הח’ליפים האסלאמיים מבית אומיה. כעבור 500 שנה כבשו הצלבנים חלק מסוריה וצירפו אותה לממלכת ירושלים. לפני כ- 400 שנים היא נכבשה על ידי האימפריה העות’מאנית של הטורקים, ובמשך מאות שנים, עד תבוסתה במלחמת העולם הראשונה, הייתה סוריה חלק מהאימפריה העות’מאנית.
במלחמת העולם השנייה שלטה בסוריה ממשלת צרפת בראשות הנשיא וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים. בשנת תש”א כבשו אותה צבאות בריטניה וצבא צרפת החופשית,שלחמה בממשלת וישי. למרות הצהרה עקרונית של צרפת החופשית על כוונתה לסיים את שלטונה בסוריה, היא הוסיפה להחזיק במנדט וכוחותיה לא עזבו את המדינה עד שנת תש”ו. אז, בחודש אייר של אותה שנה, הוכרזה סוריה כמדינה עצמאית.
האוכלוסייה במדינה
מבחינה דתית, 87% מהסורים הם מוסלמים– מתוכם 74% הם מוסלמים סונים ו-13% שיעים (כולל כ-11% עלאווים). 10% הם נוצרים ( כולל ארמנים ואשורים) וכ-3% דרוזים. קיימת גם קהילה יהודית קטנה מאוד המרוכזת בעיקר בדמשק ובעיר קמישלי.
מבחינה אתנית, 90% מהתושבים הם ערבים, כ-7% כורדים וכ-2% ארמנים. בסוריה חיים גם כ-430,000 פליטים פלסטיניים (תופעה שמדינות ערב משמרות, בלא להעניק להם אזרחות מלאה ומעמד שווה, כדי להצדיק את הסכסוך והאיבה כלפי מדינת ישראל).
הערבית היא השפה הרשמית והמדוברת ביותר. סורים משכילים דוברים גם אנגלית וצרפתית, אולם השפה האנגלית מובנת יותר בקרב הקהל הרחב.
הכורדים, שרבים מהם דוברים כורדית, מהווים כ-7% מהאוכלוסייה וחיים בעיקר באזור הצפונית של סוריה. בנוסף, קהילות כורדיות גדולות מתגוררות בכל רחבי סוריה וגם בערים הגדולות. השפה הארמית והשפה הטורקית מדוברות בפי האוכלוסיות האשורית והטורקית. הארמית, שלמרבית הפלא דומה מעט לשפת התלמוד, שימשה את יושבי האזור לפני הכיבוש הערבי ועדיין קיימות קהילות קטנות דוברות ארמית כשפה משנית – בעיקר הכפריים במזרח המדינה, ויהודי חאלב.
לחלוקה האתנית של האוכלוסייה בסוריה יש חשיבות רבה, מאחר ומדובר באחת הסיבות המרכזיות למתיחות הקבועה ולחוסר היציבות במדינה, ודאי בשנתיים האחרונות עם פרוץ מלחמת האזרחים הגדולה במדינה.
חוסר היציבות במדינה
כאשר סוריה קיבלה עצמאות מדינית מלאה, לאחר שנים של מאבק לאומי במנדט הצרפתי, ציפו רבים ממנהיגיה של סוריה ורבים מתושביה כי לאחר שמושכות השלטון ימצאו בידיים סוריות, יהיו פני הדברים שונים ממה שהיו תחת השלטון הצרפתי הנוקשה. בדומה למה שאירע במדינות אסיה ובאפריקה, שקיבלו את עצמאותן במאה האחרונה, התחושה הייתה כי ברגע שהשלטון יעבור לידיים מקומיות המדינה תצעד במסלול יציב שיביא עימו תמורות פוליטיות, כלכליות, חברתיות ובינלאומיות לכל החברה הסורית. אולם, על-פי מהלך העניינים שהתרחש מייד לאחר קבלת העצמאות, לא כך אירע לאחר שוך ההתלהבות מקבלת העצמאות שהם כה ייחלו לה.
אף שתהליך פיתוח כלכלי מואץ אמנם התרחש בסוריה ממועד ההכרזה על עצמאותה – הפוליטיקה הסורית, מתקופה זו ועד לשנות השישים המאוחרות, עמדה בסימן חוסר יציבות מובהק. סורים רבים נחשפו לטענות כי למדינתם אין זכות קיום, וכי גבולותיה הם “מלאכותיים”. הגבולות לא הלמו את החלום של “סוריה הגדולה“. בהקשר הזה יש לזכור שממשלות בריטניה וצרפת, שהתפנו מהאזור, שרטטו עם צאתם גבולות שרירותיים בין המדינות שזה עתה קמו, בלא להתחשב בהרכב המסובך של העדות והשבטים המקומיים. כך נחצו אוכלוסיות רבות ונקרעו בין מדינות שונות באזור, כולל מדינת ישראל.
חוסר היציבות השלטונית שורר כמעט מאז הולדת המדינה הסורית. סדרת הפיכות צבאיות, שראשיתה כעבור שלוש שנים בלבד מאז הכרזת העצמאות, ערערה את יסודות השלטון האזרחי וזעזעה את המדינה.
לאחר שסוריה החליטה להצטרף למלחמה נגד ישראל בחודש אייר תש”ח קיבלו כל הבעיות האלה משנה תוקף, שכן הכישלון של ממשלת שוקרי אל-קאוותלי בניהול המלחמה, חשף אותה לביקורת נוקבת גם בנוגע לשאר התחומים שהיו באחריותה. למרות היותו של הצבא הסורי מצויד היטב, בניגוד למצבו של הצבא הישראלי, ולמרות הצלחות בזק של הצבא הסורי בימים הראשונים, הצליח הצבא הישראלי להדוף את הצבא הסורי ולטהר את הגליל, ממערב למזרח. כבר בתחילת תש”ט, כאשר חיל-האוויר הישראלי הפציץ את דמשק, אי-אפשר היה עוד להסתיר את הכישלון הצבאי ואת כישלונה של הממשלה בניהול המלחמה נגד ישראל – שנחשבה בתודעה הציבורית הסורית לאויב שניתן לגבור עליו בקלות. התבוסה הצבאית זעזעה את הצבא הסורי כולו, ומנגד האשים הצבא בכישלון את המנהיגות הפוליטית במדינה.
שלטון משפחת אסאד
בשנת תשכ”ו ביצעה קבוצת קציני צבא, עלאווים ברובם, חברי מפלגת הבעת’, הפיכה צבאית פנים-מפלגתית. הם כלאו את הנשיא אל-חאפז, פיזרו את הממשלה ואת מועצת הפיקוד המהפכני, ביטלו את החוקה ומינו ממשלת בעת’ אזרחית. על קבוצה זו נמנו שניים מבכירי העדה העלאווית: צלאח ג’דיד, וחאפז אל-אסד, שכיהן בתקופה זו כשר ההגנה הסורי. התבוסה המוחצת שהנחילה ישראל לסוריה ולמצרים, במלחמת ששת הימים – הוסיפה לחולשתה של סוריה באותה עת. בשנת תש”ל הוביל שר ההגנה הסורי חאפז אל-אסד הפיכה צבאית נוספת ללא קרב, ועם תפיסת השלטון פעל אסד במהרה על מנת ליצור תשתית ארגונית ריכוזית למשטרו. חפאז אסאד הנהיג משטר אימים שהטיל חיתתו על אזרחי סוריה, כאשר לכל היה ידוע מה גורלו של מי שאיתרע מזלו ונפל בידי אנשי המשטרה החשאית.
כך למעשה משנת1970 שולטת בסוריה מפלגת הבעת’, המתבססת על בני המיעוט העלאווי, המהווה רק כ-11% מהאוכלוסייה. בני העדה מחזיקים ברוב המשרות השלטוניות ותפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון, על אף שרוב האוכלוסייה הסורית היא סונית )כ-74% מהאוכלוסייה). מיעוטים כגון כורדים ופלסטינים מוגבלים בזכויותיהם.
העשור האחרון
במשך רוב שנות התשעים היה חאפז אסד אדם חולני מאוד ובשנת תש”ס מת מהתקף לב בתום 30 שנות שלטון. לאחריו נבחר בנו בשאר אל-אסד לנשיא ב”משאל עם” שהעניק לו 97.29% מהקולות… בנאום הפתיחה שלו הבטיח אסד הבן רפורמות פוליטיות, כלכליות ודמוקרטיות ברוחן, אך רוב הבטחותיו לא קוימו. זאת אף שחלה הקלה מסוימת בנוכחות המשטרה החשאית, והמדינה נפתחה מעט למערב מבחינה טכנולוגית.
מלחמת האזרחים
לפני כשנתיים, בשנת תשע”א, כחלק מאפקט הדומינו של גל ההתקוממויות בארצות ערב באותה שנה, התפרצה התקוממות בסוריה נגד שלטונו הדיקטטורי של הנשיא, בשאר אל-אסד, התקוממות שהפכה עד מהרה למלחמת אזרחים עקובה מדם, בין כוחות אסד, ברובם בני האליטה העלאווית, לבין כוחות המורדים. המורדים השיגו עד עתה שליטה במרבית שטחי המדינה, אך המשטר שומר עדיין על שליטתו בדמשק ובאזורי מפתח נוספים, באמצעות חיל האוויר ובעזרת תמיכה מרוסיה ומאיראן. נכון לחודש אייר תשע”ג נהרגו בה, במשך תקופה של שנתיים בלבד, לפחות כ-70,000 אנשים ויותר ממיליון איש נמלטו כפליטים למדינות השכנות לפני כשנה גינתה עצרת האו”ם את משטר אסד, ובהמשך גם הוציאה הליגה הערבית את המשטר הסורי משורות הארגון, תוך קריאה לאסד להתפטר מתפקידו. לפי מרבית התחזיות, משטרו של אסאד מתקרב אל סופו, והתוהו ובוהו באזור רק הולך ומעצים, כאשר לדבר יש השפעה לא קטנה, הכרוכה בסיכונים לא פשוטים מצד ארגוני טרור, על ארצנו, וללא ספק אנו זקוקים לרחמי שמים.
Lebanese anti-Syrian regime protesters step on a portrait of the late Syrian President Hafez Assad, father of Bashar Assad, during a demonstration to show their solidarity with the Syrian people, in the northern city of Tripoli, Lebanon, on Saturday Feb. 4, 2012. Syrian forces hammered restive neighborhoods in the city of Homs for hours with mortars and artillery Saturday, sending terrified residents fleeing into basements and killing more than 200 people in what appeared to be the bloodiest episode of the nearly 11-month-old uprising, activists said. (AP Photo) 
A man walks past a burnt car and damaged buildings along a street at the al-khalidiya neighbourhood of Homs November 19, 2012. REUTERS/Yazan Homsy (SYRIA – Tags: CONFLICT) 
In this Thursday, Nov. 29, 2012 photo, night falls on a Syrian rebel-controlled area as destroyed buildings, including Dar Al-Shifa hospital, are seen on Sa’ar street after airstrikes targeted the area last week, killing dozens in Aleppo, Syria. (AP Photo/Narciso Contreras) 
