השבוע לפני 10 שנים בדיוק פרצה מלחמת עיראק, כאשר כוחות הקואליציה בראשות הצבא האמריקני החלו במתקפות אוויריות שהסתיימו בפלישה קרקעית והפלת שלטונו של סדאם חוסיין. ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון.
רבים תולים את הנסיבות שהובילו למערכה בעיראק באירועי-11 בספטמבר 2001 המפורסמים. אז התחוללה סדרת פיגועים קשה מאין כמוה בארה”ב: מטוסים התרסקו לתוך מגדלי התאומים בניו יורק ובניין הפנטגון ליד וושינגטון, ומספר הקורבנות הגיע לאלפים. ארה”ב בהנהגתו של ג’ורג’ בוש השני הכריזה מלחמה על “הטרור הבינלאומי”; הגם שהמטרה הראשונה במעלה הייתה ארגון אל קאעידה בראשות אוסמה בן-לאדן, שמרכזו היה באפגניסטן, עיראק נזכרה בין המדינות התומכות בטרור שנחשבו בעיני ארה”ב ליעדים לגיטימיים לתקיפה, במלחמתה בטרור. בתום הקרבות באפגניסטן, התפנתה ארה”ב לטפל במוקדי טרור אחרים, ובראש הרשימה נמצאה עתה עיראק.
הדיונים שקדמו למלחמה
בחודש חשוון תשס”ב קיבלה מועצת הביטחון של האו”ם (הגוף הבינלאומי המוסמך להכריז על מלחמה), ביוזמה אמריקנית, החלטה שקראה לעיראק למשוך את ידיה מפיתוחו של נשק להשמדה המונית, ואיימה ב”תוצאות חמורות” אם לא תציית. הבסיס להחלטה הייתה הטענה שעיראק בהנהגתו של סדאם חוסיין מחזיקה ברשותה נשק להשמדה המונית ובכוונתה לפתח בין היתר גם נשק גרעיני (לאחר הכור הגרעיני שנחרב בשנת תשמ”א ע”י ישראל). ההאשמות לא היו מנותקות מהמציאות, לאחר השימוש בנשק כימי במתקפה על האוכלוסייה הכורדית בצפון עיראק, מיד לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. באותה מתקפה נהרגו כ-5,000 אזרחים כתוצאה מפגיעות כימיות חמורות בגופם.
עיראק קיבלה לכאורה את התנאים שהציבה מועצת הביטחון, וצוותי הפקחים חזרו לפעול בתחומיה. הם דיווחו שוב ושוב כי לא עלה בידם למצוא אמצעי לחימה אסורים, אך הדבר לא הניח את דעת האמריקאים, שגרסו כי הפקחים אינם מוצאים מאומה משום שהעיראקים ממשיכים להצר את צעדיהם. ארה”ב ובריטניה פעלו לקבלת החלטה חדשה במועצת הביטחון, אך צרפת, רוסיה וסין התנגדו, והודיעו כי יטילו וטו (התנגדות) על כל הצעה שתקרא לנקיטת צעדים צבאיים נגד עיראק.
בה בעת החלו האמריקאים והבריטים להעביר כוחות לאזור המפרץ הפרסי, ופתחו במאמצים דיפלומטיים לגיוס קואליציה בינלאומית רחבה יותר נגד עיראק.
מדינות רבות בעולם, ובכלל זה צרפת וגרמניה – שותפותיה של בריטניה באיחוד האירופי – וכן רוסיה, סין, רוב מדינות העולם השלישי וחלק ממדינות ערב, התנגדו בחריפות למלחמה. מדינות אחרות, כמו ספרד, יפן ועוד, הביעו תמיכה במטרות הקואליציה, אך לא השתתפו בה השתתפות צבאית.
מבין מדינות ערב, כוויית וערב הסעודית התירו לקואליציה לפעול משטחן. היו אלה מדינות שהותקפו ע”י עיראק במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, הזכורה לבוגרים שבינינו . טורקיה, שהביעה בתחילה נכונות להתיר לקואליציה לפעול נגד עיראק משטחה, חזרה בה מנכונותה זמן קצר לפני פרוץ הקרבות, והדבר אילץ את הקואליציה לשנות חלק מתוכניותיה.
פרוץ המלחמה
מלחמת המפרץ השנייה, או בשמה המוכר יותר- מלחמת עיראק, נפתחה בהתקפת פתע של טילי שיוט על בגדד, בשעות הבוקר המוקדמות של 20 במרס 2003 למניינם. המבצע זכה לכינוי “עריפת ראש”, משום שנועד לפגוע בבונקר שבו היה סדאם חוסיין אמור להימצא עם הסגל הבכיר שלו. בדיעבד, מסתבר שהם נמצאו במקום אחר. הותקפו עוד מטרות, בטילים וממטוסים, בסביבות בגדד ובצרה.
בהופעה דרמטית בכלי התקשורת הכריזו נשיא ארה”ב, ג’ורג’ בוש הבן וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר על פתיחתו של “מבצע חירות לעיראק”. מטרותיו המוצהרות היו חיסולו של משטר מפלגת הבעת’ בראשות סדאם חוסיין וכינון ממשלה דמוקרטית בעיראק.
כבר למחרת היום חדרו כוחות יבשה של הקואליציה לשטח עירק, והחלו לנוע בשלושה ראשים – שניים (אמריקניים) לעבר בגדד ואחד (בריטי) לעבר בצרה. התקיפות מן האוויר התעצמו. מאז מלחמת המפרץ הראשונה לא נראתה בעולם כמות עצומה שכזו של אש תופת, שהומטרה ללא רחם. המתקפה האמריקנית והפלישה לאפגניסטן, כשנה ומחצה קודם, הייתה כאין וכאפס לעומתה בעוצמת האש הבלתי נתפסת שהפעילו הכוחות האמריקאיים. בתחילה נתקלו הכוחות בהתנגדות חזקה למדי מצד הכוחות העיראקים, והתקדמותם הייתה אטית יחסית; גם תנאי מזג האוויר היו לא-נוחים לפעולה במשך חלק מהזמן.
סדאם חוסיין הופיע בכלי התקשורת והכריז בזחיחות שעיראק תיאבק בנחישות באויבים ותמחץ אותם “כמיטב המסורת המפוארת של ארצנו עוד מימי נבוכדנצר מלך בבל”. אך בהמשך החלה התנגדות העיראקים להתערער. הכורדים, אויביו המושבעים של סדאם חוסיין, פתחו בפעילות נמרצת באזורם נגד הכוחות האמריקאיים, אף שיכולתה של הקואליציה האמריקנית לסייע להם הייתה מוגבלת, משום שלא יכלו לפלוש לעיראק מטורקיה השכנה כפי שהתכוונו תחילה. זאת ועוד, כוחות טורקיים חצו את הגבול כדי לסכל את התפשטות ההתקוממות הכורדית לארצם. בשלב זה יכלה הקואליציה לסייע לכורדים רק בשיגור כוחות מיוחדים, ובעקבותיהם צנחנים; אך אחרי שהתבססו הכורדים יותר והתאפשרה הטסתה של רכבת אווירית, הגיעו לאזור כוחות אמריקניים נוספים.
כוחות מיוחדים אחרים של הקואליציה פעלו במערב עיראק, סמוך לגבולות ירדן וסוריה. אחת המטרות הייתה חיפוש בסיסי טילים, מחשש שאלה יופעלו נגד ישראל. במקרה זה, הודיעה ממשלת ישראל מלכתחילה, שתתערב גם היא בעיראק; הדבר היה מסבך קשות את מצבה של הקואליציה שהייתה מבוססת גם על תמיכתם של מדינות ערביות. אך בדיעבד, לא היה בידי העיראקים שום איום טילים ממשי, ובחסדי שמים- ישראל ישבה לבטח ונותרה בלתי מעורבת.
במהלך החודש הוסיפו הכוחות האמריקאיים להתקדם לעבר בגדד, תוך שהם מנהלים כמה קרבות נגד משמר הרפובליקה (המופקד ישירות על הגנת סדאם חוסיין ואנשי הממשל) והצבא העיראקי הסדיר בסביבות אנ-נאציריה, נג’ף וכרבלא. הבריטים התקדמו לעבר בצרה, והעמידו בראש מעייניהם את תפיסת שדות הנפט שבאזור, בטרם יספיקו העיראקים להעלותם באש (כפי שעשו בכוויית ב-מלחמת המפרץ הראשונה). הם השתלטו על נמלה הימי היחיד של עיראק, אום קצר, והחלו לפנות את נתיבי הים המוליכים אליו, כהכנה להנחתת כוחות ואספקה מן המפרץ.
בגדד נופלת
כחודש מאז תחילת המלחמה כבשו הבריטים את בצרה, בעוד האמריקאים הולכים ומתקרבים לבגדד, ומסייעים לכורדים לטהר את צפון עיראק מכוחות הממשלה. לאחר קרבות ממושכים תפסו כוחות אמריקניים את נמל התעופה הבינלאומי של בגדד, בפאתי העיר. כעבור מספר ימים חדר כוח משוריין לבגדד, בלא שנתקל בהתנגדות רבה. באותו זמן ממש הודיעו הבריטים כי כל בצרה בידיהם, ואילו האמריקאים החלו להשתלט על בגדד.
כעבור ימים ספורים הושלם כיתורה של בגדד, אם כי נותרו בה כיסי התנגדות. באירוע סמלי שזכה לסיקור תקשורתי נרחב, הופל פסל ענק של סדאם חוסיין שניצב בכיכר המרכזית של העיר בידי המוני אזרחים עיראקים נלהבים, בסיוע חיילים אמריקאים. עתה נותרו בידי כוחות עיראק רק שלוש ערים חשובות: מוסול ,כרכוך ותכרית, עיר הולדתו של הצורר העיראקי ובסיס שלטונו.
לאחר קרבות קצרים נפלו גם ערים אלו בידי כוחות הקואליציה. מכאן ואילך התנהלו מבצעי טיהור במקומות שונים, לחיסול הכיסים האחרונים של התנגדות מאורגנת. בתאריך-1 במאי למניינם הכריז הנשיא בוש רשמית על סיום המלחמה. אך מסתבר שזו בעצם רק החלה…
היום שאחרי
הקואליציה הבינלאומית החלה בפעילות נמרצת להשלטת סדר אזרחי בעיראק, בחסותו של ממשל צבאי. אחרי דיונים ממושכים ומרובי מחלוקות הוקמה מועצה זמנית בת 25 חברים, שתפקדה כממשלת מעבר. האמריקנים מינו את הגנרל האמריקני פול ברמר למושל הצבאי של עיראק, שהפך לשליט עיראק בפועל למשך תקופה של 14 חודשים.
ברמר, שלא ידע לאיזו זירה הוא נכנס ולא הכיר את אורח החיים של תושבי המדינה הערבית, הכריז בחגיגיות מיד עם כניסתו לתפקיד על “עיראק דמוקרטית וחופשייה” ועל ביטול עונש המוות במדינה. כעבור שנה ומחצה, עם מינויה של ממשלה עיראקית רשמית, ביטלה הממשלה העיראקית באופן מיידי את החלטת הממשל הצבאי האמריקאי, והחזירה את עונש המוות על כנו.
סופם של רשעים
כל אותה עת הכוחות האמריקנים עסקו במקביל בחיפושים נרחבים אחר הצורר העיראקי ושני בניו עודאי וקוסאי, שהיו ידועים באכזריותם הרצחנית. כעבור מחצית שנה הצליחו האמריקנים לאתר את מקום המסתור של עודאי וקוסאי, והם חוסלו במתקפה מהאוויר. אך לאחר חודשים ספורים הגיע הרגע הגדול, כאשר פול ברמר, מושלה הצבאי של עיראק הכריז בפני כלי התקשורת: “מורי ורבותי, תפסנו אותו!”, כאשר הכוונה הייתה לנשיא עיראק המודח סדאם חוסיין, שנלכד לא הרחק מעיירת הולדתו תיכרית. התמונות של סדאם חוסיין נשלף מתוך מקום מסתורו בבור אפל בעמקי האדמה פורסמו בכל העולם ועוררו הדים רבים, בעיקר בעולם הערבי שהשתאה לראות את האיש שהטיל את חיתתו על מיליונים, מוצא מבור אפל כעכבר עלוב.
משפטו של סדאם חוסיין נמשך במשך שלוש שנים, במהלכה הואשם בפשעים נגד האנושות, בפני בית דין עיראקי שהוקם במיוחד “לכבודו” של העריץ. חיסול שיטתי של מתנגדים פוליטיים ורציחתם של אלפי אזרחים כורדים באמצעות נשק להשמה המונית. מאות מיליוני ערבים ברחבי העולם הביטו כלא מאמינים במחזה הבלתי נתפס מבחינתם של שליט ערבי עריץ היושב כבול באזיקים ונקרא לתת דין על מעשיו הנפשעים. בין הדין הרשיע את סדאם חוסיין וגזר עליו עונש מוות.
באחד מלילות טבת הקרירים של שנת תשס”ז הוכנסו לתאו של סדאם מספר רעולי פנים ששלפו את האסיר מס’ 1 ממיטתו. היו אלה תליינים עיראקים שעליהם הוטלה המשימה. וכך באשמורת הבוקר הוצא להורג סדאם חוסיין בתלייה, בנוכחות נציגים אמריקניים שבאו לחזות במו עיניהם ש”המשימה בוצעה”. כן יאבדו כל אויביך ה’.
אנדרלמוסיה בעיראק
בעוד המאמצים להשלטת סדר אזרחי כלשהו מתנהלים לאטם, החלו גורמים מנאמני המשטר הישן, וטרוריסטים מ”אל קעידה” שהצטרפו אליהם, בפעילות טרור. פיגועים – מכוניות תופת, מטעני צד, רקטות RPG וירי מן המארב – נעשו דבר יום ביומו. אלה כוונו נגד הצבא האמריקני ונגד אוכלוסיית הרוב השיעי שתפס את השלטון. בפיגועים אלה נהרגו אלפי חיילים אמריקניים, יותר חיילים מכפי שאיבדו במלחמה עצמה (114 חיילים ). אך הנפגעת העיקרית ממסע ההרג והטרור הייתה האוכלוסייה העיראקית. במהלך העשור האחרון מאז פרוץ המלחמה נהרגו עשרות אלפי אזרחים עיראקיים מפיגועי טרור קשים ואכזריים.
התייצבות
בשנת תשס”ה נערכו במדינה בחירות דמוקרטיות חופשיות , לראשונה בהיסטוריה של המדינה, ובהן זכו המפלגות השיעיות לרוב. לאחר מספר חודשים של מו”מ קואליציוני הקימו השיעים ממשלת קואליציה בראשותם.
החל משנת שנת תשס”ח נרשמה ירידה מתמשכת במספר הפיגועים נגד כוחות הקואליציה, והתייצבות במצב הביטחוני במדינה. בחודש כסלו תשע”ב יצאו הכוחות האמריקניים את המדינה בטקס רשמי של הסרת הדגל האמריקני מהמחנה הצבאי האחרון, והשליטה במדינה כולה הועברה רשמית לעיראקים.
טוב ליהודים?
אין ספק שמלחמת עיראק והפלת משטרו של סדאם חוסיין היטיבו מאוד עם העם היושב בציון, שספג מנחת זרועו של העריץ העיראקי, שהיה מגדולי אויבי ישראל, בעת מלחמת המפרץ הראשונה- כשסדאם חוסיין שיגר טילי סקאד לעבר ישראל. מבחינה אסטרטגית אין ויכוח שהוסר אחד האיומים הגדולים על ישראל.
כמו כן, מצבו של המיעוט הכורדי השוכן בצפון עיראק, הידוע באהדתו לישראל, השתפר והתעצם מאוד לאחר נפילתו של סדאם חוסיין, ולמעשה מנהלים הכורדים בצפון עיראק אוטונומיה שהיא מעין מדינה בתוך מדינה. מדי פעם, תחת חסותם של הכורדים, נוחתים במקום שליחים מישראל בחשאי, ומנהלים עסקים חשאיים וביטחוניים, שהשתיקה יפה להם, עם המקומיים.
אך מאידך לא ניתן להתעלם מהעובדה שהפלת משטרו של סדאם חוסיין, שהתבסס על המיעוט האסלאמי הסוני בעיראק, העלה לשלטון את הרוב השיעי, הקשור מבחינת זהות אסלאמית דתית לשכניו באיראן. הדבר יצר זיקה לא מבוטלת בין הממשל החדש בעיראק לבין השלטון האיראני, המעורב עמוקות בנעשה בעיראק כיום. דבר שלא היה בחשבון כלל בימיו של סדאם חוסיין, אויבם המושבע של האיראנים. משמעות המעורבות האיראנית בעיראק ברורה עבור ישראל וארה”ב, ומיותר להרחיב על כך.
מלחמת עיראק במספרים:
140,000 חיילים אמריקנים השתתפו במלחמת עיראק
4,500 חיילים אמריקנים הרוגים
179 חיילים בריטים הרוגים
15,000 חיילים עיראקים הרוגים
5,000 טרוריסטים הרוגים
120,000 אזרחים עיראקים הרוגים
2,000,000 פליטים עיראקים שנמלטו למדינות סמוכות
טריליון דולר הוצאות המלחמה של ארה”ב (מישהו מתנדב לכתוב בספרות?)
וקצת זוטות: כמות האשפה שייצרו מאה וארבעים אלף חיילי צבא ארה”ב במשך חודש ימים בעיראק (2.8 ק”ג ליום) שקול לכמות האשפה שמייצרים כלל אזרחי עיראק (כ- 30 מליון) במשך שנה שלמה (!)
