השבוע לפני 75 שנים בדיוק חצו רבבות חיילי ורמאכט את הגבול מגרמניה לאוסטריה. הם נשלחו על ידי אדולף היטלר ימ”ש כדי להבטיח את הצלחת ה”אנשלוס” – סיפוחה של אוסטריה ל”רייך השלישי”. משמעות הפלישה הייתה סופה של יהדות אוסטריה. רבבות יהודים הוצאו להורג.
האנשלוס של אוסטריה היתה למעשה יריית הפתיחה בדרכם של הנאצים להשתלטות על רוב שטחי אירופה במלחמת העולם השנייה, והיא נעשתה ללא כל התנגדות מצד האוסטרים. להיפך: רבים מאזרחי אוסטריה קיבלו בהתלהבות רבה את פניהם של החיילים הנאצים. כמה שבועות לאחר מכן כבר נאם היטלר בכיכר הלדן בלב הבירה וינה, כשהוא זוכה לתשואות רמות מרבבות אזרחים. הצורר הנאצי הכריז אז בחגיגיות על סיפוח אוסטריה לגרמניה ועל יצירת “הרייך הגדול”.
כל זאת נעשה על אף הסכם ורסאי, שנחתם בין גרמניה למדינות אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה, האוסר על איחוד של אוסטריה עם וינה. מעצמות אירופה העדיפו להתעלם מהאירוע, ולא להיאבק בסיפוח, מאחר ורצו להשלות את עצמם שהיטלר יסתפק בסיפוח אוסטריה וכיבוש חבל הסודטים בצ’כוסלובקיה, ובכך יבוא תאבונו על סיפוקו.
בראשית
למעשה מאות שנים אחורה, בימי הביניים, הייתה אוסטריה חלק מגרמניה. היטלר ראה באוסטרים גרמנים לכל דבר וטען כי “דם אחד, שייך למלכות אחת”. יש לציין גם את העובדה שאוסטריה הייתה ארץ הולדתו של היטלר.
בשנות ה-30 של המאה האחרונה שלטה באוסטריה ממשלה אנטי נאצית, כשבראשה עמד ראש הממשלה קורט שושנינג. באותה עת הנאצים באוסטריה החלו בתעמולה הדורשת את האיחוד עם גרמניה, ואולם, שושנינג נקט נגדם ביד קשה, אסר על קיום המפלגה הנאצית והשליך את מנהיגי הנאצים באוסטריה בכלא.
בחודש אדר תרצ”ח זימן אליו היטלר את קאנצלר (נשיא) אוסטריה שושניג והציג בפניו את הדרישות הבאות: שחרור הנאצים מהכלא האוסטרי, ביטול האיסור על קיומה של המפלגה הנאצית באוסטריה, מינוי מנהיג נאצי כשר הפנים, מינויים של נאצים נוספים לתפקידי מפתח וכדומה. שושנינג, שלא היה יכול להתעלם מכוחו של היטלר, חזר לארצו וביקש לערוך משאל עם על דרישותיו של היטלר כדי להרוויח זמן.
הכניעה
בינתיים הנאצים באוסטריה לא שקטו על שמריהם ויצאו לרחובות, השתלטו על מבני ציבור, הפעילו טרור ועוררו מהומות ברחובות כשהם קוראים להיטלר לבוא ו”להיחלץ לעזרתם”. שושנינג קרא את המפה, הבין שאין לו כל ברירה והוא אינו יכול לסמוך על בריטניה או צרפת שיבואו לעזרתו, עקב חולשתם ופחדנותם. וכך כדי למנוע שפיכות דמים הוא מחליט להתפטר, ובמקומו מתמנה ארתור זייס-אינקווארט, מנהיג הנאצים באוסטריה, כראש ממשלה. בינתייים הנאצים שפלשו למדינה הכריזו על “משאל עם” שמטרתו הייתה ידועה מראש. כך נערכו בחירות לא דמוקרטיות, כאשר המצביעים נאלצו להצביע בבחירות לא חשאיות, תחת עינם הפקוחה של שליחי הנאצים. לאזרחי אוסטריה לא נותרה ברירה רבה, והתוצאות אכן הסתיימו ברוב מוחץ לטובת המצדדים בסיפוח המדינה לגרמניה.
אירוע זה החל למעשה את התקופה הנאצית בעברה של אוסטריה, שסיפקה חיילים וקצינים לכוחות האס- אס ותמכה במאמץ המלחמתי הגרמני. הם גם סתמו את הגולל על החיים היהודיים במדינה. 200,000 היהודים שחיו אז באוסטריה הוקעו באלימות הולכת וגוברת מהחיים הציבוריים, רכושם של רבים הוחרם. רבבות נאלצו להימלט בחוסר כל וכ-65,000 מהם נרצחו במחנות הריכוז של הנאצים.
אוסטריה כיום
מאז תום המלחמה, מתנהל דיון עולמי האם האוסטרים היו קורבנות של השלטון הנאצי, או משתפי פעולה אתו. השבוע ציינה אוסטריה 75 שנה לתאריך היסטורי זה בהכאה פומבית על חטא, שעוררה מחדש את הדיון במדינה – באיזו מידה היו האוסטרים קורבנות של הנאצים ובאיזו מידה היו משתפי פעולה.
בשנת תשס”ח התכנס הפרלמנט באוסטריה למושב מיוחד שבו קראו הפוליטיקאים לציבור שלא לשכוח את היקף האחריות האוסטרית. “איננו יכולים למתוח קו על העבר, משום שהאירועים של 1938-1945 ממשיכים להדהד גם בימינו”, אמרה נשיאת הפרלמנט. היא הוסיפה כי התפישה שהאוסטרים היו קורבנות, הוכחה כ”המצאה היסטורית”. מחוץ לפרלמנט, התכנסו בשעות הערב אלפי בני אדם, והדליקו 80,000 נרות זיכרון – לזכר הקורבנות של השלטון הנאצי במדינתם ובכללם יהודי המדינה.
הממשלה האוסטרית גם הודיעה על הקמת סניף וינאי חדש של מרכז שמעון ויזנטל – צייד הנאצים ממוצא אוסטרי, שנפטר בשנת תשס”ה. תערוכה שמציגה את “טיהור” של אמנים יהודים לאחר הסיפוח נפתחה במעמד הקנצלר האוסטרי אלפרד גוזנבאואר. “שום פיצוי אינו יכול להקטין את העוול שעשו הנאצים לאזרחינו העמיתים היהודים”, אמר הקנצלר גוזנבאואר בפרלמנט. “שום תשלום לא יכול לתקן את הבלתי ניתן להסבר. אני רק יכול להתחנן בפני הניצולים וקרוביהם לקבל את הפיצוי כמות שהוא: הכרה צנועה בחוסר הצדק שנעשה לכם”.
אוסטריה סירבה במשך עשרות שנים להכיר באחריותה לגורל יהודיה, ורק בשנת תש”ס חתמה הממשלה על הסכם המעניק פיצוי ליהודים שרכושם הוחרם או נבזז. למרות שעשתה כן, וינה עומדת בפני ביקורת של ארגונים יהודיים, כיוון שהגבילה מראש את גובה הפיצוי הכולל ל-210 מיליון דולר. לפי הערכות, מדובר ב-13% בלבד משווי הרכוש האמיתי של היהודים שחיו אז באוסטריה.
