בנס ניצלו עוברי אורח מפגיעה של ממש שהייתה עלולה להתרחש חלילה. “שערים” בסיקור ענק ומרתק על כל שלבי ה”הוריקן הביתרי” שעבר עלינו דקה לפני כניסת החג. “הושענא שלוש דקות”.
ערב חג הסוכות, השעה שלוש לפנות בוקר, קול הלמות הפטישים של אחרוני הבונים את סוכתם ברגע שלפני האחרון נדמו זה מכבר, ובתוך הבית מקיימים את ההכנות האחרונות לחג ממשמש ובא.
גם אם בחוץ נשבה הרוח אבל אף אחד מבין המאחרים לא תיאר לעצמו את אשר עומד להתרחש בדקות הקרובות, ולאיזה עוצמה עלולות הרוחות להגיע.
בשעה שלוש וחצי החלה המלחמה…
הדקות הקריטיות
מספר ש.ר. תושב גבעה ב’: “אצל רוב התושבים מדובר הרי ב”ליל שימורים” לא רשמי, כולם היו ערים. לפתע שמענו פיצוצים עזים, אני הייתי בטוח שמדובר בתגובה איראנית על הפצצת הכור שהתרחשה אולי, בביתי היו סבורים שמדובר ברעידת אדמה, ומכל מקום רצתי לחלון לבדוק במה מדובר. המראה שנגלה לעיני היה מחריד ומצמרר, היו אלו שלוש דקות של פחד ואימה, דפנות התעופפו קורות נחתו ומדחסי מזגנים התרסקו למדרכה בקול רעש גדול, מכל העברים נראו אנשים נסים ונמלטים לתפוס מחסה ומזווית העין צפיתי במשפחת השכנים מנסה להציל את הסוכה שהקימו ברוב עמל שלא תקרוס, יצויין שללא הצלחה… אגב, מהסוכה שלי לא נשאר זכר…”
פגשנו גם את השכן שלו, ש. א. הי”ו וגם הוא מספר: “בשעה שלוש בדיוק השלמנו את בנית הסוכה הספקנו לתלות את הסדינים והקישוטים, וכשהחלה הרוח החזקה והבנו שמתחולל משהו לא שגרתי מיהרנו לנסות להציל את סוכתינו החזקנו חזק בדפנות ולא עזבנו עד שהרגשנו שאנו עלולים לעוף גם אנו עם הדפנות יחד… שניה לאחר שנמלטנו חזרה לביתנו כבר לא הייתה לנו סוכה..”
ה”קאסמים” של ביתר
מלבב היה לשמוע את תיאורו המרתק של ר’ מ. ה. מחשובי ראשי הכוללים בעיר: שמעתי רעשים חזקים יצאתי לפתח הסוכה ולתדהמתי נפערים למול עיני שתי חורים ענקיים בסכך ומתוכם חודרים שני קורות דקל גדולים שעפו לדעתי ממרחק של כמה מאות מטרים, הייתי בטוח שמדובר בקאסמים וכמעט פתחתי ב”וידוי”…
טראגי לא פחות היה סיפורו של צ.פ. הי”ו משיפולי “אגרות משה” שבגבעה א’: “ישנתי חזק בלילה, לאחר יום שלם של בנית הסוכה, אגרתי כוחות, לא שמעתי כלום, רק כשקמתי בבוקר הבחנתי שאין לי סוכה בלל, לא דפנות לא קישוטים לא סכך, פשוט כלום… חפשתי הרבה ולא מצאתי שום דבר ונאלצתי להשקיע אלפיים ₪ בקניית סוכה חדשה ועוד כמה מאות בסכין מכסף שנמחצה, שתי כסאות ששברו ובמפית לחלות שכאילו בלעה אותה האדמה…”
ויהי ככלות הכל
הנזקים בממון היו אכן כבדים מאד וסוכות שלמות בהם הושקע הון רב נהרסו ואף נעלמו במהלך הסערה דבר שגרם לרבים לצאת כבר בשעה ארבע לפנות בוקר ולהתנפל על דוכני המכירות שפתחו את שעריהם כבר באישון ליל לרגל המקרה. המראות ללא ספק היו מרתקים ביותר, אם הם לא היו בנסיבות עגומות כל כך. ושוב, כמה שעות לאחר שהסתיים נשמעו שם הלמות הפטישים וצקצוקי האזיקונים בנסיון של הרגע האחרון להשיג שליטה במצב ובזמן הלחוץ.
ח.ד. מאנשי המוקד הבטחוני מסכם את סיוריו בעיר כשוך המהומה: מדובר במאות סוכות שנהרסו בכל רחבי העיר ובנזק נוסף שנגרם לבתים שמשות ומזגנים. לדעתי מסתכם הנזק במאות אלפי שקלים, אך ב”ה ש”השליך זעמו על עצים ואבנים” ולא נרשמו פגיעות בנפש חלילה.”
עבודה כפולה הייתה גם לגבאי בתי הכנסיות שהיו צריכים להשלים את בניית סוכתם שהתפרקה וגם את סוכת בית הכנסת שהתעופפה ברוח…
תושבים רבים, צעירים בעיקר, אף נאלצו לעזוב את בתיהם למשך ימי החג וחלקם אף התארח בבתי השכנים שפתחו את בתיהם במאור פנים לטובת “נפגעי הרעש”. הבניה נמשכה השנה גם במוצאי החג הראשון כשרבים מזדרזים להשלים את הבניה בחולו של מועד.
אז מה באמת קרה?
בוני הסוכות בביתר, מכירים זה מכבר את משבי הרוח העזים אשר פוקדים מעת לעת עת עירנו ובמיוחד בתקופת הסתיו ולכן למדו הם לחזק היטב את מבנה הסוכה שיעמוד לאורך זמן וזאת באמצעים שונים וברעיונות שונים המסתובבים בעיר כפי ההלכה.
ויותר מכך: על פי פסקם של רבני העיר ובעקבות משבי הרוח המצויים הרי סוכה שלא יכולה לעמוד בהם פסולה היא מלכתחילה ודינה כסוכה שלא יכולה להתקיים כלל. ולכן חוזקם של הסוכות הביתרית גדולה יותר מכל מקום בארץ.
הסיבה האמיתית למשבי הרוח העזים נעוצה גם בעובדה שרכס הרי גוש עציון הוא הראשון בגודלו מהים כך שהרוחות המגיעות מהים פוגעות בנו בעוצמה.
בעובדה זו ניתן לחזות היטב במערב העיר, במקומות הגבוהים באזור גבעה ב’, כגון בחניון “עילית” ואפילו למטה ממנו בראשי הבנינים, כשבימים בהם יש ראות טובה אפשר לראות את גלי ימה של אשדוד הנשקפים בבירור מכיוון מערב. (לתשומת לב בעלי הדירות עם “נוף לים”….)
אולם הסופה שפקדה אותנו הייתה דווקא מדרום מזרח, מאיזור ים סוף, ומדבר סיני הוא גם הסיבה העיקרית לכמויות החול העזות שהתלוו לסופה העזה (ולכלכו את הסדינים…) חדי עין יכלו להבחין שהסוכות שנבנו בכיוון זה דווקא הם אלו שנשברו.
אולם גם בכיוונים האחרים לא היו חסרים צרות י.ה. ממדורגי פנים מאירים מספר לכתב “שערים” שסייר במקום: “במשך כל הדקות הקריטיות האלו הייתי בטוח ששפר עלי גורלי וסוכתי ניצלה אולם ברגע האחרות התעופפה סוכה מלמעלה והקריסה גם את הסוכה שלי…”
סיקור מיוחד ל”שערים”:
האירועים המרכזיים בסופה הגדולה.
רחוב ברוק דלת כניסה ענקית התנפצה בכל רעש גדול זכוכיות התפזרו לכל עבר, המשטרה שהוזעקה למקום סגרה את הכניסה לבנין מחשש לפגיעה בעוברים ושבים. מאות סקרנים התגודדו במקום עד שעות הבוקר המאוחרות ועובדי הנקיון עבדו שעות נוספות לנקות את הרחוב משברי הזכוכיות הרבים.
החוזה מלובלין מדחסי מזגנים התעופפו מגגות מבני בית הספר “בדרך אמותינו” ומהקרוואנים של חיים זקן הממוקמים בסמוך לככר ברוק. חלקי המדחסים התפזרו לרוחב הכביש ובנס נמנעה פגיעה של ממש בעוברים ושבים שהתקהלו במקום לצפות ב”חגיגה”
גבעה א’ קורות ענק התעופפו ונחו במרכזי הרחובות, בנס ללא נפגעים. שעות לאחר הארוע התגודדו עוד תושבים לנסות לבדוק את הבעלות על הקורות, לא תמיד בהצלחה…
ישמח ישראל פרגולה שלמה קרסה והתעופפה ברוח. הפרגולה הייתה חזקה ומאסיבית ובנויה כהלכה אך המיקום הדרום מזרחי הייתה הנקודה החלשה שבסיפור וגם הדיבלים העבים שבקירות לא יכלו לעמוד בקצב של הרוח ההרסנית.
