האירוע המתוקשר בחתונת תולדות אברהם יצחק בעיר – שהתחיל במהומה סביב החתונה ונגמר בהשעייתם של שני קצינים אשר בסך הכל טיפלו במקרה ברגישות ופעלו לפיזור האירוע ללא מהומה מיותרת שהייתה גורמת לתוצאות קשות ואף לפציעות וחבלות – העלה לכותרות את אחת הבעיות האקוטיות שקיימות בציבור החרדי בכלל. תופעה שלגודל הצער – לא פוסחת על עירנו המעטירה.
זוהי תופעת ההלשנות הנודעת לשמצה.
כידוע, מזה כעשרה חודשים תושבי המדינה כולם – ובכללם הציבור החרדי ותושבי ביתר עילית – מתמודדים עם סכנת הנגיף המתפשט. מסגר לסגר, הציבור למד יותר ויותר על הנגיף, וכל קהילה – בהוראת רבותיה מאמצת את הגישה הנכונה לה. גדולי הדור – איש על מחנהו ואיש על דגלו – מורים לציבור את הדרך יילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. אם בתחילת המגפה – כאשר אופן ההתמודדות לא היה ברור והפרטים הידועים היו מועטים – הכל נקטו בסגר מלא, כיום, ככל שיודעים יותר, ניתן לאזן בין הזהירות הנדרשת, לבין המשך קיומם הסדיר – עד כמה שאפשר – של החיים הרוחניים, ובכלל זה, הפעלת מוסדות החינוך ותפילה בבתי כנסיות.
(כמובן שעכשיו, עם ההכרזה על הסגר המלא בן השבועיים כתוצאה מהעלייה הקיצונית בתחלואה – ברוב ניכר של הקהילות מיישרים קו עד כמה שאפשר, אולם אנו עוסקים כעת בזמנים שבין הסגרים, כאשר ההתקהלות מותרת בהגבלות הנדרשות).
חתונות, כפי שברור מאליו – הם צורך חיוני. הכי חיוני שיש. רק ממשלה שאינה מבינה את אורח החיים החרדי – יכולה לאסור חתונות. במסגרת זאת, בעיר נערכות חתונות תחת מגבלות, בתנאים ארעיים, ובהשתתפות מצומצמת.
אלא ששוב ושוב נמצאות ‘נשמות טובות’ שבטוחות שאת ה’עולם הבא’ שלהם יקבלו ככל שיזכו להשבית כמה שיותר שמחות, לגרום לצער ודמעות לכמה שיותר חתנים וכלות. האצבעות שלהם קלות על מקשי החיוג, והמספר 100 מחויג על ידם מתוך שינה. על כל חתונה שנגמרה בעטיים במהומה ובכי – הם רושמים לעצמם ‘וי’. עוד כרטיס כניסה לגן-עדן.
וכך, גם חתונת תולדות אברהם יצחק זכתה לנחת זרועה של תופעת המלשינון הפרטי של האזרח המסתתר. במקרה הזה – שמחת חתן וכלה לא הושבתה, בעיקר בזכות תבונתם של השוטרים בשטח (כאשר למרבה הצער, שני קצינים שילמו על כך מחיר, למרות שהם פעלו כנדרש, דאגו לפיזור מתוך הידברות ולא התנהגו כמו ‘פיל בחנות חרסינה’); הפעם – הציבור החרדי כולו סובל. הקשחת האכיפה, הגברת הקנסות והרדיפה שמורגשת בכל עיר חרדית – הן תוצאה של אותה הלשנה והמהומה המתוקשרת שבעקבותיה, שהגיעה לכל הכותרות הראשיות בכל כלי התקשורת המשודרת והמודפסת במדינת ישראל.
הכאב עולה ומתחדד – לנוכח העובדה שרוח המפקד במשטרה המקומית דווקא מעדיפה התחשבות. אלא שההלשנות המרושעות הללו – לא מותירות ברירה.
כאן ראוי לציין, שמאז התחלף מפקד תחנת המשטרה בביתר עילית וסנ”צ ניר ליפשיץ נכנס לתפקידו כמפקד תחנת עציון – מורגש שיפור משמעותי מאוד ביחס של המשטרה לתושב. המשטרה אוכפת את הנחיות הקורונה – אולם ניכר כי הדברים נעשים ברגישות ובהתחשבות, תוך שימת דגש על אכיפה הסברתית והידברות עם ראשי הקהילות. התופעה שבה שוטרים אורבים לאברכים בתחנות האוטובוס כדי לתפוס אותם ללא מסיכה ולרשום דו”ח, או מחזה של שוטרים שמחכים למעידה של בעל עסק כדי לרשום לו דו”ח מפולפל באשמת אי עמידה בדרישות התו הסגול – כמעט שלא נראו בעיר תחת פיקודו של מר ליפשיץ. התחשוה הייתה כי רוח המפקד גורסת – ‘לאכוף, אך לא לרדוף’. ובעיקר – לתת שירות שיטור עירוני לבעיות אחרות.
אלו בעיות? כאלה, כידוע, לא חסרות: רק לפני שבוע נודע לנו על תופעת גניבות שמבצעים פרחחים בבתי כנסת. המקרה טופל במלוא החומרה. תופעה אחרת שדווחה למשטרה – על פועלים שגונבים ציוד וכספים מקבלים – טופלה במלוא החומרה, כאשר מפקד המשטרה מקים לשם כך צוות חקירה מיוחד. הרבה מאמצים נעשים על מנת להחזיר את והאימון של התושבים במשטרה.
ואז מגיע המלשין התורן, ושוב ושוב גורם למהומות שביניהן לבין בריאות הציבור אין דבר וחצי דבר כמובן (ההתגודדויות ההמוניות בכל אירוע משטרתי שכזה מסוכנות מעצם האירוע, שלרוב נערך בצמצום ותוך השתדלות לשמור על ההנחיות). שוב ושוב הוא פורם את היחסים העדינים שבמשטרה מנסים לבנות מול הציבור, לטובת הציבור. וכמובן – גורם שחתן וכלה יזכרו את הלילה הגדול בחייהם – כלילה המסויט בחייהם.
האם אותו מלשין מרוצה עתה שהביא להשעייתם של שני קציני משטרה שפעלו ברגישות ובתבונה לסיומו של האירוע, ושילמו על כך מחיר כבד? הרי ברור שהתוצאה תהיה שמעתה ואילך – אף קצין לא ירצה להסתכן, וכל אירוע אכיפה יהפוך בתוך שניות למהומה אדירה ותסתיים בצורה קשה.
האם זו התוצאה שאליה מייחל המלשין התורן? אנו לא יכולים לומר בבטחה שלא. על כך נאמר: אלף חכמים לא יוכלו להוציא אבן שטיפש אחד זרק לבור. את התוצאות ההרסניות – כולנו עלולים לספוג בדמות ההתנהלות המשטרתית בעיר.
מכאן קריאה למנהיגי הקהילות ולכל בעל השפעה בעיר – להסיק את המסקנות ולהסביר את התוצאות הנגרמות בעטיה של העמדת המשטרה המשטרה במבוכה מיותרת שכזו. אולי ייתן הקב”ה בלב טועים בינה, והחוש ל’תיקון העולם’ שמפעם בלב אותם מלשינים – ינותב למקומות ראויים יותר ומזיקים פחות.