/
/
/
מה שרואים משם: ביתר דייס

מה שרואים משם: ביתר דייס

י״ד בכסלו ה׳תשפ״א
00:36

כגלגל החוזר// דבר פורום ‘בעלי העסקים בביתר’

במשך שנים אנו זוכים ללוות רבים מהעסקים בעיר ביתר עילית ממקום של שליחות ורצון לסייע.

כמו שחלק מאתנו בעצמו צמחו מלמטה וחווו את כל הקשיים והאתגרים, וגם את הרגעים הקשים שבהם המחשבה מנקרת לאמור: ‘אולי עדיף לסגור ולחזור להיות שכיר’ – אנו נושמים את הזירה הזו, חיים אותה ופעילים בתוכה – מתוך שאיפה לעזור לבעלי עסקים מקומיים כמונו, שיוכלו לעמוד על הרגליים, להתפרנס בכבוד ולהצמיח את הכלכלה המקומית.

אנו רואים אותם כאשר הם נולדים. חיים איתם את הקשיים. מלווים את האתגרים בתחילת הדרך, ולראות אותם מתקרבים לפסגה. זה לא קל; כל מי ששלח את ידו פעם בעסק קטן יודע, שמדובר בדרך ארוכה, כאשר כל החלטה יכולה להשפיע על העסק שנים קדימה. אם זו החלטה שגויה – העסק עלול חלילה להתרסק; אם זו החלטה נבונה – העסק יכול בס”ד לשגשג, והשמים הם הגבול. 

אבל מניסיוננו האישי, וגם מניסיונם של רבים מבעלי העסקים – אפשר בס”ד להשתקם מכל מצב, גם ממצבים של דשדוש העסק בביצה טובענית של חובות וגירעון וסף פשיטת רגל. זה תלוי בעיקר ביזמות של בעל העסק, וכמובן – בהמון סייעתא דשמיא.

ד”ש מלפיד

לצערנו, התקופה הקשה ביותר שאנו זוכרים בזירה העסקית בעיר – היא לאו דווקא תקופת הקורונה (גם אם אין ספק שזוהי תקופה קשה ומאתגרת מאוד. הרי בדיוק לשם כך התכנסנו…) אבל הייתה תקופה קשה מזו – והיא התקופה שבה שימש יאיר לפיד בתפקיד שר האוצר, כאשר נציגי מפלגתו, שחרטו על דגלם את ההתנגדות לציבור החרדי, כיהנו כשרים במשרדי הממשלה.

אותה ממשלה קיצצה דווקא למשפחות ברוכות הילדים ברוב תחומי החיים: קצבאות ילדים, הבטחת הכנסה, תקציב מוסדות התורה, מעונות, קייטנות, הזנה, צהרונים. בכל נקודה שבה הייתה אפשרות לפגוע – פשוט פגעו, והתוצאה הורגשה היטב בכיס של כל משפחה חרדית כמעט. הפועל היוצא היה, שמשפחות אברכים מתושבי העיר הגיעו לפת לחם ממש.

סיפר לנו אז מנהל בנק מקומי, שבאותה קדנציה נרשם שיא שלילי בחשבונות מוגבלים ובחזרות של המחאות מסיבת אכ”מ. הנזק היה כל כך כבד – שלא רק התושבים נפגעו, אלא גם העסקים הפרטיים. במעגל הראשון נפלו המשפחות – אבל במעגל השני נפלו העסקים.

ברגע שלא היה לאנשים כסף – הם הפסיקו לצרוך, המשק המקומי חווה האטה כואבת, שהובילה להתרסקות אכזרית. בעלי העסקים קרסו בזה אחר זה. הם סגרו את עסקיהם לאחר שנכנסו לסחרור של חובות – וכל זה בגלל שלאברכים לא היה כסף למותרות. הכסף הזעום שנשאר הלך לחינוך, כאשר גם שכר הלימוד זינק אז מחוסר תקציבים לצהרונים ולאוכל. תחום הביגוד תפס את העדיפות השנייה, ואנשים חשבו פעמיים לפני שקנו עגלה לתינוק, צעצוע לילדים או אוכל מוכן לשבת. מעט הכסף שהיה בקופה – הוקדש לצרכים החיוניים ביותר.

מעגל שלא נגמר

ומדוע אנו מספרים לכם את זה?

אנו מספרים זאת, משום שהקשר הישיר ביניכם, תושבי העיר, לבין בעלי העסקים – הינו קשר בל יינתק. אתם החמצן של הכלכלה המקומית.

כמו שראינו בממשלה בתשע”ג – כאשר התושבים חלשים, העסקים קורסים. אלו עובדות שראיתי אותם מקרוב – הכי מקרוב שאפשר – והפנמתי את לִקחם. כאשר המשפחות חלשות – גם העסקים חלשים, וכאשר העסקים חלשים – המשפחות נחלשות עוד יותר, וכך מעגל הקסמים הזה לא נגמר ומוביל לכאוס כלכלי שאחריתו מי ישורנה.

את הוכחת המחץ הנוספת לתובנה הזו – למדתי בחודשים האלה, חודשי הקורונה.

אנחנו נמצאים באזור הדמדומים שבין הגל השני, לבין מה שעלול להפוך לגל שלישי (בתקווה שלא). אחרי תקופה של סגר מצד אחד והידוק חגורה מטעמי אי ודאות כלכלית מצד שני – הזמן הזה הוא אידיאלי לחזור קצת לשגרה, ועל הדרך לסייע לכלכלה המקומית לקום על הרגליים. 

התקופה הזו פוגשת את תושבי ביתר במצב סביר פלוס, באופן יחסי: בשונה מתקופת לפיד, הממשלה מסייעת. משרד האוצר מזרים מיליארדים למשק; המובטלים מקבלים תמיכה חודשית; אלה שנמצאים בחל”ת זוכים לסיוע; עובדה: כמעט ולא לא רואים ירידה בהכנסות של משקי הבית.

מי שכן נפגע – אלו בעלי העסקים. נכון שגם הם זכאים לתמיכה ממשלתית מסוימת – אבל לשם כך הם אמורים לעמוד בשורה ארוכה ולעתים בלתי אפשרית של קריטריונים נוקשים, למלא ניירת אינסופית, וגם אז – זה לא נותן מענה לסחורה שהתמורה על אודותיה שולמה כבר לספקים, ולא היו קונים שיגאלו אותם מהמדפים ויפצו את הסוחרים על עלותם הגבוהה: בגלל ההגבלות והסגרים החוזרים והנשנים במשך השנה – רבים מהעסקים נתקעו עם סחורות בשווי של מאות אלפי שקלים. סחורות שעליהם שולם כבר מלוא התמורה. המשמעות: אם הסחורות לא יירכשו – מדובר יהיה בלא פחות מהתרסקות כלכלית עבור רבים מהעסקים.

כולם בשביל אחד

אז נכון, השוק מתאושש לאִטו, בטח ביחס לחודשי הסגר הקשים. אנשים קונים, אבל כתוצאה מההרגל של ימי הסגרים – יותר אנשים קונים במרשתת ופחות אצל העסקים בעיר, והדבר מתחיל לתת את אותותיו.

והמעגל הזה בלתי נגמר: הצמצום בהכנסותיהם של בעלי העסקים גורם להם לצמצם בהשתתפות שלהם בחיי הקהילה, בתרומה למוסדות, לקופות הצדקה, ולבתי הכנסת, כאשר בימים כתיקונם – התמיכה של אנשי העסקים בכלל פעולות הקהילה ולמען החלשים יותר – מגיעה לכארבעים אחוז מכלל ההכנסות של הגופים הללו. אבל כאשר הם מצמצמים בהיקפי התרומות – החלשים יותר נופלים. וזה כבר קורה, לצערנו. תשאלו כל גבאי צדקה או עסקן בעיר.

לכן, חשוב מאוד לתמוך בעסקים המקומיים. ‘גלגל חוזר בעולם’ – ועל הגלגל הזה כולנו נמצאים. הבה נחזק האחד את רעהו, וביחד לא רק שנמנע נפילה – אלא שבסייעתא דשמיא נניע מחדש את גלגלי הצמיחה של עירנו, ברוחניות ובגשמיות גם יחד.

לפני סיום, ברצוננו להודות לראש העיר על פעילותו הרבה למען בעלי העסקים בעיר. אנו לא מכירים עוד תופעה כזו של הקדשת זמן רב ויקר כל כך להצלחה העסקית של העיר, בדמותן של יוזמות כמו גמ”ח לעסקים שכבר סייע רבות ועוד הרבה פעולות שחלקם נעשו ללא פרסום. ועל כך מגיעה תודה ענקית.

כל מה שחדש
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות