/
/
זריקת הצלה | הצצה לפרויקט ‘לבקר בהיכלו’ המתנהל מטעם סיעת ש”ס בעיר ומציל מאות נערים מנשירה

זריקת הצלה | הצצה לפרויקט ‘לבקר בהיכלו’ המתנהל מטעם סיעת ש”ס בעיר ומציל מאות נערים מנשירה

ההתפרעויות שנראו לפני שלושה שבועות בבני ברק - הציפו את בעיית הנשירה הארצית, בייחוד בעידן המסגרות הרופפות של הקורונה 'שערים' יצא לבדוק את המצב בעיר, וגילה פעילות הצלה ענפה ומרגשת, המתנהלת מטעם סיעת ש"ס בעיר הדמות הרוחנית: הרה"ג רבי זמיר כהן שליט"א הרוח החיה: יו"ר 'ש"ס' בעיר ר' יהודה עוביידי הגורם המממן: עיריית ביתר עילית והתוצאות המרגשות: מאות בחורים שניצלו מהידרדרות וזוכים למסגרת תומכת ומחבקת הצצה למהפכה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״א
23:56

חיסון ל’קורונה הרוחנית’

@שמעון כהן

תקופה זו – זמן הקורונה שזה עתה השלים שנה שלמה לדאבוננו – גובה מחירים לא רק בריאותיים. אמנם כלי התקשורת מפנים את תשומת הלב העיקרית לנתונים האפידמיולוגיים: מניין הנדבקים היומי, מספרם של הנפטרים רח”ל (כבר למעלה מ-5,000 בארץ ישראל, ד’ ירחם), ולאחרונה, עם הגעת הבשורה של החיסונים – ישנו עיסוק מוגבר ומוצדק בקצב ההתחסנות, בתקווה שיהיה זה בדרך הטבע הנתיב ליציאה מהמשבר והורדת הסכנה בדרך הטבע בעז”ה.

אבל ישנו תחום אחר – קריטי לא פחות, במובנים רבים – שמשום מה ממעטים לדבר אודותיו: זהו ‘הנגיף החינוכי’ – שמתלווה כבן-זוגו של הנגיף הבריאותי. ובעוד שהווירוס עצמו זוכה ליחסי ציבור, לתשומת לב מרבית ולמאמץ עולמי למיגורו – הנגיף החינוכי עומד בצד, יתום ובלתי מדובר, כאשר אלה שמתמודדים עימו הן מאות משפחות שרואות בעיניים כלות כיצד חלק מהבנים והבנות מידרדרים במורד הדרך החינוכית רח”ל ואין מי שיבלום את הירידה לעברי פי פחת רח”ל.

הסגרים התכופים, השבתת הלימודים שוב ושוב והעדר מסגרת לימודים רצופה ומסודרת – הביאה לדאבון הלב לתוצאות קשות בבתים רבים ברחבי הארץ, ולצערנו – גם בביתר עילית. כולנו ליווינו לפני כשלושה שבועות את המחזות הקשים בבני ברק – כאשר נוער שוליים התפרע בחוצות ואף העלה אוטובוס באש, דבר שהעלה את הבעיה החינוכית הבוערת לראש הכותרות. בתקווה שמישהו ירים את הכפפה ויטפל בבני נוער בטרם יבואו לידי מצב ירוד שכזה. וכידוע, גם עירנו ביתר עילית אינה חפה מבעיה זו.

במלאות שנה לקורונה – ובשלב שבו כבר אי אפשר בשום אופן להמשיך לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח – יצאנו לבדוק מקרוב את מצב הטיפול בעיר. התחלנו בציבור הספרדי – אשר לו נציגים מסורים ופעילים, שהבינו את הצורך להרים את הכפפה ולקחת את נושא החינוך בראש סדר העדיפויות.

מתברר כי מתחת לפני השטח רוחשת פעילות ענפה בעניין – עם דגש על טיפול מונע, טיפול קדם-הידרדרות, עוד בשלבים הראשונים של הקושי, וכדי להשאיר את הבחורים בתלם הנכון, כדי שימשיך לצעוד במסילה העולה בית ק-ל.

קרוב ל-700 בחורים

הפעילות בקרב בני הנוער בעיר הלומדים במסגרות לבני עדות המזרח – מתבצעת על ידי סיעת ש”ס העירונית, בניצוחו של יו”ר הסיעה יהודה עוביידי, ובמימון העירייה בראשות ראש העיר מאיר רובינשטיין.

מבדיקת ‘שערים’ עולה, כי 686 בחורים – מגיל שיעור א’ בישיבה קטנה ועד לשיעור ב’ בישיבה גדולה – נמצאים תחת מעקב צמוד של צוות רוחני מיוחד שהוקם בש”ס. על הפעילות מנצחים ארבעה רכזים עירוניים – ר’ משה פרסיה, ר’ שר שלום כהן, ר’ הראל סקעת ור’ מנשה אוזן. הארבעה מפעילים צוותים נוספים שדואגים לקשר אישי עם התלמידים בתדירות של לפחות פעם בשבועיים.

“המטרה”, אומרים ל’שערים’ בוועדת הנוער של ש”ס, “היא שלא משנה מה קורה – לכל בחור תהיה מסגרת לימודית הולמת. גם אם בחור נפל קצת – הוא יודע שיש לו למי לפנות. הרכזים יוצרים עמו קשר לפחות פעם בשבועיים ועומדים מקרוב אחרי ההתקדמות שלו. כאשר מתעוררת בעיה קטנה – יש לבחור לאן לפנות עוד בטרם יערב את ההורים”.

לדבריהם של אנשי שיחנו בש”ס – “חלק מסוד ההצלחה נעוץ בעובדה שהרבנים בישיבות שמחים לשתף פעולה. הם פותחים את הדלתות בפני הרכזים ונציגיהם ומתקיים שיתוף פעולה פורה בין המדריכים לצוותות בישיבה”.

ביקשנו לשמוע על תוצאות בשטח – והפעילים מדווחים על פעילות שהולכת הרחק, עוד הרבה לפני עידן הקורונה. “הפעילות שלנו התחילה בשנת תשע”ד”, הם אומרים, “והתוצאה השתקפה בירידה חדה של תלמידים שעזבו רח”ל את עולם הישיבות. אם לפני 5 שנים היו בעיר קרוב ל-110 נושרים בשנה בכלל המחזורים שמשיעור א’ בישיבה קטנה ועד לגיל ישיבה גדולה – כיום ישנם ברישומי המערכת ‘רק’ כעשרה בשנה”.

זהו נתון שגם עליו אסור להסכים – הם ממהרים להדגיש. כל בחור הוא עולם ומלואו. אבל זוהי גם הוכחה לכך שתשומת לב וטיפול נכון – יכולים להביא לתוצאות מדהימות בשטח.

מעשה במערכת הגברה

קיימנו השבוע שיחה עם יהודה עוביידי, יו”ר ש”ס המקומית, שכלל הפעילות מתנהלת תחת שרביטו.

“בהתחלה”, אומר עוביידי ל’שערים’, “הקמנו מסגרת ישיבתית מיוחדת עבור בחורים שלא הסתדרו בישיבה הרגילה. כיום, לאחר ההבנה העמוקה שנצברה מהניסיון בשטח – הבנו שאין צורך בפתיחת מסגרות לימוד נוספות; פשוט צריך לתפעל את פרויקט ‘לבקר בהיכלו’ (שמו של פרויקט הדגל החינוכי של ועדת הנוער. ש”כ) ומידי שבוע לבדוק ולשמוע מה קורה. הרעיון הוא לאתר את הבעיה כבר בראשיתה, ולטפל בה בתוך המסגרת הקיימת”.

כמה ‘נושרים’ נרשמו בשנת הקורונה?

“זה נתון מדהים”, אומר עוביידי. “אנחנו מסיימים שנה של קורונה, עם ארבעה בחורים בלבד שנשרו מהמערכת. חשוב לי להדגיש, שגם אותם לא עזבנו. אנחנו פועלים למצוא עבורם מסגרת, תחת המוטו הברור: ‘לא משאירים אף בחור להתמודד לבד’.

“היה לנו בחור”, מספר עוביידי, “שלא רצה ללכת לישיבה בשום אופן. הבחור התעקש, וההורים לא ידעו מה לעשות. הכנסנו לתמונה את אחד הרכזים. האחרון טרח לביתו של הילד ושוחח איתו, בניסיון להבין את הבעיה. התברר, שהבחור רוצה איזה כלי נגינה פלוס מערכת הגברה מתאימה – עלות של כ-6,000 שקלים. כאשר הצוות הבין שהעתיד החינוכי של הילד תלוי בנושא – התגייסו להשיג תרומות כדי לקנות לנער חצי מציוד הנגינה שביקש, תוך כדי שמבטיחים לו שאם הוא יסיים חצי שנה טובה בישיבה – הוא יקבל את החצי השני. כיום, שנתיים אחרי, הבחור הוא מפארי תנועת ש”ס בעיר”.

תכנית 4 השלבים

לדברי עוביידי, השלב הראשון במעקב אחר מצבם של בחורי הישיבות – הוא מיפוי השטח.

“כל בחור מהקהילות שלנו נמצא אצלנו תחת מעקב”, הוא אומר. “אנחנו מפעילים ארבע רמות: רמה 1 – ‘תקין’, שזה אומר, דאגה לעידוד ומילה טובה מדי פעם. רמה 2 – ‘קצת מתקשים’. אלו בחורים שזקוקים למעקב ועזרה צמודים יותר. רמה 3 – בחורים עם קשר רופף למסגרת, ורמה 4 – בחורים שיצאו לגמרי ממסגרת ישיבתית. אנו עוקבים אחרי כולם, אבל ‘ניידות הטיפול הנמרץ’ שלנו נמצאות ליד קבוצה 2, שם אנו ממקדים כמויות של כח. אנו עושים הכל שהבחור לא יעזוב בשום מקרה את המסגרת הישיבתית”.

הוא מספר, כי “יש לנו בחורים בכל סוגי הישיבות: הרוב כמובן מישיבות ספרדיות, אבל יש גם בישיבות ליטאיות ואף חסידיות, ובכל מקום אנו משקיעים את המירב”.

אל השיחה מצטרף המדריך ר’ הראל סקעת, שמספר ל’שערים’: “רק השבוע הייתה לנו שיחת טלפון של נער שנתפס בישיבה עם מכשיר טלפון ‘תומך כשר’ (כלומר: לא כשר). בישיבה החליטו לשלוח אתו הביתה לאלתר. הבחור חשש לספר להוריו. במקום זה, הוא יצר קשר מיידי עם המדריך שמלווה אותו וסיפר לו את הסיפור. המדריך יצר שקשר עם הנהלת הישיבה וביחד פעלו להחזיר את הבחור לישיבה, בכפוף לתנאים וערבויות שאנחנו סיפקנו. פעם סיפור כזה היה מסתיים בנשירה”.

מדוע לא מערבים את ההורים?

“זה תלוי. לא תמיד ההורים יודעים איך להתמודד. אנו נמצאים שם עם המון הצלחה בס”ד ואנחנו רואים את הפירות – כאשר כלל הפעילות היא ללא תשלום. וכמובן, צריך המון סייעתא דשמיא לברור את הטיפול הנכון לכל מקרה.

“החכמה היא”, מסכם ר’ הראל, “לא לתת לדחף הרגעי של הכעס והדווקנות לקבוע את עתידו של הנער. אנחנו נמצאים שם כדי להרגיע, למתן ולהוריד את המתח”.

אוזן קשבת

בגבעה ב’ פועל מערך נפרד, בניהולו של הרב אביכזר, ואף היא תחת חסות ש”ס. “בתחילה חששנו מאפשרות של ריכוז קבוצות בלי ישיבות”, אומר הרב אביכזר, “כדי שהמצב של בחור אחד לא ישליך על השני. אבל לאחר פעילות בהכוונתו של מו”ר הרב זמיר כהן, וכאשר אנחנו רואים את ההצלחה בהחזרת בחורים אל תוך עולם הישיבות ב”ה – אנו יודעים שהשיטה הוכיחה את עצמה, ואנחנו ממשיכים להיות בכל מקום שבו נדרש הסיוע שלנו”.

והנה סיפור מפיו של הרב מנשה אוזן, הרכז הראשון שהתחיל את עבודתו בהתנדבות מלאה, (עוד לפני שהיה תקצוב לפרויקט העצום), כשהפרויקט הולך ומתפתח לממדי ענק כפי שהוא כיום – תוך הצלתם של מאות נערים בשנה: “היה בחור שהגיע מבית מפורק. הוא למד בישיבה קטנה בירושלים. הוא היה בעל ראש טוב בלימודים, אך בעל בעיות חברתיות קשות. בנוסף, הייתה בעיה לגבי תשלום שכר הלימוד שלו, בגלל המצב בבית.

“מבחינת הישיבה – כבר הגיעו מים עד נפש. מצד אחד, ההורים לא משלמים. מצד שני, לא רוצים להודיע לבחור שהוא נזרק, כדי שלא ייגרם לו נזק רוחני. אז הישיבה פנתה אליי. אחרי מחשבה והתייעצות עם רב הקהילה – הבעיה סודרה דרך קרבה שלישית, בסיועה של הקהילה שהבחור משתייך אליה. וכך הגיעה הבעיה לפתרונה, והבחור המשיך במסגרת מבלי לדעת שהייתה בעיה”.

מן הקצה אל הקצה

הרכז ר’ שר שלום כהן מוסיף עדות מרגשת משלו: “זכיתי להיות חלק מהמיזם האדיר של הצלת הנפשות הזו. הצורך בפעילות הזו מתחדד ביתר שאת לנוכח המצב ששורר בחודשי הקורונה. אחד מני הטיפולים שאני עושה מידי יום – הוא קשר רציף עם הנערים מכל רחבי עולם הישיבות שנמצאים תחת חסותי, כשלא נותנים לאף בחור ‘ליפול בין הכיסאות’ ח”ו”.

תוכל לתת דוגמה לסיפור אנושי מרגש?

“בשמחה. ישנו בחור שאצלו הטיפול היה ממש בבחינת ‘מאשפות ירים אביון’: הוא היה על סף נפילה רוחנית, ולא היה לו שום טעם וחשק בלימוד. בסייעתא דשמיא ליוויתי אותו צעד אחר  צעד, יום יום, בכל שעות היום. טיפלתי בכל הקשיים והניסיונות הרבים שהוא התמודד איתם. דיברתי איתו ועודדתי רבות את רוחו, ובנוסף – הפגשתי אותו עם רב שמלווה את הארגון אשר חיזק אותו באופן אישי. כמובן שהוא גם קיבל ‘פינוקים’ גשמיים ככל שזה נדרש – אשר תרמו לו להצליח ולהתאמץ.

“יחד עם העזרה ושיתוף הפעולה מצד הצוות בישיבה – הבחור עלה מאוד ברוחניות וכיום הוא שוקד על התורה ושקוע בלימוד. זו דוגמה קלאסית של בחור שפשוט השתנה מהקצה אל הקצה – מהתחתית אל הפסגה ממש. וזה סיפוק אדיר לדורי דורות – לדעת שהבחור יישאר בישיבה ויקים בית של תורה. הכל בזכות הפרויקט והעומד בראש, שלוחץ ומכה ‘גדל’, ושכל נפש חשובה לו”.

אימון ופתיחות

נסיים עם עדותו של הרכז ר’ משה פרסיה, המשמש רכז נוער בכ-30 ישיבות ברחבי הארץ בהן לומדים תלמידים מביתר עילית: “אני מגיע לכל ישיבה פעם בשבועיים, ועומד בקשר יום יומי עם כל הצוות בישיבות. המטרה העיקרית היא שהבחור ימשיך במקום בו הוא לומד, תוך שבמקרה הצורך – אנו מעמידים לרשותו חונך. אם הוא לא מסתדר בשום אופן באותה מסגרת – מערבים את ההורים ומסדרים עבורו מסגרת אחרת, מתוך מגוון רחב של ישיבות שאנו מכירים.

“סוד ההצלחה היא שכאשר בחור סולק מהישיבה – מיד יוצרים קשר עם ההנהלה כדי לגשש את המצב. ואז, או שמצליחים להחזיר אותו לישיבה – או שמסדרים לו מסגרת אחרת, ללא שיצטרך לשהות קודם בבית. ההרס הגדול ביותר נגרם מהצורך לשהות בבית.

“כמובן, סוד האימון הוא בכך שאנחנו גורם חיצוני. הבחורים נפתחים בפנינו ופותחים את סגור ליבם, ללא מועקה וחשדנות. בשלוש השנים האחרונות סידרנו מסגרות לעשרות בחורים שנתקעו. אני שמח לספר, שכיום הם נהנים במסגרות הללו ומתעלים, והכל בזכות הפעילות שלנו, הנעשית בניצוחו של ר’ יהודה עוביידי, כשהוא זה שדואג למשאבים ונותן את הכוח לטיפול למען הנוער בביתר”.

“אני מודה מקרב לב לרכזים ולפעילי השטח”, מסכם עוביידי, “ולא פחות מכך – למנוע הכלכלי שבלעדיו הפרויקט לא היה יכול להתקיים – עיריית ביתר עילית והעומד בראש העירייה ר’ מאיר רובינשטיין, אשר אינם חוסכים בהשקעה כדי להציל נפשות בעיר. זכות הרבים תעמוד לכל מי שמציל נפשות בישראל. מדובר בזכות אדירה, עם פירות שיימשכו לדורי דורות”.

כל מה שחדש

אור החנוכה - מאמר הגות מהרב מנחם ישראלי

כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ב
15:01
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות