בס”ד
תכניות לבין הזמנים
אל היום הראשון של בין הזמנים צעד ברוך-מרדכי בראש מורם, תכנית מסודרת הייתה באמתחתו, אותה תכנן לפרטי פרטים במחיר זמן לא מבוטל, אולם הכול שווה היה עבור התוצאה הנכספת שקרמה עור וגידים בין הגיגי תכניותיו השאפתניות.
זרעי התכנית נבטו במחשבתו עוד באמצע ‘זמן’ חורף, כשחברו שמואל הזמין אותו אל חדרו שבפנימייה, לטקס סיום מסכת פסחים שנערך על שתי חפיסות ופלים ובקבוק מיץ ממותק. כבר אז נזכר במסכת שבת אותה רוצה הוא ללמוד ולסיים. באותו מעמד, עוד הוופל בין שיניו, טרם ייכרת, גמלה החלטה בליבו – לקחת את לימוד מסכת שבת כפרויקט, וכשצרור ברכות הומטר על רעהו הנרגש חתן הסיום, הבשיל במוחו לוח הזמנים להגשמת השאיפה הנשגבה.
בין הזמנים, כן, בין הזמנים של פסח, הוא ללא ספק הזמן המתאים לכך. הוא אמנם צריך להטות שכם ולהושיט יד לעזרה בבית, אולם לצד זה יכול הוא גם ללמוד כמה שעות טובות בכל יום.
הכול היה מסודר. שעת הקימה התובענית נקבעה לשש וחצי בבוקר, תפילה, ארוחת בוקר, ומכאן ואילך מתחיל יום שסובב סביב לימוד תורה בהתמדה. ההורים עודכנו בתכניות, החברים שמעו על כך וברוך-מרדכי מלא היה מרץ לקראת המשימה המאתגרת. “אחרי הכול” אמר לעצמו, “בבין הזמנים ישנן הזדמנויות שאין ב’זמן'”.
היה זה השעון המעורר שלא כוון כראוי, הסוללה המזדקנת שחדלה מלבצע מלאכתה נאמנה או עייפות יתר, שהיוו את הסיבה לכך שכשברוך-מרדכי התעורר באותו בוקר, מחוגי השעון הורו על השעה שבע ורבע. ‘אם כבר ממילא עברתי את שעת הקימה המתוכננת, אמשיך לישון עוד רבע שעה’ אמר אז לעצמו.
בשמונה וחצי השתכנע ברוך-מרדכי סופית כי חלפה לה רבע שעה, והוא קם. הוא התפלל ב’שטיבלאך’, ראה כמה מודעות, פגש כמה חברים וגם את השעה עשר בבוקר, ולכשהגיע הביתה נזכר שהוא מוכרח לעמוד ביעדים. הוא שפת מים בקומקום והלך לבדוק בזריזות האם הגיעו מכתבים בתיבת הדואר, לאחר מכן התקשר לסבתו להודיע כי ייתכן שיגיע היום לבקר. “צריך גם קצת להתאוורר מיום של לימוד אינטנסיבי…” הסביר לעצמו.
הוא הכין לעצמו ארוחת בוקר זריזה, ולמעט כמה מכשולות קטנים, הכול עבר מהר יחסית. כשיצא מן הבית נזכר שאמו בקשה ממנו קודם צאתה שישטוף את הכלים בכיור, ‘נו מילא’, אמר לעצמו, ‘אשטוף כשאחזור, אחרת – מתי אלמד’?
בבית הכנסת הוא התעלם מכמה חברים שהתגודדו במבואה, שהרי הוא הגיע לכאן עם מטרה מוגדרת. הוא חיפש גמרא מסכת שבת, אבל לא מצא את זאת מההוצאה שהוא אוהב. החליט לחפש יותר טוב, משום שאינו דומה לימוד מגמרא אליה אתה רגיל לגמרא אחרת. שווה להקדיש לכך שתי דקות. בהחלט.
שתי הדקות התארכו לשתים עשרה, ובסיומו של המבצע המוצלח נזכר כי רצה לשתות כוס תה בבית ולא הספיק, לפיכך ניגש את חדר השתייה של בית הכנסת, ובעודו בוחש בכוס, התעניין בשלומם של כמה חברי ילדות, עד שלפתע ראה נהירה של אנשים פנימה אל בית הכנסת, לתפילת ‘מנחה גדולה’. “נו ניחא” אמר לעצמו, “אתפלל עכשיו שיהיה לי כוח אח…
