גג:
בין חלום לכאוס | בצל ההריסה של חריגות הבנייה בעיר, נדרש מבט נכון לעתיד
כותרת:
עד לב השמים
משנה:
סערת רגשות בעיר בעקבות הריסת רבי-קומות שנבנו במספר מוקדים בעיר ללא היתר >>> מצד אחד: תרבות הבנייה החריגה הפכה להיות חלק אינטגרלי מהעיר, ובעלי הנכסים שנהרסו טוענים: “כולם בונים בלי חשבון, מדוע אנחנו הקרבן?” >>> מצד שני: כמעט לכולם ברור שהעיר על סף פיצוץ תשתיות חמור וכך אי אפשר להמשיך >>> כל הצדדים והמחשבות
@יעקב מרגליות
#בטרם ניגש למלאכת הכתיבה על אודות אחד הנושאים הרגישים בעירנו – אנו במערכת ‘שערים’ מבקשים להקדים מילים אחדות:#
אנו מודעים היטב לרגישות הרבה של הנושא ולכאב העמוק שהוא מעורר בקרב רבים בעיר. הדחפורים שעלו על בתים בעיר, היו מחזה לא קל. רבים מהניזוקים מרגישים שנעשה להם עוול עצום. מאידך, רבים בעיר סבורים שאין ברירה, וזהו הצעד האחרון לפני הכאוס המוחלט.
ההחלטה לסקר נושא זה לא הייתה קלה, ואנו מבקשים להביע הזדהות לכל הנפגעים – הן אלו שנפגעו כעת מההריסות, והן אלו שנפגעים מתרבות הבנייה חסרת הגבולות שנפוצה בעיר בשנים האחרונות.
בכתבה זו ננסה, בסייעתא דשמיא, ללכת בין הטיפות. מחד, אנו מבינים היטב את הכאב והקושי של משפחות שבנו וחלמו, ושכעת עומדות מול הריסותיו של חלק מהחלום. מאידך, ישנו ההיבט של תקנת הציבור הרחב ובטיחותם של כלל תושבי העיר.
מטרתנו היא להציג תמונה מאוזנת ומכבדת, תוך שמירה על כבודם של כל הצדדים המעורבים. אנו מקווים שהכתבה תשמש כפתח לדיון מעמיק ופורה על הדרכים להתמודד עם הנושא בדרך התורה וההלכה.
נבקש מראש את סליחתו של מי שייפגע מן התיאורים. כוונתנו לטובת הכלל והפרט כאחד.
#ויכוחים מול השופל
שחר עולה על העיר. השמש מציצה מבין הבניינים המזדקרים לשמיים, חושפת נוף עירוני שהשתנה ללא היכר בשנים האחרונות. הבוקר הזה שונה. במקום ציוץ הציפורים הרגיל, את האוויר מפלח רעש אחר – נהמת מנועי הדחפורים הצהובים שמתקדמים ברחובות.
אם בשנים האחרונות התרגל כל תושב בביתר לקום למשאיות עפר ומערבלי בטון שהשתלטו על רחובות וסגרו כבישים – הרי שבשנה האחרונה, מאז פרוץ המלחמה, השתרר שקט מוזר. כמו יצאה העיר לשנת שמיטה בענף הבנייה – שנה ללא הפרעות בנייה חריגות.
וגם במציאות שבה לאחרונה חוזרת הבנייה טיפין טיפין – דחפורי הדי-ניין הגדולים שפשטו על רחובות בעיר היו חריגים בכל קנה מידה. הדחפורים הצהובים נכנסים לרחובות העמוסים, מעוררים את התושבים למציאות חדשה ומטלטלת.
ר’ מנחם, תושב שמתגורר בעיר מזה 15 שנה, יוצא מבית הכנסת אחרי תפילת שחרית ושיעור דף היומי. עיניו נפערות בתדהמה למראה הדחפור שמתקרב לבניין השכן. “זה היום”, הוא ממלמל לעצמו, “יום שכולנו ידענו שיגיע, אבל התפללנו שלא”.
אל מול הדחפורים שהרסו את הבנייה החריגה – עמדו תושבים בתחושות מעורבות. יש כאב, כמובן. אנשים מאבדים את ההרחבות שבנו במסירות נפש,…
