גג:
צער ואבל בקהילת חסידי באיאן
כותרת:
ביתר איבדה שעשועיה
משנה:
דמות מופת של חסידות ויראת שמים, מחנך דגול ובעל מידות תרומיות, ובעל משפחה ענפה לתפארת >>> הרה”ח רבי יששכר דב בעריש מרדכי גולדברג ידלר זצ”ל השיב את נשמתו ליוצרה ביום שב”ק פרשת ואתחנן-נחמו >>> רבים ליוו למנוחות את מי שהיה לסמל ומופת של עבודת ה’ בדקדוק ובמסירות, וניחמו את בניו החשובים שליט”א
@שמעון כהן
#גם בחלוף שבועיים ימים – עדיין הצער עצום, תחושת החיסרון מורגשת והגעגועים עזים: בצער כבד ובכאב עמוק נפרדה ביתר עילית מהאי גברא רבא ויקירא – הרה”ח רבי יששכר דב בעריש מרדכי גולדברג ידלר ז”ל, מחשובי חסידי באיאן ומעמודי התווך עירנו המעטירה.
תולדות חייו: הרה”ח ר’ בעריש, כפי שהיה מוכר בפי כל, נולד בירושלים עיר הקודש ביום ה’ אייר תשכ”ד לאביו הרה”ג ר’ יצחק זאב גולדברג ידלר שליט”א – נכדו של המגיד הירושלמי הצדיק ר’ בן ציון ידלר זצ”ל.
בילדותו למד בתלמוד תורה עץ חיים, ובבחרותו בישיבת תפארת ישראל רוז’ין באיאן. בהגיעו לפרקו, נשא את רעייתו תחי’, בת הרה”ח ר’ שלמה אהרן וורטהיימר ז”ל, הגבאי האגדי שכיהן כיובל שנים בקלויז הגדול תפארת ישראל רוז’ין באיאן. רבותיו בישיבה טבעו בו את עיניהם עוד מימי בחרותו כחסיד ירא שמים, ושיבחו את יראתו הקודמת לחכמתו ואת מידותיו הטובות בין אדם לחברו.
#עבודת הקודש בחינוך
במשך כחצי יובל שנים שימש רבי בעריש ז”ל כמחנך לגיל הרך בתחום הקריאה, בתחילה בת”ת ‘איתרי’ שבשכונת הר נוף, שהוא היה ממייסדיו, ולאחר מכן בת”ת ‘קול יעקב’. דרכו החינוכית התאפיינה בחום, רכות ואהבה לכל תלמיד, עד שתלמידיו היו שולחים לו הזמנות לנישואיהם גם שנים רבות לאחר שסיימו את לימודיהם אצלו(!). “את המחנך ר’ בעריש אי אפשר לשכוח לעולם”, אמרו רבים מהם כאשר עלו לנחם את בני המשפחה.
עמיתיו למלאכת הקודש מספרים על אנקדוטה מעניינת: בעוד שאר המלמדים היו מכינים קפה בחדר המורים ונכנסים עמו לכיתה, ר’ בעריש היה מקפיד לשתות את הקפה בחדר המורים, באומרו: “קפה שותים בחדר-מלמדים, בכיתה מלמדים!”
#עבודת ד’ בדקדוק
דקדוקו בהלכה בדרך החסידות היה לשם דבר, כאשר שילב באופן נדיר את המסורת הליטאית של משפחת ידלר עם דרך החסידות של עדת חסידי באיאן. היה משכים קום הרבה לפני עלות השחר, כשסדר יומו מתחיל בקריאת שיר השירים מתוך הקלף עם טעמי המקרא, וכך היה מתכונן לתפילת שחרית כחסידים הראשונים.
תמיד היה מה’עשרה ראשונים’ שבאו לתפילה, זמן ניכר לפני תחילתה. במקרים הנדירים שבהן איחר עד שהחזן כבר התחיל ‘ברכות השחר’ – היה ממתין למניין הבא, באומרו שהתפילה צריכה להיערך במתינות וכמונה מעות, ולא חלילה באופן שבו המתפלל ‘רודף אחר החזן’. “ניתן היה להתבונן בתפילתו ולראות המחשה חיה לאדם ש’עומד לפני המלך’ כפשוטו ממש, עם כל האימה והיראה, בערלאכקייט ויראת שמים שהיו לשם דבר”, סיפרו מכריו.
#גאון בכבוד הבריות
מן המ…
