בס”ד
והוצאתי והצלתי
אילו היה שייך לראות – נשקפות היו למלוא רוחב העין דיונות של חול אינסופיות, גבעות וגאיות בגווני חום לבנבן שהרכיבו את הנוף החדגוני והצחיח.
מדבר.
אילו היה אפשר לראות, אמרנו, כי בשעת לילה זאת, תחת שיח שלא ברור היאך צמח במדבר יבש זה על גבול פקיסטאן – איראן, ארבעת הנערים הצעירים ששכבו מבלי נוע, ללא השמעת רחש, ודאי שלא בדל מילה – לא ראו מאומה.
וימש חושך.
האפילה המדברית ששררה בליל סוף החודש, זמן בו הלבנה מוסתרת מעין רואים, לא אפשרה לראות ולו משהו, גם לא ממרחק של מטר בודד. הלילה הזה נבחר בקפידה, דווקא משום היות הלבנה מוסתרת בו.
הצינה והשקט חברו להם יחדיו והעבירו צמרמורת בגוום של הנערים הצעירים שיצאו להרפתקה שאולי גדולה על מידותיהם. גדר התיל שזה עתה חצו לאחר שחתכו אותה, העמידה אותם במצב בלתי הפיך, מכאן ישנן שתי דרכים שונות, האחד – אל החיים ואל מחוזות ההצלה עליה חלמו ולה ייחלו, והשנייה – עליה לא רצו לחשוב אפילו…
נשימתם כמעט ונעתקה. הפחד לפת אותם.
ואז נשמע קול טרטור מנוע.
===
חייהם של יהודי טהרן – המתגוררים בבירה האיראנית, היו בסך הכול טובים. כך גם חייהם של בני משפחת קפאש. אבי המשפחה – יהודי ירא שמים וסוחר מכובד, הרבה להטמיע בלב בניו ערכים לתורה ולמצוות, ומקפיד היה שילכו בכל יום לאחר הלימודים בבתי הספר הממלכתי – להשלמת לימודי יהדות, להנחיל להם את לימוד התורה הקדושה, בדומה לכל המשפחות בני הקהילה שכך נהגו.
כמה שהיה ליבם של בני הקהילה חם לכל דבר שבקדושה, וככל שהנחילו לילדיהם חינוך מלא וגדוש בתום יהודי טהור, רחוקים היו חייהם ממושגים של עמל התורה ושקיעות בתורה כמו גם ידיעת חלקי התורה, אולם ראו הם הישג בכך שהצליחו לשמר את אמונתם הזכה של ילדיהם ואת הערכים המקודשים עליהם הושתת עולם החינוך שלהם. הם לא חיפשו שינוי, ודאי שלא לעקור ממקום מגוריהם.
חוג הגיוס לצבא, הוא אשר ששינה את פני התמונה.
לפי החוק האיראני, על כל נער בגילאי שמונה עשרה להתגייס לצבא. זה מה שהדיר שינה מעיניהם של הרב קאפש ורעייתו. הם חששו גם מחמת הסכנה הפיזית, גם מזו הרוחנית, והם החליטו לעשות מעשה.
דא עקא, שעבור יהודים – המשימה לעזוב את גבולות איראן הייתה קשה ומורכבת, שהתעצמה והפכה לבלתי אפשרית אם בכוונתם היה לנסוע לארץ ישראל. אנשי משמרות המהפכה היו חוקרים ובודקים ועוקבים אחר היהודים ומעשיהם ביותר משבע עיניים, כך שהמשימה הפכה להיות מסוכנת מאוד וכמעט דמיונית.
===
בשעת צהרים של אחד הימים צלצל לפתע הטלפון בבית המשפחה, שעה ששני הבנים הבוגרים שהו בו. מעבר לקו היה אבי המשפחה, שהורה לשני בניו לקחת עמם תיק שארזה אמם מבעוד מועד, ולהגיע בדחיפות אל החנות. שם חיכו להם אביהם ואמם.
בעיניים מלאי דמעות ליוו ההורים את ילדיהם הבוגרים אל רכב שהמתין להם, שני איראניים טיפוסיים ישובים היו בתוכו, ועוד שני נערים יהודיים תושבי טהרן אף הם.
מסע ההברחה …
