למועד אשוב אליך…
סעודת ליל פסח מתאפיינת במגוון מאכלים ותבשילים יחודיים לסעודה זו, עדה עדה ומנהגיה, אך כזכר למאורעות שארעו עמנו בצאתנו ממצרים או בגלות מצרים עצמה, עד ימינו אנו מציינים אנו זאת במאכלים ספציפיים.
בחג הסוכות משום מה, אין מאכל מסוים המסמל את מאורעות היום.
לכן כששואלים אותי מהו המאכל הראוי להכין לסעודת חג ראשון של סוכות
התשובה היא
‘לשונות בחרדל’
הגמרא במסכת ראש השנה (יא,א) מתארת כי הסעודה אותה ערך אברהם אבינו לשלושת המלאכים שבאו לבקרו כחום היום, ובה נתבשר אאע”ה על לידת יצחק, הייתה בחג הסוכות.
וכפי שרש”י מפרש בפרשת וירא, המנה אותה הגיש אברהם אבינו למלאכים, הייתה לשונות בחרדל.
(אמנם התוספות שם במס’ ר”ה מסייגים כי לא היה זה ביו”ט ראשון של חג אלא יומיים מוקדם יותר, אך פשטות דברי הגמרא הם, דקאי בחג וקאמר לה בניסן)
לכן אין מנה סימבולית בעיניי יותר, להגיש בסעודת יו”ט ראשון של סוכות, מאשר לשון ברוטב על בסיס חרדל, בגירסה עדכנית המשלבת מעט אלמנטים נוספים לאיזוני טעמים, אך שומרת ככל הניתן על קווי מנת המקור, המנה אותה הגיש אברהם אבינו לאורחיו בחג ראשון של סוכות.
המתכון הינו קל ופשוט ביותר, כמה פשוט ומדויק כך נכון וטעים יותר.
המוטו שלי במטבח הוא ‘מיצוי חומרים’, מאומה לא נזרק לפח במתכון הזה, אפילו המים בהם תבושל הלשון, ישמשו למתכון נוסף.
לשון עגל נימוחה ברוטב מבית אברהם אבינו, מוגשת עם קרם בטטה עדין.
המצרכים:
לשון בקר
כף חרדל איכותי
כף סילאן
מלח
פלפל שחור גרוס וטחון
בטטה
אופן ההכנה:
מבשלים בסיר את הלשון כשלוש שעות מכוסה במים.
לאחר מכן בעודנה חמה אך לא לוהטת, בעזרת כפפות קולפים את הלשון מעורה ומקררים היטב
רק כאשר הלשון קרה לחלוטין בעזרת סכין חדה פורסים את חלקה הרחב לפרוסות בעובי חצי ס”מ, ומסדרים בתבנית זה לצד זה.
בקערה קטנה מערבבים היטב את החרדל עם הסילאן, מעט מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם, מורחים את פרוסות הלשון ברוטב ואת היתרה יוצקים מסביבן.
אוטמים את התבנית בניר אפיה ונייר כסף ושעתיים לפני ההגשה מניחים את התבנית על הפלטה לסיום הבישול, תוך שימת לב שאין רתיחה חזקה מידי ואידוי מוחלט של הנוזל שיגרום להתייבשות הבשר.
בסיר מים מבשלים בטטה קלופה כחצי שעה עד לריכוך, לאחר מכן מסננים אותה היטב מכל המים שנספגו בה, ובמעבד מזון טוחנים אותה היטב לקרם חלק עם קמצוץ פלפל שחור טחון וקורט מלח.
בהגשת המנה: מניחים פרוסת לשון עם מעט מהרוטב שסביבה, ובעזרת שקית זילוף מזלפים מהקרם על הלשון.
(באשר לשימוש בשקית זילוף בחג, יש מן הפוסקים שאוסרים להשתמש בצנתר היוצר צורה, ויש שמתירים, וכ”א יעשה כבוראת רבותיו)
וביו”ט ראשון של סוכות כשאומרים ‘במטו מינך אברהם אושפיזי עילאי’ ומכבדים את שולחן החג במנה המיוסדת על הסעודה אותה ערך הוא לאורחיו המלאכים, בזמן בו נערכה סעודה זו, אזי בוודאי ‘דיתבי עימי ועימך’.<br…




