ב”ה
#לנו יאה לבכות
#דברי המרא דאתרא הגאון הגדול רבי יעקב תופיק אביעזרי שליט”א למערכת ‘שערים’ בעקבות סילוקו של מרן שר התורה זצוק”ל
במוצאי השבת, אותה שבת שבפתחה התבשר עם ישראל כי מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצוק”ל נלקח לישיבה של מעלה – עלינו למעונו של מרא דאתרא – הגאון הגדול רבי יעקב תופיק אביעזרי שליט”א. באנו לשמוע הדרכה והכוונה לעת קשה כזאת – היאך לשאת את הבשורה הקשה וכיצד לכלכל את צעדינו ברוחניות לנוכח האבל הגדול.
דומה, כי כל מיני עצב שבעולם ניבטו מפניו של הגר”י, מרא דאתרא. הכאב והיגון ניכרים מכל תנועה ומהשקט הסמיך שעוטף אותו בתחילה. קשה עליו הדיבור בעת הזאת, ודומה כי לא תמצאנה המילים לבטא נכונה את שמתחולל במעמקי הלב הדואב. לאחר דקות ארוכות הוא נעתר לבקשתנו, ומשתף את תושבי העיר בנקודת הראות שלו למול הטרגדיה הבלתי נתפסת:
“החלל כל כך גדול, העצב כה עמוק, ותחושת החסר כל כך לופתת עד שדומה שאין מילים שתוכלנה לבטא את התחושות הקשות. העולם כולו איבד את מנהיג התורה שלא היה לו דבר בעולמו מלבד התורה הקדושה. ‘טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף’, כך כותב דוד המלך ע”ה בתהלים, וכזה היה מרן הגר”ח זצוק”ל. מיליוני שקלים עברו דרך ידיו הקדושות שאותם ייעד לעניים ונצרכים, ומעולם לא הייתה להם משמעות עבורו. כי כל חיי העולם הזה כאין נחשבו בעיניו, ומה הוא כסף ומה הוא זהב למול התורה הקדושה. השליטה שלו בכל מכמני התורה הייתה מופלאה, אבל יותר מכך, הייתה ההתבטלות המוחלטת שלו לתורה הקדושה ולנותן התורה. לא היה לו בעולמו בלתי להשם יתברך לבדו.
“הגמרא אומרת: ‘כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת’. כך היה מרן הגר”ח, מסתפק היה בפחות מקב חרובין, והיה מגן ומשענת לעולם כולו. אין לנו יכולת להבין ולהשיג עד כמה מגיעה ההגנה ושכבת המגן שמעניק הצדיק לכל העולם בו הוא חי. הנה חוני המעגל, בשעה שהתעורר מהשינה שארכה כשבעים שנה והגיע לבית המדרש, שמע שאומרים הלומדים בשמחה ‘נהירין שמעתתא כבימי חוני המעגל…’ עצם נוכחותו, מבלי שיפצה פיו גרמה להארה כה גדולה. זה כוחו של הצדיק, שמקרין מהודו ומשפיע אפילו מבלי שיידעו הסובבים אותו עד כמה גדולה השפעתו.
החלל שנפער הוא עצום, ואין מה שיהיה תמורתו. הנה חז”ל אמרו “עד שלא השקיע הקב”ה שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו” אז על מה ולמה האבלות? אין זאת אלא ששמשו של הצדיק האחר אכן זורחת, אולם עדיין לשמשו של הצדיק הקודם הוא לא יגיע, וכשם שכתוב ” זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה”.
הגמרא אומרת, שפטירתו של צדיק היא כבוא השמש בצהריים. לעולם לא נוכל לדעת עד כמה הגן עלינו הצדיק בחיי חיותו. את הגלויים לנו בקושי אנו מסוגלים להכיל, ודאי שאת מה שנעלם ומכוסה – לעולם לא נדע. הנה רבי אלעזר המודעי, כל עוד היה חי הגן על ביתר ולא נכבשה. יושבי העיר לא ידעו בכל כי הוא שהגן על…
