בס”ד
כל מי שמסייר ברחובות ביתר עילית, ואפילו אם הוא אורח לשעה קלה או לרגע, לא יוכל שלא להבחין בתנופת הבנייה שאוחזת בעיר על כל קצותיה. מנופים ומערבלי בטון נצפים בכל רחוב, מנופי ענק פורשים כנפי פלדה מעל לפיגומים שנבנים במהירות, ומטעני אבן ריצוף וקרמיקה נפרקים בזה אחר זה. ובתווך – קבלנין ומנהלי עבודה מתרוצצים בשטח מיוזעים, מחלקים פקודות ומפקחים על התהליכים.
אכן, עיר בבנייה.
מקובל לומר, כי ככל שבונים יותר תוספות בנייה בעיר חרדית – כך נבנים במקביל עוד ועוד בתי דינים, לאכלס את כל ההתדיינויות בין השכנים סביבן. כאן זה לא ככה. ולא בכדי.
בשעת ערב מאוחרת עשינו דרכנו אל מרכז העצבים – אל הלשכה שבקומה 2 בבניין העירייה. שער הכניסה היה נעול והבניין חשוך למחצה, אולם במשרד של חבר העירייה המסור ר’ יצחק מאיר ברים האורות לא כבים כל כך מוקדם. כאילו אמצע היום היה שם.
אכן, מן המפורסמות היא מסירותו המיוחדת של חבר העירייה יצחק מאיר ברים, שהמשימה להשיג אותו, לא תאמינו – כרוכה רק בחיוג למספר הטלפון האישי שלו, והופ – הוא לשירותכם.
אתה חולש כאן על תיק אסטרטגי. דומה שאין תושב ביתרי שלא בנה, בונה או יבנה. האם אתה מביא בשורה בתחום הזה?
יש לי אג’נדה שהיא שעומדת לי תמיד מול העיניים, ושאותה אני מזכיר לעצמי השכם והערב, והיא – שאני שליח ציבור, ושליח ציבור פירושו בעיניי, הוא מי שהוא זמין, נגיש ובעיקר – קשוב לתושבים ולצרכיהם. אם סיבבה ההשגחה שאשב במחלקת תכנון ובניה – הרי שתפקידי הוא לעשות הכול למען התושב מכאן, ואת זה אני משתדל לעשות בסייעתא דשמיא.
זה נכון שנושא הבנייה מקיף את ביתר בשנים האחרונות, ותנופת הבנייה היא עצומה לרווחת תושבי העיר, ואנחנו כאן כדי לעזור ולתת את המרב במסגרת האפשר לטובת התושבים.
נושא שחשוב בעיני מאוד הוא פישוט הבירוקרטיה. אחד המכשולים הגדולים בפני התושב הפשוט הוא הבירוקרטיה המכבידה והמעיקה. לפעמים נדמים הררי הטפסים ואוסף האישורים, החתימות וההתרוצצות מכאן לשם וחוזר חלילה, כמחסום בלתי עביר. אני רואה בזה מטרת – על, לפשט את הבירוקרטיה, להפוך את כל הפרוצדורה לזמינה, נוחה, מובנת ונגישה לכל תושב באשר הוא.
איך אתה מסביר את העובדה שבעיר שבונים בה כל כך הרבה, עם זאת עדיין בית הדין אינו קורס, ובסך הכול נשמרת האחדות והשלום בין התושבים?
בהקשר הזה אציין שלוש נקודות. ראשית – אין ספק כי מדובר בסייעתא דשמיא גדולה. כפי שציינת בשאלה, הרי שזה כלל וכלל אינו מובן מאליו, והעובדה שהשלום נשמר בעיר למרות תהליכי בנייה מסיביים הוא חסד גדול.
שנית – הגישה שהעירייה נוקטת בה ושאותה אני משתדל לקדם, היא לאפשר לכל תושב לנצל את האפשרויות ההגיוניות שעומדות לרשותו. וכיוון שהעירייה נוקטת מדיניות אחידה, באופן טבעי יש יותר פרגון הדדי והסכמות בין שכנים, כשכל אחד יודע שאותה גישה שמאפשרת לשכנו לבנות, היא זו שגם תאפשר לו עצמו לבנות בבוא היום ולשפר את איכות הדיורים שלו.
ו…
