בס”ד
לב כל יהודי זע לנוכח האסון הנורא שפקד את העולם היהודי כולו. יום ל”ג בעומר שהוא יום של שמחה – “יומא דהילולא דרשב”י” שהוא יום של שמחה, בו נשמעים מבתי ישראל קולו צהלה ורינה הפך ליום נהי ומספד. קולו השמחה נדמו, ואת השמחה והעליצות תפסה אווירת נכאים מעיקה. נהפך לאבל מחולנו.
אלא שלמרות שהזעזוע עמוק מאוד, מטלטל מאוד ואינו נותן מנוח, עלינו לזכור את מה שנמצא בבסיס הווייתנו כיהודים מאמינים, כי ‘כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד’, ולהתחזק באמונה שלימה שהכול מאיתו יתברך וכי חייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
גדולים וצדיקים עלו השמימה בטהרה ביום הקדוש הזה. ארבע נשמות זכות וטהורות מבני העלייה של עירנו, העידית שבעידית, נספו באסון הנורא. עלינו לדעת שציונו של רבי שמעון בר יוחאי קודש הוא, ואלו שזכו להתקרב להשי”ת במקום הקדוש הזה ודווקא שם עלו כקרבנות עולה בסערה השמימה, הם קדשי קדשים ומצאו את מנוחתם במקום הקודש.
את גודל הצער והאבדן של המשפחות לא ניתן לשער ולתאר. ליבנו וליבותיהם של כל עם ישראל יחד עימן באבלם הכבד, אולם זאת עליהם לדעת, שזכות עצומה היא ליקיריהם, זכייה גדולה עד למאוד בכך שהגיעו למנוחת עולמים בצלו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, וכי וודאי שמעלה גדולה היא בעולם העליון, כמבואר בסוף האידרא רבא, והגיעו לתיקונם השלם.
תנחומינו למשפחות הנספים שהותירו חלל גדול בעיר הקודש ביתר עילית, וחלל גדול בלבבות, ותפילותינו נישאות גם להחלמת הפצועים הזקוקים להחלמה, ויהי רצון שה’ ירפאם רפואה שלמה במהרה.
והחי יתן אל ליבו – אנו ככלל ישראל צריכים לחשוב היטב אילו לקחי מוסר נוכל אנחנו להפיק מהטרגדיה הבלתי נתפסת הזו, שבשכלנו לא נוכל להשיג אותה. אבל על כל פנים ודאי שנוכל להיזהר להבא ביתר זהירות בבואנו אל המקום הקדוש הזה – ציונו של התנא האלוקי במירון, לבוא לאתרא קדישא הדין מתוך נקיות הדעת והמחשבה, בקדושה ובטהרה.
נוסיף עוד ונזכיר את דברי הזוהר הקדוש, שקדושת יעקב אבינו מקדשת פרסה סביב מקום קבורתו, ועל כן מקובל בידינו שבבואנו להשתטח על קברות צדיקים, אין צורך להגיע עד לציון ממש, ודאי שלא להידחק בשל כך, כיון שכל המקום קדוש הוא.
וכה ייתן השי”ת שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
