בס”ד
בין מים למים
שוק הקדרים של ירושלים העתיקה היה הומה כבכל יום. הדוכנים שגלשו אל מרכז הרחוב הצפוף, הציגו קולקציות מגוונות של כלי חרס בגדלים משתנים, בצבעים מגוונים ובעיצובים שונים. שורות צפופות של כדים ניצבו לראווה, גבוהים בעלי קומה תמירה לצד גוצים עגלגלים, בעלי צוואר ארוך, קצר או נעדרי צוואר לחלוטין. כולם חיו את חיי המדף שלהם בהרמוניה מופלאה, תחת בליל צווחות נעדרי הרמוניה לחלוטין, שניסרו את האוויר והוסיפה לאווירה, שעה שכל רוכל מנסה לגבור על מתחריו וללכוד לקוחות פוטנציאליים בעזרת קולו ואוצר המילים המצומצם שלו.
דמות הדורה ניצבה ליד אחד הדוכנים שבפתח אחת החנויות. היה זה הגה”צ רבי שמואל אהרון יודלביץ זצ”ל, מיקירי קרתא דירושלים. זקנו הלבן ועיניו החודרות יחד עם הליכותיו הנאות, גרמו לכל מי שמולו לרחוש לו כבוד. אלא שהוא בז לו, לכבוד, ואלמלא גזירת חכמים הייתה זו שכל הבורח מן הכבוד הרי שהוא רודף אחריו, דומה שלא היו נתקלים הוא והכבוד זה בזה לעולמים. ואף שהיה מי שלחש על אוזנו אי פעם בעת גילופי גילופין שאם ברצונו להתנזר מהכבוד – הרי שעליו דווקא לרדוף אחריו ולזכות להבטחת חכמים שניתנה בעת כזאת שיהיה אז הכבוד בורח ממנו, למרות ועל אף קורטוב ההיגיון שהכילו הדברים – הוא לא היה מסוגל לדא ולכגון דא, ואף לכאן – לשוק הקדרים, טרח בעצמו וכיתת רגליו על מנת לרכוש את הכד המיוחד, כמידי שנה.
ביקש רבי שמואל אהרון להיכנס פנימה – אל בית המלאכה שמאחורי החנות. לא מן הסחורה הססגונית הניצבת לתצוגה בחוץ ביקש רבי שמואל אהרון, חפץ הוא בכד חרס חדש היישר מבית היוצר, כזה שלא בא במגע עם עוברי אורח, שלא נח על משטחים שאינם סטריליים. המוכר הכירו כבר מביקוריו בכל שנה והוביל אותו אחר כבוד אל פי הכבשן, כשהוא עוזר לו לבחור את הכד המתאים לגודל ולעיצוב הנכון, ועוטפו מייד בנייר גס. לשמחתו של רבי שמואל אהרון לא היה גבול שעה שנשא את הכד הגדול, שמחה של מצווה האירה את פניו וכל כולו אפוף חדוות קודש עשה את דרכו אל ביתו, שם אחסן את הכד המיוחד במקום מיוחד, נקי ואטום, שם ימתין למילוי יעודו בזה העולם – עד שישמש בבוא הזמן לשאיבת “מים שלנו”. רבי שמואל אהרון יכול היה לציין בסיפוק כי שלב א’ בהכנות למצוות אפיית המצות עבר בהצלחה ב”ה.
את אפיית המצות היה עורך הרה”צ רבי שמואל אהרון יודבלביץ בר”ח ניסן בכל שנה ושנה, אולם ההכנות לקראתו נעשו כבר מראשית חודש אדר. מעת החלו נצנוציו של חודש השמחה, היה רבי שמואל אהרון פונה לטפל בעניין אפיית המצות, והשלב הראשון – היה כאמור, רכישת כד חדש לשאיבת מים שלנו.
ב.
נקיי הדעת שבירושלים נוהגים היו למלא ‘מים שלנו’ לאפיית המצות ממי מעיין מוצא המפכה סמוך ונראה לעיר הקודש. מרן הגרי”ז סולובייצ’יק מבריסק זצ”ל לאחר עלותו להשתקע בירושלים, חיפש ותר אחר מקור מים נקיים לשאיבה עבור אפיית המצות, ומשלא מצא בתוך תחומי העיר מים צלולים שיניחו את דעתו – שלח את בנו הגאון רבי משולם דוד סול…
