בס”ד
ראש השנה בקורונה / נתן אנשין
מעשה בתלמידו של החוזה מלובלין שעשה סדר ליל פסח בהתלהבות ובשמחה נפלאה ונוראה. למחרת בא לבית המדרש, והחוזה לא רצה להסתכל עליו, החסיד ניסה לדבר אל הרבי, אבל הוא לא ענה לו.
כך במשך כל היום, סבל החסיד מהרחקה של החוזה, ולעת ערב חזר מדוכדך הביתה כדי לערוך את הסדר השני של פסח, וכבר לא היה הסדר כמו אתמול כלל, לא בהתלהבות ולא בשמחה, אלא בשברון לב, ערך את מצוות הלילה, גמר את הסדר מהר והלך לישון.
למחרת בא לבית המדרש, והחוזה קיבלו בסבר פנים יפות, קירב אותו ודיבר אתו בחיבה כמימים ימימה.
לא הבין החסיד מה ראה הרבי להרחיק אותו אתמול, לאחר שערך סדר נפלא, ולקרב אותו היום, לאחר שערך סדר עלוב. הביע את תמיהתו בפני הרבי, ענה ואמר לו החוזה, שאתמול היה שרוי בגאווה כל כי ערך סדר כה יפה, לכן לא התקבל הדבר לרצון לפני ה’; ואילו היום היה שפל ברוחו כאשר אהב ה’, כמו שנאמר: ‘ואת דכא ושפל רוח אשכון’.
ובכן רבותי, טועים מי שחושבים שאם הם לא מתפללים בראש השנה במקום שהיו רגילים להתפלל בכל שנה, הם אבודים, ותפילתם אינה מקובלת כדבעי. נכון שכל הטעם של ראש השנה הלך להם, אבל אם הקב”ה הביא אותם השנה למקום אחר, סימן שכאן הם צריכים להיות, כי דווקא כאן, עם הלב הנשבר שלהם, יפעלו שנה טובה, יותר מבכל שנה אחרת.
כי “כשיש לאדם לב, אין שייך אצלו מקום כלל, כי אדרבא הוא מקומו של עולם”, אומר רבי נחמן מברסלב (לקוטי מוהר”ן ח”ב נ”ו).
את הלב שלנו מבקש הקב”ה, לא את הבומבסטיות, לא את ההסתמכות שלנו על המקום הבטוח ביותר לדעתנו לזכות בדין, אלא את המקום הכי פחות בטוח בעינינו לזכות בדין רוצה ה’ בשנה הזאת, בכדי שנכיר ונדע כי התשובה תלויה קודם כל בלב שלנו, ושלפני הכל עלינו להמליך אותו יתברך על הלב שלנו, ורק אחר כך נמליכו על העולם. בקיצור נמרץ: ‘רחמנא ליבא בעי’, הקב”ה רוצה את הלב לפני כל דבר אחר.
אמת, ברוב עם הדרת מלך, ואמת גם כן שאצל הרבי או ראש הישיבה, התפילות מתקבלות יותר, אבל אם באים אליהם בלי לב, אלא מתוך הרגשה כלשהי של ‘שלום עלי נפשי’, אין זו תשובה, אין זו חרטה על העבר וקבלה על העתיד, שהם התנאים היסודיים של התשובה.
אבל שוב, גם אם במקום החדש שתתפללו השנה לא יהיה לכם לב כלל ולא תרגישו התעוררות כפי שהייתם מרגישים במקום הישן – זה רצון ה’, שתרגישו כמו החסיד של החוזה בליל הסדר השני, שדווקא הסדר השני שלו, העלוב, עלה לרצון לפני ה’.
רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה רגיל להתלהב מאוד בתפילתו, וכל מצווה שעשה – כל סביבתו נסערה מאוד, עד שאמרו שכאשר רואים את עבודתו הקדושה מבינים מדוע שיבחו חז”ל את אהרן הכהן ‘שלא שינה’ מצווי ה’ להדליק את המנורה, שהרי אם היה זה הבארדיטושבער, היה הופך את כל המנורה מרוב התלהבותו…
והנה קרה שבמשך שנה ומחצה רבי לוי יצחק לא הרגיש שום חיות בעבודת ה’, אבל הוא לא נפל ברוחו, התפלל מתוך הסידור הקטן שלו מילה במילה, התאמץ לכוון את פירושן והתפלל כ…
