בס”ד
“והערב נא…”
הייתי רוצה לבקש ממך לעצור לרגע את ההכנות לחג ולהכין לי משהו. בטח אין לך זמן בערב חג לצייר ציורים, אבל לו היית לוקחת עכשיו דף ומציירת עליו את הר סיני, כן, כזה הר סיני בדיוק כמו שציירת בגן, איזו תמונה היינו פוגשות ?
הר גדול באמצע, לוחות הברית למעלה ( החלק העליון יהיה ישר או מעוגל ), עם אותיות א’ ב’ עליהם ( או בלי ), ברקים ורעמים ברקע ( או לא ).
דבר אחד יהיה משותף לכולם, בכל הציורים אצל כל הגננות בעולם, על הר סיני יהיו פרחים ! הרבה פרחים, מעט / גדולים, קטנים / צבעוניים, למעלה בהר, או בתחתית ההר…
איך אפשר לדמיין את הר סיני בלי פרחים ?
כולנו גדלנו אצל גננות שקישטו לנו את התורה עם פרחים. החוויה שלנו היתה שהר סיני – התורה היא דבר יפה. ואיך ילדה קטנה קולטת יופי ? עם פרחים.
כך נחרטות חוויות – על ידי שמעצימים אותן. ממחישים אותן. קישוט, שירה, ריקוד, נגינה, מחיאות כפיים, ממתקים – שמחה, אור, יופי.
וכך אנחנו מנסים להעביר הלאה לדור הבא את עצמת החוויה של מתיקות התורה.
“והערב נא…”
אנחנו עושים זאת על ידי הכנת מאכלים ערבים לכבוד מתן תורה. קישוט הבית בפרחים, שירה וכו’. כל אמא עושה זאת בדרכה – העיקר שהחוויה תהיה עוצמתית והמסר משודר.
שמתן לב איך אנחנו אומרות לתינוק בן חודש “צדיק”, עוד לפני שהספיק לעשות מעשי צדקות רציניים ?
קל וחומר לאחיו (ואחיותיו) הגדולים שכבר באמת מקיימים מצוות, כמה מגיע להם כבוד והערכה.
צל”ש לאמהות שמכינות עוגות לשלוח לת”ת לכבוד הבן ה”תלמיד חכם” שסיים פרשה / פרק / מסכת.
יש אין ספור דרכים להעביר את תחושת הלב של מתיקות תורה והערכה ללומדיה שזה תפקיד האמא.
כאשר הרידב”ז היה ילד, היו הוריו חוסכים פרוטה לפרוטה כדי לשלם למלמד שילמדו תורה. אביו היה מתפרנס מבניית תנורי הסקה לאנשים. שנה אחת, היה מחסור בלבנים אדומות ששימשו לבניית התנורים. כלתה הפרוטה מן הכיס וכסף אין לשלם למלמד.
ערב אחד, כשהרידב”ז שוכב על מיטתו, הוא שומע את אמו בוכה,”מה יהיה על יעקב דוד שלנו ? אם לא יהיה לנו כסף לשלם למלמד, מחר הוא יפסיק לבוא ! מה נעשה ? אני לא יכולה לדמיין את הילד שלי מפסיד לימוד תורה ! אין שום אופציה לפרנסה ?”
ואז אביו נאנח ואומר:”האמת היא ששמעתי שעשיר אחד מחתן את בנו ומוכן לשלם הרבה כסף שאתקין לבנו תנור הסקה אבל מלאי הלבנים אזל ! אין לי לבנים אדומות – איך אבנה לו את התנור ? מה שאני יכול לעשות, זה לפרק את התנור שלנו ועם הלבנים שלנו אבנה לבן העשיר תנור. הוא ישלם לי בעין יפה וכך נשלם למלמד.”
וכל אותו החורף, ברוסיה הקפואה והמושלגת, במשפחת הרידב”ז רעדו מקור והתחממו בלב בראותם את בנם ממשיך להתעלות בתורה עם המלמד.
כך, הרידב”ז ספג את אהבת התורה של הוריו ואת הערכתם לתורה שלו.
שנזכה גם אנו להעביר אהבת תורה לילדינו, בצורה חוויתית ועוצמתית.
