בס”ד
תקציר:
חזקי משגר מכתב הביתה ובמקביל מנהל שיחות נפש סוערות עם שובהו. טארק מצדו מספר על אמו שנהרגה מאש חיילי צה”ל.
חזקי נהנה מכך שטארק בלע את הפיתיון ומחק את הנ.ב. בסוף מכתבו.
בכוחות הביטחון מתארגנים לפעולת חילוץ.
פרק 65
יום שישי שקט ומתוח עבר על משפחת שפירא. זהו ערב השבת השני ללא חזקי, עמליה רצתה עכשיו שקט. שגרה מדומה. היא ביקשה מהילדים שאף אחד מהם לא יבוא לשבת. “כן, גם לא בלי הילדים. חבל על המאמץ”, אמרה לאסתי.
אחרי שבוע כה עמוס החליטה עם יששכר, שעכשיו כל מה שהם רוצים מסתכם בפיסת שקט. אתמול בלילה שוב ביקר ציון מהשב”כ. כשדפק בדלת עברה מחשבה בראשה של עמליה שזיהתה את רגישותו, ‘היה מתאים לו להמתין בקרבת מקום עד שכולם יעזבו’. רק בתיה נותרה בבית, ונציג השב”כ ביקש לשוחח עמם בסלון עם דלת סגורה.
עמליה הוסיפה תבלינים לתבשיל השבת שבעבע על הגז ושחזרה את השיחה. “כפי שאמרתי קודם לכן, אני לא מוסמך לדבר דברים שלא הורשיתי לומר”. יששכר הנהן ועמליה החניקה את הפיהוק השלישי. היום הזה סחט אותה נפשית ורגשית. “אבל גם את מה שהורשיתי לומר, אנסח בסגנון שלי”. עצר את דבריו והצביע על כיפתו הקטנה.
סירי השבת שעמדו על הגז התבשלו לאיטם. עמליה נצלה את הזמן והתיישבה לשולחן המטבח עם ספר התהילים הפתוח.
מילותיו של נציג השב”כ מאתמול, עוד הדהדו בתוכה. “אני מבקש שתתפללו”. הוא לקח לגימה קטנה מכוס הקפה ונראה היה שהוא שוקל את מילותיו במאזני זהב. “אני מציע להשאיר את הטלפון מחובר ולא לנתק אותו לשבת, כפי שבוודאי אתם עושים כל שבוע. אלו ימים גורליים לחזקי ולעוד אנשים. כל תפילה חשובה, אבל ההשתדלות חשובה לא פחות. אני אהיה זמין לכל שאלה ואם יש משהו שאוכל לעשות למענכם, אשתדל לעשות זאת”.
בתיה יצאה לקניות והיא נשארה לבדה בבית, מדברת עם בוראה בקול. “מה הוא יכול לעשות למענינו ריבונו של עולם? אנחנו רוצים את חזקי בחזרה בריא ושלם”. חבילת הטישו שהלכה בימים האחרונים יד ביד עם ספר התהילים, שוב באה לידי שימוש. “את שימי אני יודעת שאקבל בחזרה רק בביאת המשיח. אבל את חזקי… חזקי… ‘מיד רשעים יצילם’. אנא השם אם אנחנו ראויים לכך, החזר לנו את חזקי בריא ושלם, בגופו, בנפשו ובנשמתו”. הביטה בספר התהילים מבעד מסך הדמעות. “שיתקיים בו, ‘שומר נפשות חסידיו’ ו…”
צלצול טלפון קרע אותה מהתפילה החמה.
מאז שחזקי נחטף, כל צלצול נדמה בעיני עמליה לבשורה טובה. “שלום, מדבר ציון מהשב”כ, יששכר גם בבית?”
עמליה נלחצה. “לא לא, למה? קרה משהו? לקרוא לו? זה דחוף?”
“אמא של חזקי, הכל בסדר. רציתי לבוא לשוחח אתכם שוב. מתי הוא חוזר הביתה?”
הלחץ נשב מכל תו ותו שהפיק גרונה. “חשבתי שכבר דיברנו הכל אתמול. עכשיו יום שישי… אבל כמובן, בסדר… אני אקרא לו… אֶה, אין לו טלפון נייד… אבל אני כמובן אשיג אותו…”. עמליה חשבה לעצמה שזו לא העת להעיר ליששכר שהגיע הזמן שירכוש או ישכור טלפון נייד, גם אם לתק…




