בס”ד
מחשבה של ‘אחרי’
הבחירות מאחורינו, תודה לק-ל. עברו מאז כבר יום רביעי ויום חמישי, שישי ושבת, ועוד יום בשבוע שלאחר מכן.
השגרה אט אט חוזרת. קירות הבתים והבניינים חוזרים להיות חשופים לשמש או לגשם; הכבישים ריקים כבר מבדלי הפתקים השונים והמשונים; הדי המוזיקה בשלל השפות, המפלגות והקולות נדמו, מפנים את מקומם לשקט המיוחל; היכן איפה ניתן עדיין למצוא כי לפני כך וכך ימים היה יום הבחירות – אצל האנשים. התושבים.
ברכב ובאוטובוס, ברחוב ובחנות, בבתי הכנסת ובשטיבלאך, בחדרי המדרגות ובבתים פנימה, עסוקים המון העם בניתוחי תוצאות הבחירות, ניתוחי ‘חיים’ וניתוחי ‘מתים’, הדרכים המבריקות אשר הובילו לניצחון, והכשלים החמורים שהביאו לכישלון, וכמובן: התחזיות של כולם שהתממשו עד המילה האחרונה.
“אתה זוכר שעמדנו בתור ב’רמי לוי’ ביום שישי לפני שבועיים וחצי?”, “ומה אמרתי לך אז?”, “נו?! אתה לא זוכר?”, “אמרתי לך כי הם לא יצליחו להכניס יותר מנציג אחד לעירייה!!…”, “אתה התווכחת איתי, טענת כי יש להם נתונים מדויקים המציגים להם סכום בוחרים של שלושה נציגים לפחות, אבל אתה רואה, מי בסוף צדק?!!!”… ועוד כהנה רבות. הבטחות ושבועות, אמירות והתחייבויות, הצד השווה שבהם: “אני צדקתי, אתה לא”.
‘עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו העולם לתקופת הבחירות, ואת העשירי חילקו לשאר ימות השנה’.
לפתע כולם ‘חברים של אח של השכן של מי שנבחר במקום השביעי במפלגה פלונית’; או ‘שכנים של גיס של אח של מי שכמעט נכנס למפלגה אלמונית’. כולם יודעים להסביר מה הביא את מה, מה גרר את מה. ואיך, “אם הם היו עושים מה שאני חשבתי, הם היו מצליחים הרבה יותר”… בטח, למה לא?!
עוד יום, ואנחנו שבוע לבחירות, שבוע אחרי. ועתה, הזמן לשאול; לשאול ולנסות להבין: מה יש לנו, אנשים פשוטים, לומדי תורה או עמלים לפרנסה – מכל מערכת הבחירות שעברה עלינו לטובה? מה נוכל אנחנו, שאיננו נבחרנו להיות נציגי הציבור, ואף לא היינו רשומים כמספר חמישי או עשירי ברשימה כזאת או אחרת – לקחת ‘צידה לדרך’ להמשך החיים, הגשמיים ואולי הרוחניים? ובכלל, האם מותר בכלל לומר כי לבחירות ולרוחניות דבר מן המשותף?
אחת השאלות היותר נשאלות ששמעתי שואלים בכל ‘התקהלות בחירות’ ברחבי העיר, הייתה: ‘מה ראה פלוני אלמוני לעשות את מה שעשה?’, מה חשב אותו אחד שהחליט להגיש מועמדות לראשות העיר, בו בזמן שסיכוייו קלושים עד אפסיים? מדוע הסכים ההוא כי תמונתו תתנוסס ברחבי העיר כשהוא מוצג כנציג השלוש-עשרה של מפלגה שזה הרגע הוקמה, ללא כל סעד ומשען? ואיך הסכים האחר כי הכול ‘ילעסו’ את שמו בכל מקום ופינה, כשלאחר הבחירות – יעדיף הוא עצמו כי ישכחו ממנו ומסיסמאותיו?
יהיו שיגידו כי עבור בצע כסף עבד ההוא, או למען תאווה של כבוד השקיע האחר; יהיו שיאמרו כי הרגשת ביטחון עצמי גבוה הניעו את ההוא, או כי הרצון להוכיח ש’אני יכול’ דחפו למעשיו של האחר.
אולי, יכול להיות. אבל.
אם כל שקר מ…
