הנפש עדיין הלומה וסוערת הלב פועם בחזקה מחשבות עולות וצפות ואינן מסרבות
לשקוע, מורי ורבי ואלופי, מכוון מנהיג, מורה דרך, אב ורועה נאמן, היה ואיננו כי לקח
אותו אלוקים, על אלה אני בוכיה מאנה הנחם נפשי על רבינו כי איננו,
ברצוני להתמקד על ראשית דרכי כבחור בישיבה, עת שמענו בשקיקה “קבוצות” בו
העמיד אותנו בדרך אמת עיצב את אישיותינו והעמיד את דרכנו באלפי ורבבות
שיחותיו על מידות ודרך ארץ, כיבוד הורים, הנהגת בין אדם לחבירו להבין את השני
להיכנס לעולמו של הזולת, היחס הנכון לכל חלק מחלקי החיים עיתות שמחה ושאר
דברים הנוגעים לעצם החיים, פרנסה, בית יהודי, איך עושים שבת טיש, איך שרים
זמירות שבת, איך עושים קידוש והבדלה איך חוגגים את חגי ומועדי ישראל בלי
לסטות מכוונת נותן התורה, איך מקבלים את הנהגת ה’ אף כשמשהו לא הולך בדרך
הרצוי במשעולי החיים משבריו וגליו, את מה שלנו בעיני בשר נראה כדיעבד אולם כיון
שהוא רצון הבורא והרי לפניו אין דיעבד עלינו לקבל זאת כלכתחילה ממש ובשמחה
לקבל רצונו של מקום, איך מפנימים שלא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, כי
כל מה דעביד רחמנא לטב עביד,
אוי מה היה לנו, אוי לנו כי חטאנו, אבינו מלכינו רחם נא קהל עדת ישורון, חוס נא
וחמול נא על נפש עולליך, עזור נא לנשארת, שנוכל להחזיק מעמד בעת הזאת
ולהמשיך לנהל את הישיבה בדרך שהתווה לנו בגודל ורוחב לבו הטהור,
רבינו הגדול על מי נטשתנו, מי ילמד אותנו פרק או שניים בקבלת גזירת שמים
באהבה, ממך למדנו להיות שומע חרפתו ואינו משיב, ממך למדנו אהבת ויראת ה’
ממך למדנו טוב עין מהו, הרי רצית בטוב של כולם ממש, כמה התפללת ודאגת
ואיחלת לכל כלל ישראל ממש את כל טוב וחלב הארץ,
היית לי מורה דרך ודוגמה אישית הן בחיי הפרטיים והן בניהול הישיבה
דבקת במידותיו של הקב”ה, מה הוא רחום אף אתה רחום, דברים אלו ראיתי בחוש
עת שעלו על הפרק עניני חינוך והנהגת הישיבה ואין כאן המקום להאריך ביריעה
קצרה זו כמה דאג ונשא באופן אישי ממש כל בחור ובחור ואף את הורי הבחורים, עיני
ראו ולא זר כאשר לאחר הנסיעה של תומכי הישיבה למז’יבוז )נסיעה שלא תישכח
לעולם( כרע נפל על משכבו, דאג להתקשר אלי ולהרגיעני לבל אחשוב שאולי
הטרחתיו יתר על המידה, ודיבר אז דיבורי הרגעה ואמונה והכל כדי שארגיש טוב
ושלם עם עצמי,
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט קל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא
רבינו הגדול איה נא למליץ יושר עבורי ועבור משפחתי ועבור כל תלמידי הישיבה שכה
אהבת אותם ויבולע המוות לנצח ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים אמן ואמן
גדול כים שברי אוי מי ירפא לי
הכותב בדמע
דוד רוטמן
מנהל הישיבה הגדולה “תורת ה’



