בס”ד
מנהיג שהיה מדריך / אחד מבני החבורה
יש מנהיגים ויש מנהיגים. יש כאלה המנהיגים בעוז ובגבורה, ביראה וברוממות. תחתיהם קהילות גדולות, הסרים למשמעתם ועושים את רצונם. ויש מנהיגים. מנהיגים שגם מדריכים. יורדים אל תוך עמם, מטים אזנם לשמוע, פוקחים עיניהם לראות, ומדריכים איך לחיות.
רבי לייב זצ”ל, הכ”מ, לא היה רק מנהיג, הוא היה גם מדריך. בעיקר מדריך. הוא הדריך את כולם, ילדים, בחורים, נערים, בוגרים, אברכים, ומבוגרים. וגם מדריכים. הוא הדריך איך להמשיך הלאה ולהדריך אחרים. כל אחד בשפתו, כל אחד לפי רמת גילו ומנת משכלו. ילד בכוחותיו, בחור בכישרונותיו, ואדם בחייו
המדריך, בעיני, הוא מי שמדריך כל אחד להתקדם ולהמשיך, מהיכן אשר עומד אל עבר הצעד הבא, השלב הבא. רבי לייב לא הפסיק מלהדריך את כולם איך להתקדם, איך להתעלות, איך להמשיך ולחיות, טוב ונכון.
זכיתי והייתי במחיצתו מאז היותי ילד טרום הבר מצוה ועד לשנים רבות אחר נישואי. שהיתי עמו ושמעתי אותו. כל הזמן שמעתי. לא פספסתי אף הזדמנות מלשמוע ממנו. אם זה ב’קבוצה’ בימי שני או בליל שישי, אם זה בלילי שבתות ומוצאי שבתות, לפני שבת וחג ובתוך החג עצמו. האזנתי והודרכתי, הקשבתי והפנמתי. והכי – הודרכתי. הודרכתי לאמונה בד’, לאמונה בצדיקים, לטעמי המצוות, להבנת המצוות, לרגש שבמצוות, לחיות את השבת ואת המועד.
לא נשאר דבר שלא הוסבר. הכול הובן, הכול קיבל תוספת טעם, הרגש וחיות. כמו והתעקש רבי לייב שלא יישאר אף לא דבר אחד, אף לא מכשול אחד בלתי פתיר, לא מובן. ואף פעם לא חזר על דבריו. תמיד חידש, תמיד הוסיף. תמיד התקדם. וכשהוא התקדם, התקדמנו אחריו כולנו, עלינו עוד שלב, עוד מדרגה, עוד צעד במסילה העולה בדרך ד’.
למדנו ממנו רבות. למדנו ממנו איך להודות. איך להודות יום יום ולראות את הטוב שבכל דבר. ואם למישהו היה ספקות בעניין, אזי שירת ה”אשרינו” שבתחילת כל שיעור, או תפילת ה”ד’ יצליח דרכנו” שבסיום כל שיחה – הייתה משרישה בו את אותה הודיה, את אותו הסתכלות חיובית שבכל דבר.
רבי לייב הדריך אותנו לרבגוניות. לקנות מכולם ולקחת מהכול. ללמוד מחסידות פלונית שיר מסוים, ומקהילת אחרת תפילה מרגשת. מכאן תכונה כזאת ומשם דרך מאפיינת. לרכוש מברסלב כמחב”ד, מסלאנים כמויז’ניץ. ללמוד בשיטת בריסק ופונוביז’, בו בזמן שלומדים את ספרי המהר”ל ור’ צדוק מלובלין עד לרש”ר הירש. והוא גם לימד אותנו איך לשלב את כולם. איך לקחת סגנונות רבים, גוונים מרתקים, וליצור את הגוון הייחודי שלנו, הצבע שמשולב בו הכול, שנמצאים שם כולם.
הוא ידע להכניס בנו מוטיבציה אופטימית, שמחה במי שאנחנו ומה שאנחנו. דיבר תמיד על הטוב שבדור הזה דווקא. את לימוד התורה ושמירתה – ואת השפע והברכה שמתאפיין דווקא היום. בדורנו שלנו.
ואולי, אחד המעלות היותר מיוחדות שלו, התבטאו במה שהדריך והשריש בנו לשאול. לא לפחד לשאול. לשאול – כי לכל שאלה יש תשובה. ובזה, הקדים רבי לייב את כל המחנכים שבדורנו, בדור שהכול …




