חיים לא מרגיש טוב, ואני לא יודעת מה לעשות.
מהבוקר הוא מקיא ורועד. זה כבר נראה הרבה יותר מתופעות הלוואי המוכרות של הכימותרפיה. בשעה 5:30, כשהוא צונח על המיטה בתשישות, אני מבינה שאנחנו חייבים להגיע לבית החולים. עכשיו.
אני עושה הערכת מצב מהירה. לאמבולנס כבר קראנו פעמיים השבוע, והמצב באמת לא נואש עד כדי כך. נוכל לקחת מונית לבית החולים.
אני מחייגת בידיים רועדות, וה”שתי דקות, גברת” משחררות ממני אנקת רווחה.
“כבר נגיע, חיים,” אני לוחשת לו, יורדת אט אט במדרגות. נס שהילדים אצל ציפי. חיים גונח חלושות. הלוואי והיה כבד יותר.
המונית צופרת. “כמה יעלה לי?” אני מניחה את חיים בזהירות במושב השמאלי ומשעינה את ראשו על החלון. כל כך מעט אני יכולה לעשות כדי שלילד שלי יהיה קצת יותר נוח.
“תשעים.”
תשעים! הנהג הרגיל לוקח שמונים, וגם זה כבר יצא לנו אלף ושש מאות שקלים חדשים בשבוע וחצי האחרונים בלבד. נותרו עוד ארבעה שבועות של כימותרפיה יומית בבית החולים. אני מנסה לא לעשות את החשבון.
“יש לך, גברת? תבדקי לפני שאנחנו יוצאים.”
אין לי. אני עומדת לבכות. חיים צריך להגיע לבית החולים, הרגע, ואין לי כסף לקחת אותו. מה אני עושה?!
מישהו דופק על החלון. “הכל בסדר?”
זו יפית, נשמה טובה שכמותה. היחידה שמעזה לדבר איתי על חיים בפתיחות. אני נושכת את השפתיים. מעולם לא הייתי מאלו שמקבלים עזרה בקלות. ראשו של חיים נשמט עוד יותר, והשקית בידו נופלת בשקט אל רצפת המונית. הוא נראה תשוש.
“אני לא יודעת מה לעשות,” אני אומרת בסוף במצוקה. “אנחנו חייבים לנסוע, לא נראה לי שזה מצב לאמבולנס, אבל הוא חייב להגיע לבית החולים לקבל עירוי. ו…” אני מתנשפת. לא יכולה לומר את זה.
*****
לפני חמש שנים, נסעה מריסה טושינסקי מביתה בביתר לארה”ב, שם התמודדה אימה המבוגרת עם המחלה.
הרבה פנים לה, למחלה, וכולם קודרים וקשים.
קשה לעמוד מול בן משפחה סובל. קשה לדעת שיש מעט כל כך שניתן לעשות כדי להקל עליו. קשה במיוחד כשהקושי נראה מיותר, ספיח נלווה של המחלה שאפשר היה גם בלעדיו.
כזה היה קושי ההסעות.
נסיעה יומית הלוך ושוב לקבלת טיפולים. נסיעות לא צפויות לבדיקות חרום, בהתאם למצבו המתנדנד של המטופל. והעלות…העלות הבלתי נסבלת, שנראית כל כך מיותרת!
אנשים יקרים סייעו. אבל לא לדעת אם תגיע מחר הסעה או לא, ואם כן -מתי…היה מדכדך לחוות את המצוקה הנוספת והמיותרת הזו עם האם המבוגרת.
“לא סתם מניח הקב”ה את האדם בסיטואציה מסוימת,” אמר לה הרב. “עליך לחשוב מה הקב”ה רוצה ממך כעת, לאור הניסיון הקשה עם מחלת אימך.”
וכך קם ארגון “זכות חנה,” לעילוי נשמתה של האם, חנה שאפאף, ע”ה, שכל חייה סובבו סביב החסד.
“החסד,” אומרת לנו הגב’ טושינסקי, “זה אחד הדברים המדהימים בביתר. כשהתחלתי לבדוק מה אוכל לתרום, נשימתי פשוט נעתקה מהדברים שגיליתי. הקהילה כאן מיוחדת. הארגון שלי קם כדי להוסיף על הקיים ולהשלי…
ביקור ודיון בנושאי רפואה והלכה
ביקור ודיון בנושאי רפואה והלכה של הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א במרכז הרפואי שערי צדק במהלך הסיור המקצועי אותו הוביל רב המרכז הרפואי הרה"ג רבי יוסף שפרונג שליט"א, התקיימו...


