בס”ד
תקציר:
בחדר החקירה במטה משטרת ישראל בירושלים מגלים מניתוח הסרטונים העוקבים אחרי רכב המאזדה, כי שוטר עצר לצד הרכב בצומת יד בנימין. לאחר שאין מענה טלפוני בביתו, קצין נשלח להעירו בהנחה שהוא ישן לאחר משמרת לילית ארוכה במיוחד.
צוות הישיבה נקרא ע”י המשטרה, המעוניינת לשמור עדיין על איפול בפרשה, להפעיל הקלטה ולתחקר בעדינות בחורים שהיו בקשר קרוב עם חזקי שפירא. במקביל, הרב קירטשטיין ורבי יצחק, משגיחים בישיבתו של חזקי עולים לחדרו במטרה לחפש אחר סימנים ורמזים שיכולים אולי לשפוך אור על היעלמו.
חזקי עומד לשקוע במרה שחורה לאחר שהתעמת עם טארק על החטיפה וזה בתמורה מעורר בו רגשי אשמה על שעלה לטרמפ שהציע לו.
פרק 31
חיים קנובליך פכר ידיו בחוסר אונים. הסוגיה שיששכר הניח לפתחו הביאה אותו לחשוב, איזה מהמפרשים יגייס כדי להבהיר את בליל המילים והמושגים שהוצגו בפניו. הוא קם ממקומו, צועד בדומיה למטבח, והמחזה שנגלה לעיניו לא היה מרנין. יששכר לא זע בכיסאו.
‘שאריות משפחת שפירא’, עלתה מחשבה בראשו שלא ממין העניין מול הנוכחים במטבח. אסתי, הבת הגדולה ישבה על יד שולחן המטבח בסמוך מאוד לבתיה ולאטה לאוזנה נטפי עידוד ותחבושות חיזוק. נתי – התאום של… – ישב מולם, פניו תלמי קמטים, ממאן להתנחם. שוב.
‘ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו’ קרא על עצמו קודם לכן יששכר שעה שהם נכנסו הביתה בזה אחר זה ופרצו בבכי. גברת יעקובסון התנדבה להתקשר אל אסתי ונתי הנשואים לבקשת יששכר, ובתיה חזרה הביתה מלימוד למבחן עם חברה. עובד סוציאלי ופסיכולוגית ממחלקת הרווחה קיבלו את פניהם ודיברו איתם, מעבדים עימם את ההלם הראשוני, תחושת האובדן וחוסר הוודאות.
קנובליך השתהה מעט בדלת המטבח, ממתין שנתי ירים את עיניו. גם אותו עצמו מקיפים הזיכרונות מלפני ארבע שנים כששימי נהרג בפתע פתאום, רגע לאחר אירוסיו. נתי מזכיר כל כך את שימי זכרונו לברכה. אציל תורני הוא היה, שלט בכל הש”ס וידע בע”פ על בוריין מסכתות רבות, אך מעולם לא התגאה בכך ואץ למעשי חסד רבים ועלומים.
“צריך משהו, הרב קנובליך?” נתי התעורר משרעפיו, יצר החסד התעורר אף הוא. “לשתות משהו אולי, לאכול?”
“רק כמה דפים גדולים ועט נוספת, אני רוצה לעזור לאבא להשליט סדר בראש. כשיש בלגן במזוודה, אין אפשרות למצוא כלום”. נשא קנובליך את משלו.
נתי קם ממקומו, מהרהר מעט. “הנה, כאן בסלון, בארון האחרון בספרייה יש דפים וכלי כתיבה”. הוא הצביע לעבר נקודה רחוקה בסלון. “מה יהיה, הרב קנובליך? טרוף טורף יוסף או שמא נמכר לאורחת ישמעאלים?”
“אוי…” נאנח הרב קנובליך. “נקווה שיקויים בו הפסוק ושבו בנים לגבולם”. הוא נמנע בכוונה לומר את שמו המפורש של חזקי, למה להכאיב סתם.
“אמן”. קרא נתי לעבר גבו המכופף של קנובליך בארון האחרון בסלון.
“אמן ואמן”. נשמעו קריאות חלושות מהמטבח, פורצות בבכי מחודש.
“אמן”. רטטו כתפיו של יששכר. אוי, מה היה לנו.
*
מוחו נשא אותו לביתו ש…
