תקציר:
בחדר החקירה במטה משטרת ישראל בירושלים מגלים מניתוח הסרטונים העוקבים אחרי רכב המאזדה, כי שוטר עצר לצד הרכב בצומת יד בנימין. לאחר שאין מענה טלפוני בביתו, קצין נשלח להעירו בהנחה שהוא ישן לאחר משמרת לילית ארוכה במיוחד.
צוות הישיבה נקרא ע”י המשטרה, המעוניינת לשמור עדיין על איפול בפרשה, להפעיל הקלטה ולתחקר בעדינות בחורים שהיו בקשר קרוב עם חזקי שפירא. במקביל, הרב קירטשטיין ורבי יצחק, משגיחים בישיבתו של חזקי עולים לחדרו במטרה לחפש אחר סימנים ורמזים שיכולים אולי לשפוך אור על היעלמו.
חזקי מבקש מטארק, לאחר שהתמקם ב’חדרו’ וקיבל עירוי באינפוזיה לווריד – להתפלל מנחה.
פרק 30
ריח קפה חזק דגדג את נחיריו. בחלומו, הוא בפינת הקפה בישיבה. יש פתק על דוד המים החמים. קערת קפה משונה ניצבת מולו. מישהו טפח לו על השכם, חזק מידי לטעמו, חזקי מיהר להסתובב. עקיצה חדה כבר עמדה בקצה לשונו. הסליחה, הוא ידע תבוא בעקבותיה. כאב משונה ביד הציק לו. הקשה על הסיבוב לאחור. הוא לא הצליח לראות את הטופח. עכשיו גם הכיפה זזה ממקומה. פתאום התעורר. מחזיר את הכיפה למקום. היד עדיין מציקה לו. ריח הקפה עוצמתי יותר מהחלום אך הארומה הישיבתית נעלמה. אכזבה.
הוא הביט סביבו. מנסה להבין מתוך קורי השינה העמוקה היכן הוא נמצא. סמוך לשולחן נמוך יושבים שני ערבים משחקים בשש בש, שותים קפה שחור מכוסות זכוכית קטנות בצבע חום. קולות מוזרים עלו ממעיו. ריח הקפה הזכיר לו שדבר מאכל טרם בא לפיו בשעות האחרונות.
שאריות השינה התעופפו ממנו מהר. מראה החדר הזכיר לו בעיקר את מצבו. חטוף! אני חזקי שפירא. חטוף! ואיפה החוטף המוזר הזה? הוא התיישב במיטה, סימן שאלה על פניו.
משחק השש בש נעצר. הם ראו אותו מתיישב על המיטה ועלא יצא מהחדר. אחמד הסתכל עליו חזק, כאילו לא ראה מעודו דבר שכזה. חזקי התעלם. כעבור מספר שניות חזר עלא לחדר מלווה בטארק “ישנת טוב?!”
“בהתחשב בנסיבות אני מניח שישנתי טוב”.
“הוצאתי את העירוי כשישנת, איך אתה מרגיש?”
“מאושש קצת יותר. מה נשאר לי פה ביד? זה מציק לי”.
“קוראים לזה פרפר, זה הכנה לאינפוזיה. תתאושש עוד כמה שעות, אם נראה שסיימת עם האינפוזיה – אוציא לך את זה”.
חזקי קם מהמיטה. מזדקף. החדר המרקד מולו גרם לו להתיישב מהר בחזרה. “איפה הדברים ששמתי אצלך בתיק?”.
“עוד מעט אביא לך אותם. אתה צריך לאכול משהו, בינתיים תתחיל בפירות וירקות. יש משהו נוסף שאתה צריך?”
“אני צריך נטלה”.
טארק הרים גבות, עיניו הירוקות דרשו הסבר.
“כלומר, כלי לנטילת ידיים”.
“לא הבנתי מה אתה צריך”.
“ספל, כוס גדולה עדיף פלסטיק או ברזל עם שוליים שלמות ללא פיה”, הבהיר והסביר. “וגם מגבת, נקיה כמובן”.
“בסדר, תקבל”.
לפני שיצא, הוסיף טארק, “מחר בבוקר לא אהיה פה, אחמד ועלא יהיו איתך. כל שאלה או בקשה, אתה יכול להפנות אליהם”.
“מקסים”, סבר פניו לא הותיר מקום לספק באשר לנימה הצינית שנלוותה למילה. “אתה …
