עשרת הכללים –חלק ב
הקטנים ישבו פעורי פה מביטים בי בהלם על החוקים והמשפטים אותם ציוויתי להם ללא רחמים:
עשרת הכללים לילדי הגן.
הטבתי משקפי על אפי, הדבקתי פרצוף חמור סבר על פני והמשכתי לדקלם את השאר:
הייה כבד על אביך ועל אמך למען יעריכון ימי ושעותי.
הרבה פעמים נוצר מצב הזוי שבו אני מספרת לאמא או לאבא כמה הילד היה עצבני ובכיין היום.
“אולי הוא מפתח משהו? תעקבו אחריו”, אני ממליצה. ולמחרת הילד בא כתמול שלשום עם הודעה חגיגית. “תדעי לך שאתמול אחר הצהריים הוא היה ׳מבסוט׳, עליז ושמח. אין זכר למה שהעללת עליו אתמול. הכל בדית מליבך. עורבא פרח”.
איך זה שרק אצלי החליט הקטן להתנהג כך? הרי מקובלני מבית אמא שילדים אצל אחרים מתנהגים טוב יותר מבבית.
או גרוע יותר, ילד שפיתח חום והשתעל יממה שלמה, אבל רק הגיע הביתה, הפלא ופלא אין דובים ואין יער. ומיד אמו רצה לטלפון לבשר לי כמה מזל יש לי, להיות יום שלם עם ילד בריא שדרש פינוק כילד חולה.
אז נא ונא, אל יהפוך תינוק עורו וילד חבורותיו. במידה שאתם מודדים לי תמדדו להוריכם. תכבידו עצמכם והתנהגו בהתאם. למען ישמעו ויראו. ובעיקר יאמינו.
לֹא תצרח.
לֹא תבכה.
זה בכל מקרה ברכה לבטלה.
גם אם תבכה, תבקש, תתחנן לקבל את אמא או אבא כי אתה כבר ממש מתגעגע לא אוכל למלא את בקשתך. כי איפה מצינו גננת שלא מתמודדת עם בכיות של תחילת שנה ומתקשרת להורי הקטן לבוא לקחתו במהרה. כי היאך יתרגל היצור המסכן למשכנו החדש אם אני אוותר כל כך מהר. אז אל תנסה לחזור במונוטוניות על שתי ההברות המוכרות לך מלידה קרי: א-מא, כי זה פשוט לא יעזור לך. ברם, אם תחליט לקיים את הציווי של ‘כי תשבור את ראש כל בני ישראל’ וראשי ידפוק עצמו לדעת, לא תהיה לי ברירה ואכן אקרא למולידיך שיתמודדו עמך.
לֹא תגנב.
“הוא תפס לי”, “הוא לקח לי”, “אני נגעתי בזה ראשון”, “שלי שלי שלך שלי”, אין גננת שלא סולדת ממשפטים אלו שמצביעים על תחילתה של מריבה סוערת, גלי שיטפון, רעידת אדמה בעוצמה שאפילו ריכטר לא צפה אותה המובילה לצונאמי בגלים אדירים ולא נותרת ברירה אלא לברוח, לסתום אוזניים ולתת להם להתכתש בריתחא דמריבה עד שאחד ינצח או שימאס לי המוקדם מביניהם. ט.ל.ח.
את הגדולים יותר אני מלמדת פירוש נוסף. לא תגנוב פירושו לא תמצא. אתה לא יכול להרים משהו מהרצפה ולנכס אותו ישירות לכיסך. יש בעלים לכל עט ולכל חפץ שתחת השמים.
לא תענה עד שקר
הייתי פעם בערב הורים בגן של ביתי והגננת הזהירה אותנו חזור והזהר: אם תאמינו לבדיות המצמררות שהן מספרות על הגן, אאלץ להאמין לסיפורים שהן מביאות מהבית.
וכך נחתם ביננו הסכם שבשתיקה לאורך השנה כולה.
בדיבר הזה אני מורה לילדים על איסור עדות שקר. ההורים צמאי אקשן ומחכים לכל בדל ידיעה חדשותית מתוככי שורות הגן, לא יוותרו על קוצו של סקופ. אנא, אל תהיו סוסים טרויאנים ואל תעבירו מידע בדיוני למרכז הריגול ההורי. הם מאמינים בני מאמינים ויקח ל…
