בס”ד
וחנית לרעך כמוך
השעה 21:45 . ערב סתווי ואוורירי במיוחד.
ר’ יענקל מסיים את שיעורו היומי ונכנס אל רכבו לעבר ביתו. על הדרך הוא מספיק לקיים מצוות הכנסת אורחים בהידור כאשר שני אברכים זוכים על ידו לטרמפ קצר עד לצומת הרחובות קדושת לוי – הרב שך, טרמפ שמקדם אותם אל מחוז חפצם. ר’ יענקל פונה שמאלה לרחוב הרב שך ובנסיעה זהירה יורד הוא את ההר, אל עבר הבניין בו שוכנת דירתו הנמצאת אי שם בין בית הכנסת השכונתי למכולת המפורסמת.
השעה כבר מאוחרת, העייפות ניכרת על פניו, ועיניו כרגע ממוקדות במבט קדימה אל עבר האופק לנסות למצוא בדל של מקום חנייה לרפואה. סיבוב ראשון, אין בנמצא. סיבוב שני, אולי פה בין הצפרדע לרכב החדיש.. משלב לרוורס ומנסה, אבל.. לא. לצערו חסר עוד ארבעה סנטימטרים בכדי שהוא יוכל להיכנס כיאה אל תוך החניה.
סיבוב שלישי והנה הוא מצא את מבוקשו, שילוב הילוך, סיבוב הגה, והמרכבה מתאקלמת לאט במקומה החדש. מרחק של 300 (!) מטר ממקום מגוריו. ר’ יענקל משרך את צעדיו אל עבר הבניין חולף בדרכו על שני חניות פוטנציאליות, שני מקומות מרווחים שכמעט הצליחו לאכלס את רכבו אלמלא בעל הרכב שמלפניו או ההוא מאחוריו לא היה בוחר לחנות כרצונו ללא ניסיון היצמדות ונתינת מקום לשני.
דלת הכניסה נטרקת מאחוריו כאשר הוא נזכר לדאבונו כי שקית המטרנה והטיטולים נשארו בתא המטען של הרכב, המחשבות בדרך הלוך וחזור (מהלך של כ-600 מטר) ממלאות את ר’ יענקל והוא מחליט להתיישב ולכתוב מכתב למערכת של שערים למדור ‘הבמה של התושבים’, אשר זה מכבר נודע הדבר בעיר ביתר עילית, שאם יש למאן דהוא עילה עם שכנו או אמתלה עם ידידו, לבל ינסה לסדר זאת בצינורות המקובלים, אם זה בפיוס, או בתי דין ומשפט, אלא דיי בכך שישלח מכתב לאותה מערכת פעילה, ויתנֶה את כאבו ובוודאי יקבל את הבמה הראויה. אולי בכך ששיתף את עשרות אלפי תושבי העיר בבעייתו ישימו לב זה לזה יותר, ותרבה האחווה והשלום בישראל.
וכך כותב לנו ר’ יענקל היקר:
“הבעיה הדמוגרפית של רחובנו – רחוב הרך שך נידונה כבר בעיתונכם וידועה לכולנו עובדת הצורך הגדול ברכב ממונע לדרי הרחוב, התמזל מזלנו להיות בין אלו שמשתמשים ברכב באופן יום יומי ואנו מודים לד’ יתברך על כל הטוב אשר גמלנו, אם כי ישנו עניין חשוב ביותר שנדמה כי צריך וחובה להעלותו בפני הציבור, “עניין החניות המצומצמות”. כלומר לכל אחד ניתנה הזכות לחנות אך לכל אחד גם צריך שתהיה החובה לדאוג לחנייה סדירה ומצומצמת, באופן שהשכן שבא אחריו יוכל אף הוא להחנות את רכבו. לא יתכן לראות רכב חונה כחצי מטר אחרי המדרכה למרות שהוא יודע באופן ברור שבחצי מטר הזה יוכלו לחנות בקושי אופניים חשמליות וגם זה רק אחרי קיפול, ומצד שני אותו חצי מטר היה יכול להציל את מקום החנייה הבא ולתת לשכן להכניס את רכבו צמוד לביתו ולא במרחק של מאות מטרים!
זה קורה לי כמעט כל יום וכאשר הקדמתי פעם לבוא הביתה בשעה יותר מוקדמת, התלבטתי דקות ארוכות האם לצאת עם הרכב…
