והשיב את הגזילה
שלמה ליבר
כשמאיר סיים את חוק לימודיו בישיבה ויצא לדרך של הקמת בית בישראל, לא רבים עמדו על טיבו ואך מעטים ידעו באמת מיהו. אפילו הוריו ובני משפחתו לא הכירו אותו באמת. הוא היה חידה והחידתיות הייתה חלק מאישיותו.
ואל יובנו הדברים שלא כהלכה, מעולם לא דבק בו במאיר שום פגם או סירכה כלשהי. ההיפך: כל רואיו ומכריו, בישיבה, בבית הכנסת ובשכונת מגוריו, יעידו בו שבחור הוא כהלכה, משכים ומעריב בבתי מדרשות, מדקדק הוא בקלה כבחמורה, וכשמו כן הוא- פניו נעימות ומאירות לסביבתו וחיוך דק תמיד על שפתותיו. אם תשאלו את מכריו, מעולם לא נשמע אדם בא בטרוניה שמאיר פגע בו באופן כלשהו. ובכל זאת, לא היה במאיר שום דבר נוצץ ובוהק. תמיד נדמה הוא כמי שמהלכים בצידי דרכים ואין איש שם לב אליהם.
רק אדם אחד הכיר את מאיר על בוריו וידע את טיבו. היה זה אשר, שכנו לחדר בפנימייה וחברו הטוב ביותר, חבר הקרוב אליו אף יותר מאח.
רק אשר ידע ואין בלתו, כי כדאי הוא רבי מאיר לסמוך עליו. ולא בכדי נאמר עליו רבי, משום שלאמיתו של דבר היה מאיר הצעיר עוקר הרים וטוחנם זו בזו, לא פסיק פומיה מגירסא וחידושיו באורייתא היו מאירים העולם, אלמלא מנוי וגמור היה עם מאיר להצניע עצמו מהבריות ולא לעטות על ראשו כתר תורה ברבים.
בלילות החורף הארוכים בחדרו בפנימיית הישיבה, היה נוהג מאיר להמתין עד שחבריו לחדר יירדמו ואז היה מזנק ממיטתו, מתלבש בחשאי ומתגנב החוצה. רק לשנתו של אשר לא היה ממתין מאיר. עליו הוא סמך שלא יספר מאומה. מאיר היה עולה אל עזרת הנשים, נועל עצמו מבפנים ופותח ערימת ספרים שהכין לעצמו מבעוד מועד.
מה היה שם בערימת הספרים? או בעצם מה לא היה שם: מסכתות מתלמוד בבלי ואף מתלמוד ירושלמי, ספרי מפרשים, ראשונים ואחרונים, ספרי מוסר ואף ספרי חסידות. כך היה יושב והוגה בספרים עד שהאיר השחר. ואז היה מתגנב חזרה אל מיטתו לשעה קלה בהמתנה לשעת ההשכמה. את שנתו היה משלים בהפסקת הצהריים.
את כל זאת ועוד, ידע אשר ונצר בליבו. כחבר נאמן, חזקה הייתה עליו בקשתו והפצרתו של רעהו הטוב לבל ישתף איש במה שיודע. אבל היה גם פרט קטן, ויש יגידו קטן מאוד, בחייו של מאיר שאפילו אשר לא ידע אודותיו.
וכך בעת שהגיע מאיר לפרקו יחד עם חבריו, נשכח הוא מאחור בעוד חבריו נישאים בזה אחר זה. הוא לא נחשב בעיני הבריות לבחור מבריק במיוחד, שמו לא יצא מלפניו כעילוי או לפחות לבר אוריין והוא נדחף לצד של אלה שהוריהם רודפים אחר השדכנים ולא השדכנים אחריהם.
אשר היה בצד השני, בו השדכנים רודפים אחר הבחור ועל נקלה השתדך עם משפחה מפוארת ומיוחסת. אבל לא שכח הוא את רעהו הטוב ממנו וחיפש עבורו כלה כשרה, צנועה ויראת שמיים באמת, ולא רק בפי הבריות.
שום דבר מיוחד מעבר לזה, בדיוק כמו שמאיר רצה.
ויהי היום ועת דודים הגיע. מאיר מצא את זיווגו. דינה הייתה כלבבו. יראת שמים וטובת לב. גם היא לא התבלטה במיוחד בבית ספרה וגם בה לא דבק אבק כ…
