בס”ד
על חטא שחטאנו לפניך בשנאת חינם
בין כסה לעשור, הזמן שבין תקיעת השופר לבין צום יום הכיפורים, בין הכפרות לבין הכפרה, בין הקבלה שבלב לבין המימוש בפועל, בין החטא לבין התשובה, בין האדם לבין קונו, זהו גם הזמן לחשבון נפש נוקב כאן בעירנו תובב”א, לבל יעברו עלינו ימי התשובה, וחלילה, לא נשנה מדרכינו דבר.
“על חטא שחטאנו” אנו אומרים בוידוי. ומדוע בלשון רבים ולא בלשון יחיד? מפרשים רבותינו, שאדם אינו יכול לעצום עיניו ולהתחמק מראיית הנעשה בסביבתו. יודע כל איש את אשר נעשה בשכונתו ובעירו. אין הוא יכול להתייחס לעצמו בלבד ולומר “על חטא שחטאתי”. אנו חייבים חשבון נפש ותשובה כוללת, על כל הנעשה בסביבתנו.
רגע אחרי סיומה של השנה היוצאת, ובתחילתה של השנה החדשה הבעל”ט, יודע כל אדם בליבו, איפה בדיוק חטאנו בעבירות שעליהן אין יום הכיפורים מכפר. את מי רדפנו לחינם. האם האמת הייתה לנגד עיניו, או שנאת חינם – פשוטו כמשמעו. האם הרדיפה הייתה למען תועלת, או שמא רדיפה לשם רדיפה. שנאה לשם שנאה.
בעומדנו בתפילה, איש לפני קונו, ושפתינו דובבות בקשה ותחינה, על בריאות, שלום ושלווה, השקט ובטח, נחת, פרנסה וכל מילי דמיטב, היאך נעיז פנינו, בעודנו שופכים את דמו של רענו.
“על חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים” אנו אומרים בסדר הוידוי. אבל כאן, אין צורך לפרט במה בדיוק מדובר. כל תושב בעיר, יודע היטב את מסכת הרדיפה האישית, הקריקטורות, כינויי שם וכינויי גנאי, פשקווילים מכוערים, עלילות שווא לרשויות, פגיעה במשפחה, ועוד ועוד, שקומץ מסוים מתיר לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו, תסמרנה שערות ראשכם לו הייתם יודעים מה עוללו אנשים הללו בסתר. ואין מוחה בידם.
“עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו” (יומא, ח’, ז’). חלילה לנו מלקטרג, אבל איך תעמוד עיר שלמה ששותקת על שפיכות דמים. איך נאמר ידנו לא שפכו את הדם הזה.
“ודוד עבדך אמר לפניך, שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני”, אילו היה מדובר כאן בשגיאות, ניחא. אבל המעשים שנעשים כאן בעירנו בכל יום, אינם שגיאות, הם מזיד גמור. מזיד שנעשה בכוונה תחילה, על ידי אנשים המתקראים חרדים לדבר ה’.
אין כוונתנו למנוע ביקורת חלילה. נהפוך הוא, ביקורת היא מחויבת וחשובה. צריך לומר לנציגי הציבור מה לא טוב, חובה להתריע, חובה להעיר. ובלבד שתהא הביקורת עניינית, מתוך רצון לתקן ולא להזיק, להיטיב ולא להרע. אחרת חלילה, במקום לגור בעיר בה מתחנכים בנינו ובנותינו למידות טובות, נגור בעיר בה ילדנו יראו דוגמה אישית הפוכה מדרך התורה.
מה מסביר אב לילדיו הרכים, כשעומד לידם, עטוף בטליתו, מתחנן על נפשו ונפשות ביתו, אומר את מילות הוידוי “על חטא שחטאנו לפניך בשנאת חינם, ברכילות, בשלון הרע, בצרות עין, בעזות מצח…”, כאשר הוא והם יודעים, שאין לו שום כוונה להפסיק, ולו לרגע, לרגע את מסע הרדיפה הנורא.
אמת, לא כולם אמיצים כדי לקום ו…
