היונה הנודדת האחרונה
יותר מ־5 מיליארד יונים מזן ‘יונים נודדות’ חיו בלהקות ענק בצפון אמריקה, ולא היה כמעט אמריקאי שלא טעם מבשרן. אבל בדיוק לפני 100 שנה הלכה לעולמה היונה הנודדת האחרונה, והזן המיוחד נכחד סופית והפך להיסטוריה. ציפורים אלו, שקודם לכן נראו בהמוניהן, נעלמו כליל בתוך 25 שנים, בטבח ההמוני מתמשך, הגדול בהיסטוריה של בע”ח. איך זה קרה? ומהי ההשפעה של הכחדת בע”ח על בני האדם?
במשך אלפי שנים היונה הנודדת הייתה הציפור הנפוצה ביותר בצפון יבשת אמריקה. בשיא לבלובן, אחת מכל שלוש ציפורים בארצות הברית הייתה יונה נודדת, על פי מקורות היסטוריוניים, לפני כמאתיים שנה, היונה הנודדת הייתה האפשרות הזולה ביותר לארוחה בשרית בארצות הברית. מחירה של יונה למאכל בשוק בניו יורק עמד על 20 סנט, ובדומה לאוויר ומים, הן נחשבו למשאב לא נגמר, כמו מן מהשמים שמתחדש תמיד. להקות היונים הנודדות היו מרשימות בגודלן. מספר אגדי של מיליוני יונים חיו בלהקה בודדת אחת.
בשנת תקפ”ג (1823) יצא ג’והן ג’יימס אודובון, אורינתולוג (חוקר עופות), למסע בין הערים הנדרסון ולואיסוויל שבטנסי- ארה”ב, מרחק 90 ק”מ, ותיעד להקת יונים נודדות. במשך כל היום כולו, כתב, כוסו השמים ביונים, רבות כל כך עד שהשחירו את הרקיע וחסמו את אורה של השמש: “ירדתי מהסוס, התיישבתי והתחלתי לצייר בעיפרון, מסמן נקודה אחת עבור כל קבוצת יונים חולפת. בתוך זמן קצר הבנתי שהמשימה שבחרתי אינה אפשרית, משום שהציפורים נשפכו בקבוצות אינסופיות. קמתי והלכתי הלאה, וככל שהמשכתי ללכת נתקלתי בעוד ועוד יונים. האוויר היה מלא יונים, פשוטו כמשמעו; האור של צהרי היום נחסם כבליקוי חמה, נוצות נשרו מהשמים כמו פתיתי שלג נמסים; משקן הלא פוסק של הכנפיים נשמע כל העת, ולפני רדת השמש הגעתי ללואיסוויל, היעד הסופי. במשך שלושה ימים רצופים היונים המשיכו לחלוף במספרים עצומים”.
חוקר עופות אחר, בן התקופה, מתאר זאת כך: “במסעי ראיתי מתקדמות לכיווני בחזית אחידה מיליוני יונים. הן עברו כמו ענן חי דרך צמרות העצים הגבוהות, דרך השיחים ומעל הקרקע, מטלטלות כל עלה”. היונה הנודדת נחשבה באותם ימים לבלתי מתכלה “כמו אור השמש וזרימת הנהרות”. היונה הנודדת הייתה בעל החיים שהוזכר בתכיפות הגדולה ביותר בעיתונות של אותה תקופה, באחד העיתונים של אתה תקופה נכתב: “כשמתקרבים לשטח הקינים של היונים הנודדות נדמה שמתקרבים למפלי הניאגרה, עד כדי כך חזקה ואינסופית המייתן של היונים”. לעתים היו היונים מקימות מאות קינים על עץ בודד. אתרי הקינים היו כה צפופים, עד שלא פעם משקלם היה גורם לענפי העצים שעליהם ישבו להישבר.
יונה לא מצאה מנוח
משחר ההיסטוריה של בריאת העולם ידוע שיונים יודעות איך לחזור הביתה, אך עד היום לא יודעים כיצד זה קורה. ההשערות בעניין הן רבות, אבל עדיין לא נמצא הסבר מוסכם ליכולתה של היונה למצוא את דרכה לשובך מסוים ממרחק של מאות ק”מ. השערה נפוצה גרסה שליונים יש זיכרון ויזואלי יוצא…




