בס”ד
אחריות ציבורית
סגן רה”ע הרב בנימין הרשלר
לא אחת מהרהר אני באחריות המונחת על כתפיי, כשליח ציבור המכהן בעיר של שומרי תורה ומצוות, עיר של תורה וחסידות, מלאה יראי ה’ ותלמידי חכמים. המחשבה על האחריות המוטלת על כתפיי, מעבירה בי צמרמורת עזה, מדירה שיני מעיני, מלמדת על גודל האחריות שנושא בחובו תפקיד חשוב זה.
תפקידינו כחברי מועצת העיר, הוא שליחות קודש לטובת קידומה של העיר. שליחות מתוך יראת שמים, אימתא דציבורא ומתוך רגישות ואחריות. אך לצערנו, ואני כותב זאת בכאב מר, לא תמיד כך הם פני הדברים.
חשוב לומר, בכל עיר וגם בעיר חרדית יש מקום לקיומה של בקורת בונה. המציאות מוכיחה שביקורת כזו כשהיא אמיתית וצודקת, מוצגת בטוב טעם וברוח טובה, גם מתקבלת ומיושמת ומקדמת את העיר. זו גם המציאות בין רוב חברי העירייה וראש העיר, שומעים ומתייעצים האחד עם חברו ומקבלים החלטות משותפות ברוח טובה.
אמנם, בכל תקופת בחירות, ייתכן מותרת מעט הרצועה, ולעיתים נאמרים מסרים שאינם ראויים ונוצרות יריבויות, אך כולם יודעים שזה אינו המצב הראוי. שזהו הרס חינוכי. וברגע הסיום, כולנו מפנימים שלמשך חמש השנים הבאות יכהנו הנבחרים בתפקידים, מכאן ואילך – אנו עוברים לחזית שונה, חזית של השפעה עניינית בדרך לקידומה של העיר.
לדאבוננו, אופן ההתנהלות כיום, הוא כזה שלא ראינו בשום מקום של יהודים שומרי תורה ומצוות. זוהי אינה ביקורת בונה, אלא ביקורת שמטרתה הרס. אי אפשר לעמוד בצד ללא לקיחת אחריות ורק להתנגח. אין כאן שום רצון לעזור, להגיע להישגים, רק להראות את השלילה. רק למצוא מה לא טוב. רק אינטרס להציג את הרע. להיטפל לפרטים כגון “האם התאריך שנשלח הוא בדיוק ביום זה או ביום לאחר מכן”, האם זה מה שמעניין את התושבים?! למען זה נשלחנו לעירייה?!
המצב הנוראי שנוצר ברחבי העיר, מעיד כי איבדנו את כל הערכים המוסריים. עלבונות מוטחים בצורה אכזרית שלא קיימת אפילו בעיר חילונית, ולשון הרע ורכילות מתגלגלים בכל פינה. כל אלו אינם מותירים כל ספק: מדובר במטרה להציק, להקניט. זוהי נקמנות אישית ממניעים זרים, שנבנית על גב תושבים תמימים, המאמינים בתום לב לסיסמאות.
וכאן אני תמה בקול גדול: האם כך נראית התנהלות עירייה חרדית של יראי ה’? להיכן הידרדרנו? התנהגות מביישת שכזו מבזה את התורה, מזלזלת בעיר ובתושביה, לא מוסרית, לא יהודית, ובוודאי לא מתאימה לרוח התורה והחסידות.




