בס”ד
על שנאת חינם חרב בית המקדש
הדברים הנוקבים והכואבים הבאים, ראויים היו להיאמר כבר לפני מספר חודשים. חבל שלא נאמרו אז, אך מוטב מאוחר מאשר לא בכלל. בימים אלו – ערב ימי בין המיצרים, ימים בהם חרב בית מקדשנו בשל שנאת חינם, איננו יכולים עוד לחשות, בבחינת “ידינו לא שפכו את הדם הזה”.
בעת האחרונה, כמעט מבלי שנשים לב, הפכנו מעיר של יהודים יראים ושלמים, המקפידים על קלה כבחמורה, שומרים על מה שיוצא מפינו – לא פחות ממה שנכנס לפינו, לעיר שנדמה כי העבירות שבין אדם לחברו – הותרו בה כולן.
אחרי שנים ארוכות, בהן חיה העיר בשלום ובשלווה, לא תמיד בהסכמות אך תמיד עם קוים אדומים של יהודים שומרי תומ”צ, אפופה העיר בחודשים האחרונים יומם וליל בהוצאת שם רע, לשון הרע, רכילות, שפיכות דמים והלבנת פנים, במסע רדיפה חסר מעצורים, שלא זכור כדוגמתו בקרב יהודים חרדים.
ייאמר ברורות: נציגי ציבור אינם חסינים מביקורת. להיפך, הביקורת הכרחית, היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד. גם “שערים” אינו חוסך שבטו מנבחרי הציבור כשצריך. אך מכאן ועד להיתר גורף למסע רדיפה אישי, כינויי גנאי לראש העיר, כינויי שם, קריקטורות מבזות, ירידה לחייו הפרטיים ולחיי משפחתו? לאן הגענו?! אין שום רב בעולם שמתיר את שפיכות הדמים הזו.
בשם אותה דאגה כביכול לטובת הציבור, מנהלים אלו “אתר אינטרנט” מיוחד שכל תוכנו הכפשה בוטה, לשון הרע וליצנות, “קו נייעס” לאותה מטרה, ואם היה מישהו שהצליח להינצל מפגעם של אלו, נשלח מעת לעת לבתינו עלון מיוחד, לקלקל את נפשות ילדנו בבית פנימה.
חינוך הילדים, נמצא אצלנו בראש סדר העדיפויות. יראת שמים, מידות טובות, שמירה על לשון הרע ורכילות, זהירות מכינויי שם לחברו, כל אלו הם בסיס החינוך הטהור שלמענו אנו מוכנים לתת הכל. “המכנה שם לחברו אין לו חלק לעולם הבא”, זה מה שאנו משננים לילדנו. מבצעי לימוד הלכות לשון הרע נערכים בכל פינה, אך אם כינויי שם, קריקטורות מבזות אישית, לשון הרע ורדיפה אישית יקבלו הסכמה שבשתיקה, מה יועיל החינוך?! מה נענה אנו לילדנו?!
עוצמתו של המסע הזה, ובעיקר הרדיפה האישית הנוראית שבו, מאוששים את החשש, כי מאחורי קמפיין מכוער זה, מסתתרים אינטרסים זרים, יריבויות אישיות ונקמות, שמסתתרים מאחורי נימוקים כביכול של טובת התושבים.
ההתנהגות הזו, כבר ברור כעת, מובילה את ביתר לאבדון. מעיר יפה ושלווה, הפכנו לעיר של איבה. מעיר של תורה וחסידות, לעיר של מדון ורשעות. זה הזמן לקרוא לציבור להקיא מתוכו את התופעות הפסולות הללו, את מעשי הבריוניות חסרי התקדים. אחי, אל נא תרעו!
גם אנו, עיתון שערים נענשים על כך ששתקנו תקופה ארוכה נוכח המעשים החמורים. כעת, משסירבנו לדרישות אותה קבוצה לציית לתנאיהם ולתת להם במה כרצונם, מצאנו את עצמנו בצד המותקף. אם זה עונשנו על ששתקנו נוכח שפיכת הדם, אנו מקבלים זאת באהבה.
והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית.
העורך




