השבוע לפני
צלאח א דין מביס את הצלבנים
השבוע לפני 826 שנים התרחש סמוך לטבריה הקרב המכריע בין הצלבנים מממלכת ירושלים ובין המוסלמים בהנהגת צלאח א-דין. בקרב זה נחל צלאח א דין ניצחון מכריע מול הצלבנים. על הקרב ועל המצביא שהפך בעיני האומה הערבית לסמל ומופת של גבורה וניצחון.
השבוע ביום כ”ו לחודש תמוז, לפני 826 שנה, נערך הקרב המכריע בקרני חיטין שבו הביס הצבא המוסלמי בראשות צלאח א-דין את הצבא הצלבני. הקרב בקרני חיטין, הנמצא בסמיכות להר הארבל המשקיף על העיר טבריה, הוא אחד הקרבות המפורסמים ביותר שהתקיימו אי פעם על אדמת ארץ ישראל, שכן תוצאותיו היו מרחיקות לכת. הצבא הצלבני הושמד למעשה בקרב, וצלאח א-דין ניצל את ההצלחה וכבש כמעט את כל הממלכה הצלבנית שנותרה חסרת לוחמים. אמנם הצלבנים היו קשי עורף ולא ויתרו, וכעבור מספר שנים שבו וכבשו שטחים משמעותיים מידיו של צלאח א-דין, בעיקר לאורך החוף. עם זאת, למרות שהם נשארו באזור עד 1291 למניינם, הם מעולם לא הצליחו לשוב למעמדם הקודם.
הצלבנים בא”י
הצלבנים הגיעו לארץ ישראל מצרפת וממדינות אחרות באירופה המערבית החל מסוף המאה ה-11. משתתפי מסעי הצלב, הידועים בשם “צלבנים”, נקראו אז “פרנקים ” בפי הערבים.
מסעי הצלב החלו כסדרת מסעות צבאיים שיזמו האפיפיורים הנוצריים בתחילת האלף האחרון. הם החלו כניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים ולהביאה תחת שלטון נוצרי, אך הפכו למלחמות טריטוריאליות באזורים רבים.
במהלך שארך פחות מעשרים שנה (1118-1099) כבשו הצלבנים את רוב שטחן של ארץ ישראל ושל לבנון כיום, וכן חלקים משמעותיים מסוריה, מירדן ואפילו מתורכיה. הצלבנים הצליחו להקים ממלכה גדולה שהשתרעה מעזה ואילת עד לבנון, סוריה ועבר הירדן של היום. הישגי הצלבנים, שהצליחו לכבוש שטחים ניכרים, היו חסרי תקדים באזור זה. המוסלמים עמדו מנגד נפעמים מעוצמתם הצבאית של האירופאים. המוסלמים עשו מספר ניסיונות להחזיר את השטחים שאבדו, אך הם נחלו כישלון בזה אחר זה.
הקרב הראשון- תבוסה למוסלמים
כחמש שנים לפני קרב קרני חיטין, התקיים קרב אחר באזור זה. הצלבנים ניצחו בו את צבאו של צלאח א-דין. על פי תיאורו של ההיסטוריון ויליאם מצור, אסף המנהיג המוסלמי צבא בסדר גודל חסר תקדים ופנה לאזור דרום הכנרת – צומת “צמח” של ימינו. הצבא הצלבני היה באותה עת במצוקה גדולה – מלך ירושלים המכהן, בלדווין הרביעי, חלה בצרעת, ומחלתו מנעה ממנו לצאת לקרב. נסיך הגליל ריימון מטריפולי, שהיה מבכירי האצילים בממלכה, חלה אף הוא. כתוצאה מכך מנהיגים מדרג משני הם שהנהיגו את הצבא.
הקרב עצמו הסתיים ללא הכרעה, וצלאח א-דין חזר לסוריה. הצלבנים החזיקו מעמד ויריבם חזר בביזיון לארצו. הוא תלה את חוסר הצלחתו בחום הכבד ובמחסור במים.
הקרב השני – ניצחון חלקי למוסלמים
חלפה מעט יותר משנה, מחלתו של מלך ירושלים החמירה, ובקיץ של שנת 1183 למניינם הוא העביר את סמכויותיו לידי גיסו גי מליזיניאן. צלאח א-ד…




