קידוש חלבי
“את בטוחה שכתבת לי רשימה בעברית? תהה בעלה של רחל מול הרשימה ההולכת ומתארכת, בשעה שש הוא יעזוב את הכולל וילך לצרכניה, עם העובדה שיפסיד שעת לימוד יקרה הוא כבר השלים, אבל לפחות הוא רוצה להבין מה כתוב ברשימה שהוא מתעתד ללכת איתה לצרכניה.
“כן”, רחל מחייכת חיוך קטן, “בעברית, בטח בעברית, אלו מוצרים שאנחנו לא קונים אותם כל כך הרבה כי…” היא חושבת על המילה המתאימה וכשהיא מבינה שהמילה המתאימה היא ‘מוצרים יקרים’, היא מחליטה לוותר עליה מחשש שזה לא ימצא חן בעיניו, “אבל עכשיו, לכבוד חג השבועות ולכבוד הקידוש החלבי אני חושבת שאין דבר מתאים מהגבינות האלו, אני אוהבת לבשל ויהיה לנו כאן קידוש חלומי”. רחל משתתקת לשניה ומתעוררת בבת אחת. “חלומי, שכחתי להגיד לך, תוסיף את זה לרשימה”.
“לקנות חלום?” שואל בעלה בתמימות מוחלטת. “לא”, מחייכת רחל בסלחנות, ” אמרתי חלומי, זו גבינה כזו שמטגנים עם פירורי לחם וביצה, ויש לה טעם חלומי, אני חושבת שאטגן אותה בבוקר ממש לפני הקידוש החלבי, כך היא תהיה חמה וטעימה”.
“אז לא תהיה לך הרבה עבודה לפני החג”, מקווה בעלה “כי את החלומי תטגני בבוקר”, רחל רק מחייכת ולא משיבה דבר. לא תהיה לה עבודה. ממש.
על המקרר כבר תולה הרשימה של המאכלים שיעלו על שולחנם בקידוש החלבי. לחם אנטיספסטי”, מקריאה רחל בטון חגיגי ומוסיפה לרשימת הצרכניה ההולכת ומתארכת, עוד כמה מוצרים. “אנטי, מה?” שואל אותה בעלה “אנטיספסטי, זה לחם עם ירקות”, היא מסבירה בסוף, קולטת שהוא לא יודע במה היא דשה בשבועות האחרונים. “אה”, הוא אומר בזהירות, “זה רעיון מצוין, רק אני לא בטוח שהילדים יאהבו את זה”.
“נכון, חשבתי על כך”, מודה רחלי, “אני אכין גם לחם שום וגם…גם נקנה לחמניות, אולי, אחר כך אני רוצה להכין רביולי, גוזלמה ממולאה בגבינה, כופתאות גבינה, חגיגת גבינה בצבעים, קציפת וניל ברוטב פירות, עוגת גבינה בשכבות מצופה גרם נוג…” פניו של היושב מולה מחווירות ואזניו צוללות, “טוב”, הוא אומר בעייפות, “הבנתי פחות או יותר את הרעיון, תכיני לי רשימה ואחרי הכולל אלך”.
“בשש”. מבקשת רחל, “אני יודעת שהכולל נגמר רק בשבע, אבל אני חייבת להתחיל לבשל, חייבת שבשבע כבר תהיה בבית, אחרת אין סיכוי שאספיק”.
יום ראשון בין שש לשבע:
בין שש לשבע מסתובב אברך אחד בצרכניה ענקית כשבידו רשימה גדולה שחלק מהמילים בה כתובות, באיטלקית או בפורטוגזית, הוא לא החליט עדיין מה השפה שבה בחרה אשתו לרשום עבורו את המילים, מוכר נחמד אחד מוכן לעזור לו, תוך כדי שהעובד מערים לקופסאות סוגים של גבינת שמנת שום שמיר וגבינת פיראוס בולגרית מעודנת, הוא מציץ באברך שלמולו ושואל, “אתה יודע פחות או יותר מה המחירים של הגבינות שאתה קונה, כי אחרי ששמתי לך בקופסה אי אפשר להחזיר, כן?”
השאלה התמימה הזו גורמת לאברך לצמרמורת קלה, הנייד שבידו מצלצל. “אני חושב שהקנייה כאן הולכת להיות יקרה מאד”, הוא מעיר, “ובדיוק דיברנו על כך שכדאי להצט…
