ניפגש ברחוב ונצא קצת לטבע
נמצא ציור, נצבע אותו בצבע
אבל מה שבטוח-בדרך של קבע
ניפגש בביתר בין שש לשבע
איזו אמא נהדרת!
“שושי, איפה יוסי?” מתח קל ניקד את קולה של מלכה והפך אותו לנמרץ ומהיר. זה עתה קמה משנת הצהרים, הדבר הראשון שרצתה היה לפגוש את יוסי ולשמוע ממנו איך היה. אבל חיפוש מהיר של הילדון לא גילה אותו באף אחד מחדרי הבית.
“יוסי?” שושי הרימה עיניים תוהות מהספר, “אה, הוא הלך לחבר, לשרוליק, אם אני לא טועה”.
“הלך לחבר”, מלמלה מלכה וצביטה קטנה בלבה, “הוא אמר לך משהו?” “אמר משהו?” שושי קמטה את מצחה “אולי שיחזור בשש וחצי בערב, משהו כזה”.
“לא, אני מתכוונת לשאול אם הוא אמר לך משהו בקשר לסיום”.
“אה”, השיבה שושי “לא, הוא לא אמר כלום”.
היום היה הסיום בכיתה של יוסי. הסיום שחתם את שנת הלימודים הארוכה. יוסי הרווה אותם השנה רוב נחת, הוא למד במרץ והשתדל להתנהג טוב למרות שלא תמיד היה לו קל. מלכה הרגישה שהיא רוצה להראות לו עד כמה היא מעריכה את הלימוד ואת ההשקעה שלו, עד כמה משמחת אותם התורה הקדושה ועד כמה היא מוקירה אותו ואת ההתמדה שלו. כשחזר הביתה עם הודעה על הסיום חשבה שאולי זה הזמן והמקום המתאים.
“יוסי, אני אאפה לך עוגה טעימה”, אמרה מלכה לבן השבע שלה. “עוגה עם שוקולד וקישוטים, רוצה?” יוסי הביט בה בעיניים חומות גדולות, אכזבה קטנה רצדה בהם והוא שאל בתום. “אולי נקנה בקבוק שתיה ודי?”
“בקבוק שתיה?” מלכה צחקה “את זה תשאיר לילדים אחרים, אתה תביא לכיתה עוגה מפוארת. עוד היום אקנה את החומרים לעוגה ומחר כבר נכין אותה. תגיד לרבה שאמא שלך מכינה עוגה, כן?”
“טוב”, השיב יוסי ופנה למכונית הגדולה שהמתינה לו. מלכה הביטה אחריו מחויכת, ככה זה ילדים, מקבלים בטבעיות כל מה שנותנים להם. רגע אחד מדברים על עוגה וברגע השני מטיסים מכוניות בכביש סוער. לא נורא, יום אחד הוא עוד יזכר בעוגה שאמא טרחה עליה כל כך, ורגשות חמים יציפו את לבו.
למחרת הוקדש כל אחר הצהרים לאפיית העוגה המדוברת. מלכה עבדה כרוח סערה, מלאה ברצון טוב ובמרץ של עשיה, יוסי היה שותף מלא בהכנה, במדידת הכמויות ובציפייה נרגשת לעוגה המוכנה.
העוגה הונחה בצד עד שהתקררה. אחר כך קשטה מלכה את העוגה המיוחסת בצבעים מיוחדים, וורוד לצד תכול וירוק לצד צהוב. צבעי מאכל עורבבו עם ריץ’ מוקצף ויצרו תערובת מגוונת של צבעים. “עוגה מיוחדת כזו החברים שלך אף פעם לא ראו, יוסי”, נסתה מפעם לפעם להלהיב את הבן שעמד מהצד מאופק משהו וכשברכי שאלה למה לבית שלהם אמא אף פעם לא מכינה עוגות כאלו השיבה מלכה בהדגשה שעוגות מיוחדות היא אופה לכבוד סיומים של ילדים שלומדים תורה במרץ ובכוונה…
בלילה העוגה כבר עמדה הכן במקרר. אבל מאוחר מאד, אחרי שיוסי נרדם הוציאה אותה מלכה שוב. קצת שיפוצים אחרונים לא יזיקו לה…נכון שילדים בני שבע לא ממש ישימו לב אם הקישוט לא מדויק, הם גם לא יבחינו במעט קצפת שנמרחה בקצוות, אבל היא רוצה לראות את …
