אבל יחיד עשי לך ביתר | ככלות השבעה: אחרי מיטתו של הגה”צ רבי יעקב סופר זצ”ל, בן כ”ק האדמו”ר מערלוי זצוק”ל ורב הקהילה המעטירה בעירנו
שמעון כהן
גם שבועיים לאחר ההסתלקות – החלל פָּעוּר והאבל ניכר במבואות עירנו, ובמיוחד בבתי המדרש של חסידות ערלוי המעטירה, מהקהילות הראשונות והבולטות בביתר עילית. חסידים בעיר מתהלכים בהבעת עצב, מספרים בשבחו של מי שהיה רב הקהילה, בנו חביבו של כ”ק האדמו”ר זצוק”ל, ואחיו העומד לימינו של להבדל”ח כ”ק האדמו”ר מערלוי שליט”א.
כזו הייתה דמותו של הגאון הצדיק והחסיד רבי יעקב סופר זצ”ל, רב הקהילה בעירנו: גאון עצום, ממשיך הדרך של אביו ולמעלה בקודש – תלמידי מרנא החתם סופר זי”ע, ובעיקר ידיד נאמן של כל אדם, חרף רום מעלתו, ייחוסו וגדולתו בתורה. כי אצלו, גדלות וענווה שכנו בכפיפה אחת.
לפני כשבועיים ירד אבל כבד על בית ערלוי עם הגיע הבשורה הקשה והמרה על הסתלקותו של מי שכיהן כרב דקהילת ‘כתב סופר’ ערלוי בעיר ובן יקיר לכ”ק מרן אדמו”ר ה’אמרי סופר’ זצוק”ל, שעלה ונתעלה לישיבה של מעלה לאחר ייסורים ומכאובים שקיבל באהבה ובדומיה, והוא בן 77 שנים.
בהסתלקותו נעקרה מעירנו דמות מופת של רב האי גאון וצדיק, עמוד האמת, עובד ה’ מנעוריו בפרישות מופלאה, קדוש יאמר לו, שנודע בשערים כדמות הוד מופלאה שעקבותיו לא נודעו, עובד ה’ בסילודין כחד מקמאי, גאון גדול בתורה ובהוראה, כל רז לא אניס ליה, ש”ס ופוסקים היו אצלו מונחים בקופסא. תפילותיו היו ספוגים בדמעות כבן המתחטא לפני אביו, נצר מטעי ארץ אבותיו הקדושים לבית הסופרים.
שמו הטוב ושמעו המופלא נודע ומפורסם בכל העולם כולו, כגאון מופלג הבקי בכל מכמני התורה אשר ממקום מושבו בעירנו ביתר עילית זרח אורו לישרים והשפיע מאוצרות תורתו ומחכמתו הבהירה לעדרי עדרים, בדרכם ובמשנתם של צדיקי וקדושי בית הסופרים לדורותיהם.
כוח הברכה והישועה
גם לאחר שבועיים, החיסרון מורגש בכל פינה. אבל יחיד עושים להם חסידי ותלמידי ערלוי בעירנו, מזה עשרות בשנים עמד בראשה, היא הודה, היא הדרה, היא זיווה. ובמאור פנים ובטוב לב נטל חלק בראש הקהילה והמוסדות המפוארים לשם ולתהילה, ופעל לביסוסם ברוחניות ובגשמיות מתוך מסירות מופלאה כאומן הנושא את היונק.
כאשר פסענו בשבילי חייו הנאדרים, אחת שמענו מכל התלמידים: “הרב שלנו היה מצר בצרתן של ישראל ושמח בשמחתם. ברכותיו הלבביות לא חזרו ריקם מלפניו יתברך, לאחר שקיבלנו את עצתו וברכתו היוצאות מעומק לבבו הפועם בקרבו מלא וגדוש באהבת ישראל טהורה ויוקדת, בקבלת כל איש אשר בשם ישראל יכונה בפנים מאירות וזורחות, בלי לבדוק בציציותיו מה עשה עד הלום, והיכן הוא רועה באשר הוא שם”.
במשך כל השנים היה מהלך בצידי דרכים ובורח מן הכבוד ומן הפרסום. שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, מתחבא מאור הזרקורים ובוחר להימלט מכל נדנוד של חשיפה ציבורית. אולם כבר אמרו חז”ל שכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו, אשר כדבר הזה התקיים בו באותו גאון וצדיק לתפארה.
מערלוי לקטמון ולביתר
הגה”צ רבי יעקב סופר זצ”ל נולד ביום י’ אייר תש”ח בעיר ערלוי שבהונגריה כבנו השני של אביו הגדול כ”ק מרן ה’אמרי סופר’ זצוק”ל, ולאמו הרבנית הצדקנית מרת מרים ע”ה. היה זה כשנתיים לאחר המלחמה האיומה והכל שמחו על האור הנוסף שזרח בבית הגדול. אביו הגדול זצוק”ל היה הסנדק בברית המילה.
בחודש אלול תש”י עלה עם אביו, אמו, ואחיו הגדול יבלחט”א כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א לחון את עפרה של ארץ ישראל. לפי המסופר על אם הדרך אירע נס גדול כשהפעוט טיפס על דופן בטן האונייה וכמעט שנפל לצד השני רח”ל, כאשר ברגע האחרון ניצל בחסדי שמים.
המשפחה התיישבה בעיה”ק ירושלים, ובבית גדול ונכון זה שאב לתוככי נשמתו את אווירת התורה הקדושה ויראת שמים טהורה שחדרה לליבו והשפיע עליו במאוד מאוד, וכבר מילדותו ניכרו בו גינוני קדושה ויראת שמים.
באחת השנים סיפר לר’ יוסף מאיר האס, כתב ‘המבשר תורני’ על האווירה המיוחדת בה גדל: “בילדותינו כמעט ולא ראינו את אבינו הק’ בבית. בבוקר השכם, בערך בשעה ארבע וחצי-חמש לפנות בוקר, כבר יצא מהבית אל המקוה ומשם המשיך לישיבה, שם שהה כמעט כל היממה, ובחזרתו הביתה לקראת חצות הלילה, כבר עלינו על יצוענו זה מכבר, כך שכמעט ולא היתה לנו הזדמנות לראותו בבית בימות החול. אך השבתות המרוממות בצל אבינו הק’, חקוקות אצלנו עמוק עמוק במורשי הלב פנימה, היות ובשבת היה יותר פנוי עבורנו ואף הקדיש במיוחד את סעודות השבת כזמן איכות מיוחד לחינוך הבנים ולמעקב מקרוב אחר ההתקדמות שלנו בלימודים.
עוד סיפר: “במהלך סעודות השבת היה אבינו הק’ משריש ומחדיר בנו אהבת תורה ויראת שמים, באמרותיו הנעימות על הפרשה ועל נושאים אחרים בעבודת השי”ת, לצד סיפורי צדיקים שלמרות שחזר עליהם בקביעות. אף היה מרבה להשריש בנו כללים ויסודות מדבריהם של הראשונים והאחרונים, ובפרט מספרי זקננו מאור הגולה מרן ה’חתם סופר’ זי”ע, כדי שיהיו בידינו כלים להבנת הלימוד ולחידושי תורה ברבות הימים”.
למד בתלמוד תורה ‘חיי עולם’ ולאחר מכן בתלמוד תורה בעלזא. בילדותו זכה להסתופף יחד עם אביו בצילו של הרה”ק מהר”א מבעלזא זי”ע. באותם הימים הלך עם קבוצה מתלמידי התלמוד תורה לעמוד בכור המבחן אצל מרן הרב מטשעבין זצוק”ל, שהפליא את ידיעותיו המחכימות של האי יניק וחכים.
אחיו הגדול יבלחט”א כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א העיד שגם בילדותו כמעט ולא ראו אותו במשחקי הילדים בגילו אלא עמל ושקד על במתי התורה בהתמדה רבה. כך גם מסופר כשמרן ה’אמרי סופר’ זצוק”ל נסע מעבר לים לטובת הישיבה”ק, ושאל כל ילד מה להביא לו מחו”ל, השיב המנוח זצ”ל, כי אינו זקוק לשום דבר אלא לספר המאירי על מסכת קידושין.
לימין אביו הגדול
לאחר הבר מצווה קנה תורה וחכמה בישיבת ‘אהל שמעון’ בצילו של אביו הגדול זצוק”ל, ולמעשה מאז ועד יומו האחרון של אביו ה’אמרי סופר’ זצוק”ל לא זזה ידו מתחת ידו, בשנים בהם התגורר בירושלים, ולאחר מכן גם כשעבר להתגורר בביתר, היה ממשיך להגיע מידי יום להרביץ תורה לפני התלמידים בישיבה הק’ בצל אביו. אביו החשיבו וכיבד אותו במאוד, ובכל עת שנכנס לחדרו היה קם מלא קומתו כשהיא מראה לו אותות חיבה מיוחדים.
בהגיעו לפרקו הקים את ביתו את נוות ביתו הרבנית הצדקנית תחי’ שעמדה לימינו כל הימים בת הגה”צ ר’ רבי מרדכי דוידוביץ זצ”ל מרבני מושב בית מאיר, וקבעו את ביתם בשכונת קטמון סמוך ונראה לאביו.
לאחר נישואיו המשיך לשבת על התורה ועל העבודה לילות כימים, תושבי קטמון באותם ימים זוכרים את אותו אברך בן עלייה שהפך למופת ודוגמא בכל הליכותיו, היה אות ומופת והכל הביטו בהשתאות אחר שקדנותו הנדירה יומם ולילה לא ישבות, הליכותיו הקדושות ודביקותו העילאית בעבודת ד’ באמת, מתוך זניחת כל חמודי תבל והבלי עולם, ועם כל זה שפל ברך וענוותן כהלל, יורד כנגד רוחו של כל אחד ואחד.
בד-בבד מינה אותו אביו לכהן כמגיד שיעור לבני הקיבוץ בישיבה, כשבמשך חצי שבוע היה אביו אומר את השיעור, ובחציו השני של השבוע היה הוא אומר את השיעור, כשלימים מילא גם את מקום אביו, כך העמיד לגיונות של אלפי תלמידים קרוב לחמישים שנה.
כך גם הורה לו אביו הגדול ללמוד הוראה, כשאכן קיבל היתר הוראה ממרן ה’מנחת יצחק’ זצ”ל, והגאון רבי ישכר דב גולדשטיין זצ”ל, וכן מהגאון רבי משה הלברשטאם זצ”ל שאצלו אף שימש בהוראה, ומאז מינה אותו אביו לכהן כרב ומורא הוראה של ק”ק ערלוי.
ביתו היה פתוח לרווחה לכל מבקש ושואל, והרבה מתושבי השכונה וחסידי ערלוי בכלל, היו מריצים את שאלותיהם בפניו, והיה הוא משיב להם בשפה ברורה נעימה בסבלנות ובמאור פני.
לימוד סמוך לחלון
יגיעתו והתמדתו בתורה הייתה לשם דבר, וכל מכריו מעידים שהיה כל -כולו היה מקשה אחת של יגיעה והתמדה משחר נעוריו ועד ימיו האחרונים. עוד בהיותו בחור צעיר מיד לאחר סעודת יום השבת כשלא היה תאורה בשעות הצהרים בבית המדרש, היה לוקח ערימה של ספרים והולך עמהם לשולחן הסמוך לחלון, בכדי ללמוד עד תפילת מנחה. חבריו היו מוצאים אותו לילות שלימים כשהוא יושב ולומד, ובימי החורף היה יושב על יד השולחן כשהוא מתכסה בשמיכה מפני הקור העז, אבל רגליו היו בקערה עם מים קרים בכדי שלא ירדם. גם בליל פורים כשבהיכל הישיבה היה נערך ‘פורים שפיל’ היה הוא יושב בבית מדרש צדדי וממשיך בלימודיו ללא הפוגה.
גם לאחר נישואיו היה לומד בלילות שבת שעות ארוכות אל תוך הלילה, או שקם בשעות לפנות בוקר ועוסק בלימודיו מתוך שמחת ודביקות השבת.
כך זכה להגיע להיקף ידיעות שקשה למצוא כמותם. בקיאות מיוחדת הייתה לו בסוגיות קשות ומורכבות והשקיע בהם יגיעה עצומה עד שזכה להגיע לבקיאות מופלאה. מוספר כי עוד בבחרותו ראה אותו אביו מעלה באש תכריך גדול של כתובים, לשאלתו השיב שהוא כתב חיבור על מסכת חולין, אבל הגיע להחלטה שזה לא היה תורה לשמה ולכך עשה מה שעשה…
כמו כן פעם העיר לאחיו על שמקדיש שעות ארוכות לכתיבת חידושי תורתו, ובענוות חן טען שבזמן זה מעדיף לרכוש עוד ידיעות בספרי השו”ת והפוסקים.
לא מש מבית המדרש
את הגה”צ זצ”ל ניתן היה לפגוש בבית מדרשו ‘כתב סופר’ בעירנו ביתר-עילית. כמעט בכל שעות היממה לא ימוש מאוהל התורה והעבודה בחדרו הצנוע בהיכל בית המדרש, הוגה על תלמודו בהתמדה גדולה ובשקידה נפלאה, מחדש חידושי תורה וצולל במים אדירים למעמקי ים התלמוד, כאשר כל החפץ ליהנות מכתרה של תורה יבוא וייכנס, והולך אל חכמים יחכם.
כך נמשך יגיעת התורה עד הימים האחרונים, כשבחודשים האחרונים כשסבל ייסורים נוראים אמר לרופאים כי הדבר היחיד שמפריע לו שאינו יכול להתרכז בלימוד התורה.
בזכות ידיעותיו הרבות והמחכימות הורה אביו שיעבור על הספרים שיו”ל על ידי מכון ‘חתם סופר’ ויכתוב הערות עליהם. ואכן בעשרות ספרים ובתוכם ספרי אביו מופיעים הערות והארות מחכימות. הוא עצמו חיבר ספר מיוחד על ‘שאגת אריה’ אך לבסוף החליט שלא להדפיסו ואמר כי אינו מרגיש עצמו ראוי לכתוב הערות על ה’שאגת אריה’.
ברבנות הקהילה בעירנו
עם הקמת קהילת ערלוי בעיר ביתר עילית החל לשמש במקום כראש הכולל, ובשנת תשס”א קבע את משכנו בעירנו והוכתר כרב קהילת כתב סופר כשבתפקיד זה כיהן במשך כחצי יובל שנים כולם שווים לטובה.
באותם שנים חפץ ד’ בידו הצליח לרומם ולפתח את הקהילה בביתר באופן נעלה ביותר כשהוא מוסר נפשו ממש עבור כל אחד ויחיד לרוממו ולהגביהו במעלות התורה והיראה. כמלאך המכה על קודקודו ואמר לו גדל, עמד בעיניים פקוחות על עדת צאן מרעיתו כאב על בניו רחמיו, ברוחניות ובגשמיות. הוא תבע תמיד לגדול ולצמוח עוד ועוד ובפרט בלימוד התורה הק’, לא לבזבז רגע לריק ולעלות מעלות רמות.
מחד גיסא היתה הנהגתו הנהגה נשגבה בכשל חד מקמאי החי בפסגות נישאות וכל שיחו ושיגו נעלה ומרומם. התורה הקדושה היתה תמצית חייו, בכל עת לא פסק פומיה מגירסא, וניתן היה לראות בחוש כיצד אין לו בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה, וכל עתותיו היו קודש לתורה ועמלה.
מאידך גיסא התגלה ברוב רחמיו וחמלתו כמנהיג ישראל אמיתי רועה נאמן לעדתו. מחכמתו האיר לארץ ומטובו השפיע לכלל ולפרט. מעולם לא ננעלה דלתו בפני אדם מישראל – עשיר כרש, בר אוריין או מי שלא קרא מימיו, בר אבהן או בעל תשובה. כי בליבו יש מקום לכולם. טורח הוא מן הבוקר ועד הערב להשיב על מצוקותיהם. יושב ומאזין; משיב ועונה; חותך ומכריע, ללא הפוגה של מנוחה לרגע-קט.
בית מדרשו היה לתל תלפיות ליהודים רבים שבאו לחסות בצילו. היה ידוע כבעל מדקדק בתפילה ובקי במילות התפילה, ואף מידי בוקר כשהתפללו תלמידי הכיתה הגבוה בת”ת בבית מדרשו בביתר נוהג היה להסתובב בין התלמידים ולשמוע האם הוגים הם את מילות התפילה נכון, ואף היה מתקנם.
שיחותיו ומאמריו הפכו לשם דבר בהיכל בית מדרשו, אותם מסר באש יקוד גחלת בוערת, פנימיותו הייתה אש להבה, היה הוא הר געש של אהבה ויראה כחד בדרא בהיותו טופח על מנת להטפיח, דולה ומשקה כשולחן הערוך מוסר דברי תורה, עניינים מופשטים ומסובכים, במתינות ובהדרגה, והיה הרכסים למישור.
כשלעצמו הסתפק במועט עד שלא נהנה מהעולם הזה כמלוא נימה, עד שניתן לומר עליו שלא הכיר צורת מטבע. אולם לאחרים היו לו השגות גדולות והקים מפעל חסד עבור בני הקהילה בביתר כשהוא עצמו מכתת רגליו אצל נדיבים לתמוך בסכומים נכבדים ביותר במשפחות ברוכות ילדים ובנצרכים וביותר לקראת החגים.
משחר נעוריו נודע בעבודת התפילה הנאדרת בקודש בהתפשטות הגשמיות ממש, תפילתו היתה כמונה מעות ממש. היה מעורר את כל הקהל כשהוא משתפך כבן המתחטא לפני אביו שבשמים.
אביו הגדול זצוק”ל מינה אותו כשליח ציבור בימי ראש השנה בהיכל ביצת מדרשו והיו תפילותיו יורדים חדרי בטן וגרמו התעוררות רבה בלב כל הנאספים.
כך גם נודע כחסידא ופרישא צדיק וקדוש, ועוד בימי חייו של אביו הגדול זצוק”ל היה שולח אנשים להזכיר אותם לישועה אצלו, והתפלל עליהם בכל ליבו ונפשו, כשאת הפדיון נפש נתן לצרכי צדקה.
שמחה מתוך הייסורים
בחייו ידע מכאובים רבים וקיבל הכל באהבה ובדומיה, אך מסכת של לימוד בפני עצמה היו החודשים האחרונים מאז חלה ונזקק לטיפולים רפואיים קשים. למרות מחלתו הקשה חיזק ועודד את כל הסובבים והעריף עליהם טללי אמונה עד אין שיעור. כשמודה לה’ כל העת על רוב רחמיו וחסדיו, ביום ראשון של סוכות היה בביתו ובמוצאי יו”ט השתתף בשמחת בית השואבה בבית מדרשו, היה זה הפעם האחרונה בו היה בצל קהילתו ונפרד מהם מתוך שמחה של מצווה.
בשבועות האחרונים הלך מצבו והידרדר, אחיו הגדול יבלחט”א כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א שהה רבות סמוך למיטתו.
אור ליום שלישי י”ב כסלו השיב את נשמתו הטהורה והמזוככת לבוראו ויוצרו במעמד בני המשפחה ותלמידיו שקראו פסוקי ייחוד עד שנצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש. לפנות בוקר הובאה מיטתו להיכל בית מדרשו בעירנו – המקום אשר עבד את בוראו כחצי יובל, שם הוסרה הפרוכת ורבים נשאו קולם בבכי מר על כיח בא השמש בצהרים.
בשעה 11.30 לפנה”צ יצא מסע הלוויה כשאלפים מתושבי העיר ובמרכזם תלמידי בית ערלוי חולקים לו את כבודו האחרון. ראשון המספדים בקול נהי היה אחיו הגדול כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א, ולאחמ”כ אחיו הרבנים ראש הישיבה שליט”א, אב”ד ערלוי בני ברק שליט”א, אב”ד ערלוי אלעד שליט”א, מארי דאתרא דעירנו הגאון רבי חיים וייס שליט”א והגאון רבי יעקב תופיק שליט”א, חבר הבד”צ הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט”א, בנו מ”מ הגאון הרב מרדכי יודא סופר שליט”א, מרא דאתרא דעירנו, בנו הגאון הרב משה סופר שליט”א, וחתנו כ”ק האדמו”ר מאנגוואר מודיעין-עילית שליט”א, לסיום נאמרו דברי פרידה ובקשת מחילה ע”י המשב”ק הרה”ח ר’ יואל צבי ראב הי”ו.
מביתר המשיכה מסע הלוויה לעבר ישיבת ‘אהל שמעון’ ערלוי בשכונת קטמון, המקום בו הרביץ תורה למעלה מיובל שנים, שם נאמר קדיש ע”י אחיו כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א והרבנים לבית ערלוי, משם המשיכה ליד ביתו נאווה קודש של אביו זצוק”ל, בדרכה להר המנוחות שם נטמן סמוך ונראה לציון אביו ה’אמרי סופר זי”ע, אחר סתימת הגולל נשאו דברים המגיד הרה”ג רבי משה ויינבך שליט”א ושניים מחתניו.
זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, בניו: הרה”ג רבי מרדכי יהודה סופר שהוכתר לממלא מקומו כרב ביהמ”ד ערלוי בביתר, והרה”ג רבי משה סופר, חתניו: כ”ק האדמו”ר מאונגוואר מודיעין עילית, הרה”ג רבי מרדכי זאב לייפער, הרה”ג רבי דוד רבינוביץ והרה”ג רבי שאול גלבמן.
