איש על הקופה

משה יאיר וינשטוק

המספר שריצד על צג המכשיר עורר אצל הרב פנחס ברים הפתעה מהולה בתחושת התרגשות. זהו מספרו של לא אחר מאשר המרא דאתרא בכבודו ובעצמו. הוא התפנה מעיסוקיו ומיהר לענות. “ר’ פנחס”, נשמע קולו התכליתי של הרב, “אשמח, אם לא קשה, שתבוא אליי לשיחה בעניין דחוף”. 

כשהרב מבקש – לא שואלים שאלות. בתוך שעות כבר התייצב ר’ פנחס בביתו של המרא דאתרא, מורנו הגאון הגדול רבי חיים וייס. עד מהרה התחוור העניין לשמו הוזעק העסקן שעוסק בחילוץ משפחות ממעגל החובות: “העיר זקוקה לך”, אמר הרב, “לאחר מחשבה והיוועצות עם מבינים בעניין – אבקש שתיקח על עצמך את הניהול של ‘קופת ביתר’. אתה תהיה השליח שלנו, רבני העיר. יש בעיר עוני נורא ומקרים קשים, ועניי העיר משוועים שהקופה שלהם תתנהל בצורה מושלמת. הרבנים שליט”א הגיעו למסקנה שאתה האיש המתאים”. 

ר’ פנחס, איש העשייה הבלתי נלאה, עצר לרגע. חמש עשרה שנות ניהול הזרוע לציבור החרדי ב’פעמונים’ – הארגון שעוסק בליווי וייעוץ פיננסי למשפחות – כבר מילאו את יומו עד אפס מקום. הוא רדוף משימות ומטלות, איש עסוק מאוד שאין עיתותיו בידו. בשנים האחרונות דחה הרבה הצעות ופרויקטים, והזמינות ממנו והלאה. כיצד ייקח על עצמו את הניהול של קופת צדקה מסועפת, על כל המשתמע?

אך כשקריאתו של מרא דאתרא מהדהדת, אין מקום להיסוס. רב העיר ידע את שידעו כל מכריו של ר’ פנחס: אם ייקח את המשימה – הוא ייקח אותה עד הסוף, ולא יתחשב בכך שהוא עסוק גם כך. כמו ששגור על לשונם של בני אדם: ‘אם אתה רוצה שמשימה תצליח – הפקד אותה בידי איש עסוק’. 

ודרישתו של הרב לא הותירה מקום להתחמקויות: “קופת ביתר זקוקה למנהל”, קבע הרב, “ואתה האיש המתאים. אני אעזור לך בכל מה שדרוש”, התחייב הרב. 

ברגע אחד של החלטה, שזורה בחוטים אמונה ומסירות, ענה ר’ פנחס: “הנני.”

כך החל פרק חדש בחייו של ר’ פנחס ברים, פרק שעתיד היה לשנות את פניה ואת ממדיה של מערכת הצדקה בביתר עילית. 

מאז, חובש ר’ פנחס שני כובעים. שניהם מוקדשים לעזרה לזולת, שניהם מהווים קרש הצלה למשפחות, ושניהם ממלאים אותו בסיפוק. למרות ההבדלים ביניהם, כפי שיתברר בהמשך, רוח של עשיית צדקה וחסד היא המניעה אותם, כשעל הכל חופפות הוראותיהם והדרכותיהם הצמודות של רבני העיר.

עת לעשות למשפחות 

את ‘קופת ביתר’ כולנו מכירים: הקופה היא בבת עינם של מארי דאתרא – מרן הגאב”ד רבי חיים וייס שליט”א ומרן הגאב”ד רבי יעקב תופיק שליט”א. צרכי עמך ישראל, בני העיר העניים – מעסיקים אותם ללא הרף. מצבם של העניים בעיר מדירים שינה מעיניהם. טורדים את שלוותם. והם מסורים בכל רגע לייעול פעילותה של הקופה.

כעת, בשיחה מיוחדת ל”שערים”, מספר ר’ פנחס על הנעשה בארגון הצלת הנפשות העירוני ‘קופת ביתר’, ומשתף מניסיונו העשיר בהכוונה למשפחות כיצד להתנהל נכון ולהימנע ממצבים קיצוניים, אותם הוא פוגש רבות בפעילותו. 

ר’ פנחס ברים אינו מהאנשים המחפשים את אור הזרקורים. שנים ארוכות הוא פועל מאחורי הקלעים, כאיש צללים המקדיש את חייו לעזרה לזולת מבלי לבקש הכרה או תהילה. הוא מעדיף שמעשיו ידברו, ולא מילותיו. רבים מעמיתינו בתקשורת החרדית סיפרו לנו על מרדפים שניהלו אחריו במהלך השנים לריאיונות. ותמיד התגובה הייתה סירוב מוחלט. “אני לא האיש לכתוב או לדבר עליו”, אומר ר’ פנחס תמיד, וחיוך ביישני נלווה לדבריו. 

הפעם, בניגוד לטבעו, הסכים ר’ פנחס להתראיין. הסיבה, כפי שאתם מבינים מן הסתם, הוא הצורך ליצור אמון ושקיפות מוחלטת – ולעורר את הציבור בדבר החשיבות הקריטית להשתתף במגביות הקופה, שכן זוהי הערובה היחידה להצלתן של מאות משפחות בעיר מחרפת רעב, כפשוטו ממש. 

“יש כאן הזדמנות לעורר את הציבור”, הוא אומר. עיניו מביעות דאגה כנה כשהוא ממשיך: “המצב הכלכלי של מאות משפחות בעיר שלנו מחייב תשומת לב. אם דבריי יכולים לגרום ולו למשפחה אחת לקבל עזרה או להימנע ממצוקה – דיינו.”

הריאיון הנדיר הזה הוא עדות לחומרת המצב ולתחושת השליחות העמוקה של ר’ פנחס. הוא מוכן לצאת מאזור הנוחות שלו, להיחשף, רק כדי להביא את דבר ‘קופת ביתר’ לכל בית בעיר. “זו לא חשיפה אישית”, הוא מבקש בטרם יחל הריאיון, “אלא קריאה לאחריות. אני בסך הכל שליח של הציבור – ומגיע לציבור לקבל דין וחשבון מלא”. 

וכך, בפעם הראשונה, מסיר ר’ פנחס ברים את מעטה הבריחה מחשיפה, ומאפשר לנו הצצה נדירה אל עולם העשייה של ‘קופת ביתר’, בתקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ולבבות פתוחים.

פעמון אזהרה

ר’ פנחס ברים, תושב העיר מזה 28 שנים, מעורה בליבת העשייה הציבורית של ביתר. הוא משתייך לקהילת חסידי אמשינוב, מהקהילות החשובות בעיר. לפני כחמש שנים, בעקבות הקמפיין הגדול לבנייתה מחדש של ‘קופת ביתר’, הצטרף כאמור ר’ פנחס להנהלה המורחבת, ובשנה שעברה מונה למנכ”ל הקופה – תפקיד אותו הוא ממלא במסירות ובמרץ רב.

נשמח לשמוע ממך על המיזוג בין שני הכובעים שלך: בקופת ביתר אתם פוגשים את המקרים של המשפחות לאחר שנקלעו למצוקה וזקוקים לעזרה, וב’פעמונים’ אתם עוזרים להם שלא להגיע למצבי מצוקה. מה ההבדל ביניהם?

“זה לא ממש מדויק. ‘קופת ביתר’ תפקידה לתמוך במשפחות, על מנת שתוכלנה להתקיים. הייתי מחלק את סוגי המשפחות הנתמכות לשלוש קבוצות מרכזיות. 

“הקבוצה אחת – משפחות אשר חיות בצמצום ובעיניים פקוחות. אלו משפחות שבהן אבי המשפחה ממית עצמו באוהלה של תורה ורעייתו עזר כנגדו בפרנסת הבית, למשפחות אלו אנחנו מצדיעים על הנכונות להקריב ולחיות חיי דחק בשביל התורה. או לחילופין – משפחות שיש להן בעיה מובנית שמונעת מהמשפחה להשתכר במידה מספקת. בנוגע לאלו וגם לאלו – כמובן שאיננו יכולים להישאר אדישים באם אין להם אוכל לשבת לילדים.

“הקבוצה השנייה – משפחות אשר אירע אירוע כלשהו אשר מוטט אותם כלכלית. בין אם מדובר במקרה רפואי או הסתבכות כספית, ויש אכן לא מעט כאלו שנפלו טרף להונאה כלכלית כזאת או אחרת, והמצב שלהם אינו מאפשר להם לכלכל את ביתם בצורה מינימלית. 

“והקבוצה השלישית – משפחות אשר ההתנהלות הכלכלית שלהם לא הייתה נבונה דיה, וכך הם כרו לעצמם בור כלכלי ואין ידם מספקת לפרנסת בני המשפחה.

“כל אלו בכלל עניי עירנו אשר חובה עלינו כעיר, לפי ההלכה וכפי פסק השולחן ערוך, לדאוג להם ולהמציא מזון לפי הטף. זו חובתנו המוסרית וההלכתית, וזה תפקידה של קופת ביתר – לתמוך במשפחות כאלו אשר אין להם אוכל כפשוטו בבית, ולדאוג שעל שולחן השבת שלהם יהיה אוכל ראוי לשמו.

ארגון ‘פעמונים’ גם הוא מטפל במשפחות שהגיעו למקרי קצה. שעומדים על סף קריסה כלכלית או בעיצומה. אבל התפקיד שלו אינו להעניק תמיכה, אלא להציע בפניהם תכנית שיקומית וללוות אותם, על מנת שתוכלנה אותן משפחות לעמוד שוב על רגליהם ולנהל כלכלת בית נבונה ויציבה.

הוי אומר – תפקידים שונים, ומטרה אחת.

ללא אוכל במקרר

אצל משפחות אשר מקיימים את דברי המשנה ‘פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה… ובתורה אתה עמל…’ התמיכה מתבקשת מאליה, כך גם בנוגע למשפחות אשר חוו אירוע שמוטט אותן כלכלית. אבל משפחות שמתנהלות בצורה לא נכונה – האם התמיכה בהן היא נכונה? האם לא נכון יותר להדריך אותן להתנהל נכון?

“אחלק את תשובתי לשניים”, אומר הרב ברים.

“ראשית – על פי ההלכה על כל תושבי העיר לדאוג לכל עני מתושבי העיר, שהוא בכלל ‘עניי עירך’. וכשאני מדבר על עניים, אני מתכוון למי שאין להם אוכל בבית, כפשוטו ממש ובלי שום גוזמה. וגם אם ראשי המשפחה התנהלו לא נבון ולא נכון, זה לא משנה את העובדה שהם וילדיהם בכלל ‘עניים’ וחובה עלינו לדאוג להם.

“שנית – עם זאת, התמיכה של קופת ביתר אמנם ניתנת גם למשפחות כאלו, אבל בתנאי קודם למעשה – לראות שהם מבינים את הבעייתיות שיש בהתנהלות שלהם עד כה, ובכך שהם פונים לתכנית הבראה כלשהי ולחישוב מסלול מחדש. קופת ביתר אינה רואה כמשימה עיקרית להעניק תכניות ליווי כאלה בצורה מערכתית, לשם כך ישנם ארגונים מקצועיים שמומחים במקרים כאלה ויכולים להיות לעזר.

אבקש להוסיף ולהדגיש: הציבור הביתרי נחשף לחומרים שמפיצה ‘קופת ביתר’, וביניהם סיפורים על משפחות שנמצאות במצב קשה. אני רוצה לומר בצורה ברורה וחד משמעית – כל הסיפורים המוגשים בפני הציבור הינם סיפורים אמיתיים ללא גוזמה כלל. כן, אותם מקרים סוחטי דמעות אשר תסמרנה שערות ראש כשקוראים עליהם – הינם המציאות העגומה בהרבה בתים בעיר. מרנן המארי דאתרא מכירים את המקרים הללו מקרוב. למעט אי אילו פרטים מזהים, כאן נביא אותם באופן מדויק.  

בין ציפיות לאכזבות 

ר’ פנחס משתף בסיפור מרגש המשקף את מורכבות עבודת החסד בעיר. “יש מקרים שנחרטים בזיכרון”, הוא פותח, “ומלמדים אותנו על עומקם והיקפם של מעשי החסד בעירנו. 

הוא מספר על מקרה מייצג של רבים מהנעזרים בקופה. “היה זה יהודי בר אוריין, מחשובי העיר, שנקלע למצוקה כלכלית”, מתאר ר’ פנחס. “בערב חג פנינו אליו עם הצעה להעניק לו תקציב מיוחד לרכישת בשר.”

עיניו של ר’ פנחס מתמלאות בהתרגשות כשהוא ממשיך: “תגובתו הייתה מפתיעה ומרגשת כאחד. הוא הזדעזע מעצם הרעיון ואמר: ‘יש לי חובות לשלם, איך אוכל לאכול בשר בחג?’ הוא פשוט לא יכול היה להשלים עם המחשבה.”

ר’ פנחס מסביר כי רק לאחר שהבהירו לאותו יהודי שמדובר בכסף שהגיע מתורם מיוחד, שייעד את תרומתו אך ורק למטרת שמחת החג בשיגור משלוחי בשר עבור משפחות במצבו, הוא הסכים לקבל את העזרה. “הדגשנו בפניו שאין אפשרות להפנות את הכסף הזה לצרכים אחרים”, מוסיף ר’ פנחס.

ר’ פנחס מדגיש כי מקרה זה אינו יחיד במינו. “זהו חתך מייצג של רבים מהנזקקים לעזרתנו”, הוא אומר. “אנשים שחיו חיים מכובדים ונקלעו למצוקה, אך עדיין שומרים על ערכיהם ועל כבודם. תפקידנו הוא לעזור להם בדרך שתשמור על כבודם ותאפשר להם לחוש בשמחת החג.”

מתוך ניסיונך, מה אתה יכול לומר לציבור כמסר כללי בנוגע לרמת החיים השוטפת? האם יש אחוזים ניכרים בציבור שחיים לפי סטנדרט גבוה מכפי יכולתם ומדרדרים את כלכלת משפחתם בידיים לתהום?

“לצערי”, אומר ר’ פנחס, “זה אכן קורה, ולא מעט. “יש אחוזים ניכרים בציבור שחיים לפי סטנדרט גבוה מכפי יכולתם. “זה מדרדר את כלכלת המשפחה לתהום.”

ר’ פנחס מדגיש כי זוהי תופעה מדאיגה שיש להתמודד עימה. “חשוב שנבין: חיים מעבר ליכולת הכלכלית אינם רק בעיה אישית, אלא משפיעים על כולם”, הוא מסביר. “זה יוצר לחץ על מערכות התמיכה ומקשה על אלו שבאמת זקוקים לעזרה.”

ר’ פנחס מציע מסר חשוב לציבור: “כל בעל משפחה”, הוא אומר מהניסיון, “צריך לבדוק את רמת הכנסות שלו ולהתאים אליהן את ההוצאות. מי שלוטש עיניים לשכנים, לגיסים, לחברי הקהילה ומרגיש כי עליו להתאים את רמת החיים שלו אליהם – זה משגה חמור שעלול להוביל אותו למדרון שאחריתו מי ישורנו. וכך מתחיל סיפורן של משפחות רבות שהגיעו למצב של קשיים כלכליים משמעותיים”.

לדבריו, “המחסום של העדר תקציב לממן רמת חיים בלתי מותאמת, הוא המחסום הראשון, ואז עדיין המצב בשליטה יחסית. החרפה משמעותית תהיה באם ראש המשפחה נסחף למערבולת של הלוואות כדי לממן את אורח החיים שלו, ובפרט הלוואת בריבית כשהחמורים מכולם הם מסלולים של “אשראי ברגע”, כשברגע אחד של חולשה משתנים חייו לבלי הכר, וזה פוגע בו בכל רובד בחיים.

“כדאי שנזכור כי בציבור כמו שלנו, שחייו מבוססים על ערכי אמת – יסוד החיים הוא לא רדיפה אחרי חיי חומר, יוקרה ומותרות. מקום של כבוד ניתן למי שחי באורח חיים צנוע ולא מנקר עיניים. אדם שמתאים את רמת החיים שלו ליכולות הכלכליות שלו – עליו לזקוף גו ולהרגיש טוב עם עצמו, וכך דואג הוא לחייו הוא, ולחיי משפחתו שיהיו יציבים, שמחים ובריאים יותר.

הפתרון לחובות בחתונות 

ישנו קונפליקט מובנה בחייה הכלכליים של משפחה בחברה שלנו. רמת ההכנסות היא נמוכה יחסית, ודאי בהתחשב בעובדה שהמשפחות בלעה”ר ברוכות ילדים, ועול חתונות הילדים מעיק וטורד את שנתם של בעלי משפחות.

נושא חתונות הילדים הוא אכן נושא כבד משקל. אבל גם כאן – תכנון מראש יכול להביא פתרון של ממש. 

בקלי קלות אדם יכול להיסחף להוצאות פי שניים מהנדרש. זה תהליך זוחל, כשהוא ‘רק’ משדרג את התפריט, מתנה נוספת כאן ופריט ריהוט שם, כל דבר נראה לו כמשהו חד פעמי, כהוצאה נקודתית, וקשה לו לראות במבט רוחבי את התמונה הכוללת איך התקציב שלו תפח בגלל היעדר תכנון מוקדם ומסודר.

ישנו הרבה קהילות שעשו מעשה ויצרו תכניות להקלה על מחותנים המשיאים את צאצאיהם. למשל בחסידות אמשינוב שאליה זכיתי להשתייך – מעניקים הלוואה בתנאים נוחים במיוחד לכל בעל משפחה ערב נישואי הצאצאים, ובלבד שיהיה מחויב לרמת הוצאות חסכונית שמגיעה לסכום נמוך ממאה אלף שקלים בסך הכול. 

התנאי לקיום הברכה

בעניין זה של התאמת ההוצאות בנישואי הילדים למציאות הכלכלית של כל משפחה – יש באמתחתו של ר’ פנחס לקח מאלף: 

“פעם נשאל כ”ק מרן האדמו”ר מאמשינוב שליט”א על אודות מה שמקובל, כי בזמן שאדם משיא את ילדיו – יש שפע שיורד מהשמיים והוא מצליח לעמוד בהתחייבויות גם מעבר ליכולותיו. הרבי  ציטט את דברי ה’אור החיים’ הקדוש שכותב בפרשת כי תבוא ‘כי ימלא השם משאלותיו, להריק עליו טובה כאשר יחפוץ. אלא שבהגעת הטוב ההוא למטה, ישפטו סנהדרי מעלה אם ראוי. אם אינו ראוי לא יגיעו’. כלומר, שפע המיועד לאדם לא בהכרח יגיעו, אלא רק אם הוא מחשב הוצאותיו בקפידה ומתנהג בצניעות. ולא – סגולה זו לא תתקיים.

“כמובן שהחכם עיניו בראשו לחסוך מראש להוצאות של נישואי הילדים. אם משפחה חוסכת מראש ומתנהגת בתבונה – לרוב היא יכולה לצלוח את המשימה הזאת בצורה טובה ומכובדת”.

ר’ פנחס מוסיף: “גם במקרים שבהם יש צורך גם ליטול הלוואות כדי לעמוד בהתחייבויות, לחתונות ולאו דווקא – יש לעבוד מתוך מחשבה בריאה ובשום שכל. הנה למשל, אדם שעומדות בפניו שתי אפשרויות: לקבל שמונים אלף שקלים בהלוואה חד פעמית והחזר בתוך שנה, ולעומת זאת יש לו אפשרות לקבל ארבעים אלף שקלים בפריסה של תשלומים לשישים חודשים. 

“הראייה קצרת הטווח תעדיף את השמונים, כי היא נותנת מענה מיידי לחסר גדול יותר, אולם בחשיבה ארוכת טווח הוא יחשוב: ‘מהיכן אוכל להחזיר כזה סכום גדול בבת אחת?’ הוא יעדיף בחכמה את הארבעים, וימשיך לחפש הלוואה נוספת בפריסה טובה.

“כך גם בנוגע למשכנתאות. ישנם אנשים שאימצו לעצמם מעין השקפה בחיים שעדיף להסתדר בלי משכנתא ויש שפיתחו ממש חרדה מהמילה הזאת ‘משכנתא’. ועל אף שאינני בא להמליץ ליטול משכנתאות, אפנה את תשומת הלב לשאלה במה כרוכים המאמצים שלהם להסתדר בלעדיה? לפעמים הם עובדים סביב השעון לאורך כל ימות השבוע, כולל שבתות וחגים כשהראש לא מפסיק לחשוב היאך להמשיך את גלגול החובות הבא, והם מאבדים בדרך את יישוב הדעת ואת שמחת החיים, וגם את הזמן שלהם שהולך לאיבוד ולפעמים גם את הריכוז והיכולת ללמוד בכולל. 

“האמינו לי – אם היו לוקחים במקום זה משכנתא בפריסה רחבה, יכולים היו בזמן שהיה מתפנה להם – להכניס יותר כסף ממה שהם ‘חוסכים’ כביכול. יש לחשוב במחשבה ישרה ולא בסטיגמות שנשענות על דעות קדומות וסיסמאות ריקות”.

תרבות ההשקעות

נבקש לשמוע את דעתך דווקא מתוקף ניסיונך ב’פעמונים’: יש כאלו שמבקשים להכין מראש סכומים לחתונות ילדים, ופונים לאפיקים של השקעות. זה מעשה חכם?

“ההשקעות הינן נושא כאוב ביותר. עקרונית המחשבה היא נכונה – לחשוב על העתיד ולהשקיע בהשקעה נושאת רווחים שתתן לי בבוא היום יכולת לעמוד בהתחייבויות גדולות הצפויות, כמו חתונות ילדים למשל. 

“הבעיה היא תרבות ההשקעות שהתפתחה בציבור שלנו. הרבה אברכים נסחפים להשקעות מסוכנות בלי לעשות בירור ועבודה מינימלית כדי להתגונן מהסכנה. אי אפשר להשקיע השקעה רק משום ששמעת ב’שטיבלאך’ על השקעה לוהטת עם אחוזי רווח מטורפים. זה לא כמו שוק ארבעת המינים – מדובר בהחלטות שיכולות לשנות את כל החיים שלך וצריך להתייחס בכובד ראש בהתאם. 

“לצערנו הרב אנו רואים סחף חברתי לכיוון של השקעות מסוימות, כשהציבור נוהר בהמוניו להשקיע באפיק שנשען על כרעי תרנגולת, רק בגלל שיש מי שדאג לו ליחסי ציבור טובים. לעתים, למרבה האבסורד, הוא אפילו מחפש ‘פרוטקציה’ כדי להתקבל למועדון המפוקפק של ציבור המשקיעים, רק כדי לעמוד אחרי חצי שנה או שנה וחצי מול שוקת שבורה, עם חובות של מאות אלפי שקלים שהשקיע מהלוואות, ועתיד לוט בערפל.

“אי אפשר להשקיע, בכל אפיק השקעה – בלי להתייעץ עם מומחים בתחום, או על כל פנים לקבל את עצתו וברכתו של הרב או האדמו”ר שלך. בתים התרסקו בגלל החלטות חפוזות כאלה ויש להיזהר מהן כמו מאש.

“יצוין”, מוסיף ר’ פנחס, “כי לא תמיד ההשקעה עצמה היא בעייתית, אלא ההתאמה. 

ר’ פנחס מתאר בכאב ופונה בגוף ראשון: “כאשר מגיע אליך מישהו עם הצעה פנטסטית לרכישה בטאבו משותף או לעסקת 20-80 פופולארית או כל השקעה אחרת, והוא מדבר בעיניים דלוקות על הרווחים הצפויים – כדאי לשים לב שלא תמיד העסקה הזו תואמת את מידת הנעל שלך. אלו יכולים להית החזרים חודשיים שהינן מעבר ליכולות שלך, ולהם לא תועיל שום תחזית כלכלית אופטימית שאמורה להתממש בעוד כשנה או שנתיים… לחילופין, איזה שיבוש בלוחו הזמנים או דירה שעומדת ריקה בלי שוכרים לפרק זמן, ולפתע אתה מגלה, שבלי גב כלכלי אין לך פשוט את האפשרות לעמוד בהחזרים החודשיים..

“לסיכום, השקעות הינן דבר מבורך, ובלבד שהם נעשו מתוך תכנון מוקפד, בהתייעצות מקצועית, בברכת רב ובלקיחה בחשבון של תרחישים מאתגרים”.

לא למות מבושה

מאמר העולם גורס: ‘אנשים לא מתים מרעב – הם מתים מבושה’. את הפתגם הזה אנחנו מוצאים בשוק התעסוקה, כשיש כאלו אשר מוכרחים להביא טרף לביתם, אבל נמנעים מלעסוק בעבודות כאלה ואחרות, כי מחסום הבושה עוצר אותם. איך המצב כיום בעיניך?

“אם נחזור כמה שנים לאחור, המצב היה נראה ממש כפי שתיארת. אנשים נאנקו תחת עול כלכלי יומיומי, הייתה להם היכולת לפרנס את משפחתם אבל לא היה נאה להם לעסוק במשלח יד כזה או אחר. 

“למרבה השמחה, תפיסה חברתית זו השתנתה בצורה ניכרת בשנים האחרונות, וכיום אנחנו רואים יותר ויותר אנשים מן השורה שאינם בוחלים במגוון של מקצועות כשרים למהדרין, כדי להביא טרף לביתם. ייתכן שיש עוד כברת דרך לעשות בנושא, אולם המגמה ברוכה ברוך השם.

“אגב, ישנם אברכים היושבים ולמדים במהלך היום, ומנצלים חלק קטן מסדר יומם לתוספת הכנסה מבלי לגרוע מסדרי הלימוד. זה יכול להיות מקצוע תורני, או לא בהכרח, וכך עוזרים בכלכלת הבית.

קופת ביתר יצאה לאחרונה בקמפיין לכלכלת ילדי רעבים תושבי העיר. האם אמנם הקופה מצליחה לתמוך בכל המקרים?

“לפני כשנה ומחצה תמכה ‘קופת ביתר’ בכ-400 משפחות מתושבי העיר בהשתתפות שבועית לסעודות שבת. ולא שלא היו יותר נזקקים, אלא פשוט כי רשימות ההמתנה היו עמוסות עד להתפקע, מהיעדר יכולת כספית לעמוד ביעד. 

מאז ועד עתה התרחב מעגל הנתמכים, וכיום הוא נושק לכאלף משפחות ב”ה. גם היום המענה הוא לא מושלם, ולצד אלפים מתושבי העיר שהצטרפו למעגל התומכים בקביעות כשהם נשמעים לפסק מרנן מארי דאתרא שליט”א – ניתן להביט אל מעל לכארבעים האחוזים הנותרים מתושבי העיר, שעדיין צריכים לעשות מעשה ולהצטרף גם הם לתומכים בקביעות, ולקיים בכך את חובתם ההלכתית. 

“לשאלתך – המגמה היא של התרחבות בהיקפי התמיכות ב”ה, אולם עדיין חסרים לנו סכומים ניכרים כדי לתת מענה לכל המקרים, ולא פחות חשוב מכך – לתת מענה מספק ולא רק חלקי. כי גם כיום, מה שאנחנו מחלקים למשפחות, הוא סכום שמספיק אך בקושי, אם בכלל. 

“חשוב לי לציין, כי קופת ביתר עובדת במקביל בכמה מסלולי תמיכה במשפחות. יש את התמיכה הקבועה לשבתות שאותה מנינו קודם, והיא נשענת כמעט כולה על תרומת תושבי העיר, וכל שקל שניתן – הולך ישירות לצלחתו של ילד בעיר, שבזכות התרומה רואה צורת דג או עוף בצלחתו. 

“מלבד זאת, יש מקרים נוספים שהקופה מטפלת בהם. כמו מקרים חריגים של קריסות כלכליות, של מקרים רפואיים ושל מקרים שונים ומשונים, שהקופה עמלה לגייס עבורם גם כספים מבחוץ, כלומר – מגיוס נדיבים וקרנות משפחה וקהילה, שהם מיועדים אך ורק למקרים עם מאפיינים ספציפיים (ולא ניתן לנייד אותם לתמיכות שוטפות). 

“בסך הכול, הסכום שעבר דרך הקופה בשנה האחרונה, מגיע לסך של כשלושים מיליון ש”ח. שכולו עוסק בעזרה מידית למקרים אקוטיים של תושבי העיר”.

מול הקופות הקהילתיות 

בשנים האחרונות התרבו הקופות הקהילתיות הפנימיות. האם זה דבר מבורך בעיניכם?

“לכשעצמו מדובר באמת ברעיון מבורך ונצרך מאוד, כשיש קהילה שלוקחת אחריות ומטפלת במקרים מתוך הקהילה באופן פנימי, ויבורכו העושים והמעשים. אבל חשוב לציין כי בנוסף לתרומות לקופות הקהילתיות, יש לתרום גם לעניי העיר. 

אינני מתיימר לייצג את הפן ההלכתי, אולם אוכל לצטט את דברי מרן הגאב”ד הגאון רבי חיים וייס בנושא זה. 

“יש מחלוקת בין הפוסקים האם התמיכה בעניי העיר היא חובה מדין צדקה או כמו חיוב מס ממיסי  העיר. ובאם נאמר שמדובר במס, הרי שגם מי שיצא ידי חובת צדקה, עדיין יש עליו את החיוב הזה. ויש פוסקים הסוברים שהחיוב של עניי עירך הוא לא ‘עניי קהילתך’ אלא עניי כל העיר. 

“דבר נוסף – מרן הגאב”ד מרבה לצטט את דעת ה’כתב סופר’ זצוק”ל, שפסק כי גם השיטות הסוברות ש’עניי קהילתך’ הרי הם כ’עניי עירך’, זה רק בתנאי שלא נמצאים עניי העיר שמצבם הכלכלי קשה יותר מאשר עניי הקהילה. כאן בעיר ניתן לומר בבירור, כי העניים שאינם מאוגדים בקהילות תומכות – מצבם קשה בהרבה מאשר אלו שהם חברי קהילה כזאת. כך שהחובה היא על כל אחד ואחד לדאוג לעניי העיר. הם ממש בגדר ‘מת מצווה’, להבדיל. אין מי שידאג להם. ואם הקופה לא תהיה שם – הם יפלו חללים חלילה, באין להם עוזר ותומך. כלום נוכל כעיר לומר ‘ידינו לא שפכו את הדם הזה, כי תרמנו רק לקהילה שלנו’?

“אני מדגיש: את כל זאת אני אומר מבלי לגרוע כמובן מהחשיבות הגדולה של קופות הקהילה שהם עושים גדולות ונצורות. רק שבמקביל, על כל אחד ואחד לתמוך גם בעניי העיר המשוועים ללחם ואין.

מעלה שיש בקופה קהילתית , היא שהם מכירים את המקרים מקרוב ממש. הלוא כן?

“זה בהחלט נכון, אולם אוכל לספר, כי בקופת ביתר יש ועדות אזוריות שקיבלו בתקופה אחרונה יותר סמכויות מבעבר, והם בוחנים כל מקרה שנמצא באזור מגוריהם מתוך היכרות בלתי אמצעית. חברי הועדה בוחנים את המקרים מתוך היכרות, ומעבירים את המלצותיהם לחברי ההנהלה, כך שכך מקרה מגיע ישירות מה’שטח’.

תפארתה של ביתר

ככלל – הציבור בעיר נרתם לעזרה כשאתם פונים אליו?

“אין לי מילים לתאר את היופי העצום שיש בעיר הזאת. אפילו עוד לפני התורמים עצמם, כלומר – תושבי העיר היקרים, שמתאמצים ונותנים בעין יפה לטובת עניי העיר, יש את המעשים. ואנחנו בהנהלה עומדים כמשתוממים כשאנו רואים למעלה משש מאות בעלי משפחות שיוצאים לעבודת קודש לשמש כשליחים של מרנן מארי דאתרא שליט”א ומכתתים רגליהם בין בתי העיר לאסוף עבור העניים, ומקדישים זמן וכוחות רבים בהתנדבות גמורה. מדובר כמובן במגבית פורים ובמגבית יום הכיפורים. זה מעשה נאצל שצובע את העיר כולה בצבעים של חסד ורחמים, ואין ספק כי זה אחד מנדבכי היסוד שעליה העיר נשענת ברוך השם”.

הוא מסיים בתקווה ובתפילה שבזכות מעשי הצדקה והחסד העצומים שנעשים בעירנו – נזכה להגנה משמיים, ויתקיים בעירנו מקרא שכתוב “אין פרץ… ואין צווחה ברחובותינו”. ו’אין ישראל נגאלין – אלא בצדקה’.