יעקב מרגליות
מצוקת מחירי הדירות להשכרה בעיר הופכת לתופעה בלתי אפשרית להתמודדות: כידוע, בשנים האחרונות חוותה עירנו עלייה תלולה במחירי הדירות להשכרה. מי שהגיע להתגורר בעיר לפני כ־13 שנה, שילם 2,200 שקלים עבור דירת 3 חדרים, וכ־2,700 עבור דירת 4 חדרים – כיום אפילו מחיר כפול מכך נחשב בגדר חלום.
עיקר הבעיה נעוצה ביחידות הדיור, שלאחרונה האמירו מחיריהם ללא פרופורציה. המציאות הזו מכבידה מאוד על חייהם של רבים מהזוגות הצעירים שרוצים ושואפים לבנות את ביתם בביתר ולהתגורר לצד הוריהם.
כידוע לכל מי שהתעניין לאחרונה בנושא, מחירה של יחידת דיור ממוצעת בעיר, שכוללת חדר אחד פלוס סלון-מטבח קטן – עומד על כ־3,000 שקלים ומעלה. כאשר מדובר בשני חדרי שינה – המחיר מטפס עד ל־4,500-5,000 שקלים לחודש.
קשה להאמין, אבל ביתר עילית, שהתחילה את דרכה כפתרון מוזל נוכח מחירי הדיור בירושלים – הולכת ומתקרבת במחיריה לירושלים עצמה, כאשר באופן לא ייאמן – מחירי השכירות בעיר דומים מאוד למחירים בבני ברק או בירושלים רבתי. זאת בעוד שבבית שמש, באלעד או במודיעין עילית ניתן להשיג דירות דומות במחירים הרבה יותר נמוכים.
מצד אחד ניתן לראות בכך עדות להצלחתה של ביתר – אבל ההצלחה הזו פוגעת בכיס של הרבה מאוד משפחות, שכבר מרימות ידיים מהאופציה שילדיהם שנישאים בשעטו”מ ימשיכו להתגורר לצידם בעיר.
בכך יש לראות את ההיסטוריה המעניינת שעברה על העיר: בתחילה באו להתגורר כאן זוגות אמיצים שהחליטו ‘להיפרד מהסינר של ההורים’ ועברו לכאן מהערים הגדולות, ירושלים בעיקר, וכן בני ברק וכיוצא בזה. כיום, כאשר הדור השני לתושבי ביתר מקים את ביתו – הזוגות הצעירים נאלצים כבר לעשות את מה שעשו הוריהם, ולחפש פתרונות מרוחקים ופריפריאליים, כאשר ביתר משמשת בתפקיד ירושלים של פעם.
ללא קורת גג
אולם ה’הצלחה’ הזו של ביתר – מדאיגה את ההורים שמתקשים למצוא פתרון.
“מזה תקופה ארוכה אנחנו מחפשים יחידת דיור לבת שלנו, שעומדת להינשא בעזרת השם מיד לאחר תשעה באב”, אומרים בני הזוג נ’ ל’שערים’. “חיפשנו וחיפשנו ואין כמעט להשיג יחידות דיור במחיר שפוי בכל הרדיוס הקרוב והרחוק יותר מהבית שלנו. בלית ברירה, התחלנו לחפש באזורים מרוחקים יותר, ואפילו בגבעה A (אנחנו מתגוררים בגבעה B) אבל בינתיים לא מצאנו שום דבר ראוי במחיר שאנחנו יכולים לעמוד בו כהורים שמתחייבים לשלם את שכר הדירה בתקופה הראשונה”.
“היחידות שבאות בחשבון עולות יקר מאוד, כמעט 4,000 שקלים. לשם השוואה, כאשר הבת הגדולה התחתנה, לפני שנתיים, מצאנו עבורה יחידה יפה וחדשה בסכום של 2,000 שקלים. מה הסיבה לקפיצת המחירים הבלתי פרופורציונלית הזו?”, הם תוהים.
כמובן, עליית המחירים הזו נובעת מהכלל הבסיסי של היצע מול ביקוש. הסיבות להקטנת ההיצע מגוונות: אין זה סוד שמזה תקופה ארוכה לא נבנו בביתר עילית כמות מספקת של דירות חדשות. הדירות שהתאכלסו עתה שווקו לפני שנים לא מעטות. שיווקים חדשים, כאלו שיתנו אופק לעוד מאות ואלפי דירות חדשות, אין בינתיים.
הסיבה העיקרית ש’תוקעת’ את הבנייה בעיר נוגעת למצב המלחמה. כזכור, עם פרוץ המלחמה הוטל סגר מלא על השטחים, מה שגרם להשבתתם של רוב ככל אתרי הבנייה ברחבי הארץ. לאחר מספר חודשים ניכרה אמנם התאוששות, אבל בעירנו הסגר נמשך עד היום, למעט באתרי בנייה סגורים ומגודרים, להם מתאפשרת לאחרונה כניסת פועלים.
אין ספק שלהחלטה הזו, שנובעת משיקולים ביטחוניים, יש השפעה שלילית על ענף הבנייה. כבר בתחילת החורף הממשלה הודיעה על כוונתה לייבא עשרות אלפי פועלי בנין מהודו, אבל המהלך לא מתקדם כפי שציפו. באתרי הבנייה ברחבי הארץ יש אמנם פועלי בנין סינים או מזרח אירופאים לצד פועלים ממזרח ירושלים, אבל בביתר אין כמעט זכר לתופעה.
אמנם, חלק לא מבוטל מהרוכשים של הדירות החדשות, במיוחד אלו שרכשו דירות גדולות במסגרת ‘מחר למשתכן’ בנו יחידות דיור על חלק מהחצר או אפילו חלק מהבית. מיקסום שטחים בכל רחבי העיר הביא אף הוא לבניית יחידות נוספות, אבל עדיין מדובר במיעוט מול הביקוש הגדל והולך, שלא לדבר על כך שאין מענה לאלו שזקוקים לדירות גדולות יותר.
אין אלטרנטיבה
מכאן אנו מגיעים למצוקת יחידות הדיור – שבנייתן נעצרה כליל עקב המלחמה. בתשעת החודשים האחרונים נישאו מאות זוגות בעיר כ”י, ואלו תפסו כל יחידה פנויה. זאת בעוד שלפני המלחמה התמודדו רבים מבעלי היחידות עם בעיה הפוכה – היצף של יחידות גדול יותר מכמות הביקושים, מה שגרם ליחידות רבות בעיר לעמוד ריקות. כעת, כאמור, המגמה התהפכה עקב המלחמה.
וכך, לצד ההיצע שהולך ומתדלדל, הביקוש ליחידות דיור, או לדירות בכלל בביתר עילית הולך וגדל. בעוד בעבר התושבים שהגיעו לעיר עשו זאת בשל מחירי הדירות הנמוכים וההווי הקהילתי, כיום מרבית הזוגות הצעירים שמבקשים לשכור דירות בעיר הם כאלו שגדלו בעצמם בעיר, והם מעוניינים לגור לפחות בתחילת דרכם ליד הוריהם, כפי שקורה במרבית הריכוזים החרדיים. מה גם, שבשל הצביון המובהק של עירנו, רבים מהזוגות הצעירים מתקשים להתפשר על מקומות זולים יותר.
ומה לגבי הפתרונות שנבנו בשנים האחרונות לציבור החרדי – בצפון ובדרום? בדיקת ‘שערים’ מגלה כי אמנם ישנו טפטוף של זוגות בוגרי העיר שהולכים להתגורר במקומות הללו, אולם עדיין מדובר במיעוט זניח למדי.
“בפריפריה הדרומית אין כמעט ציבור חסידי”, אומר ל’שערים’ אחד ממומחי הנדל”ן בעיר. “גם בצפון, שם יש מעט קהילות חסידיות כמו בעפולה, בטבריה או בנוף הגליל – מדובר בחסידיות מובהקות כמו צאנז, ויז’ניץ או בעלזא, בעוד שלחסידויות אחרות אין מה לעשות שם. כך שלזוג צעיר שמשתייך לחסידות אחרת אין אופציה נוספת, מלבד כמובן הריכוזים הגדולים בירושלים ובבני ברק, שם ממילא המחירים גבוהים”.
ואם כבר מדברים על ירושלים, איש שיחנו מדגיש שרוב ככל השכונות ה’מתחרדות’ בעיר הן בעלות גוון ליטאי מובהק, בעוד באזורים החסידיים שמתרכזים באיזור גאולה ורוממה מחירי הדירות יקרים להחריד. דבר שאינו מהווה פתרון עבור הזוגות החסידיים, שמהווים רוב בעירנו.
“מדובר בבעיה שהולכת ומחריפה”, מזהיר מומחה הנדל”ן. “צריך לזכור גם לקהילות החסידיות המגובשות אין מה לעשות. הדבר לא דומה לטבריה או לעפולה שם היתה קנייה מרוכזת של דירות שממילא לא היו עליהן קופצים. כאן מדובר בעיר מבוקשת מאוד, ובמלאי דירות מוגבל ומצומצם ממש”.
לא מדובר ב’פינוק’
חשוב לציין שלא מדובר רק בזוגות צעירים ‘מפונקים’ שמתקשים להפרד מסינרם של ההורים. יהודה שנישא בחודש סיון האחרון ומתגורר ביחידה צנועה למדי עשה זאת מטעמי פרנסה. “רעייתי עובדת כמורה בבית ספר, עבודה שנכנסה אליה עוד לפני הנישואין”, הוא מספר. “היא עבדה ארבע שנים והובטחה לה שבשנה הבאה תקבל תקן. זה היה טבעי ומתבקש שנחפש לגור כאן, סמוך למקום העבודה שלה, וזאת למרות שאנחנו משלמים מידי חודש 3,500 שקלים על היחידה.
משפחת ג’ מרחוב המגיד ממעזריטש מתגוררת אף היא בשכירות. עבור דירת ארבעת החדרים בה הם מתגוררים המשכיר מקבל מידי חודש מעל 6,000 שקלים, אבל גם להם אין אופציה אחרת. “אנחנו כבר מבוססים כאן”, הם טוענים. “הילדים נכנסו למוסדות, הבנות כבר בסמינרים. אני מסודר בכולל ורעייתי עובדת כאן בעיר. יש לנו קרובי משפחה בביתר, כך שלהתחיל הכל מחדש במקום אחר זו אופציה שנמצאת במקום האחרון.
“בדקנו, ודירה דומה בירושלים עולה פחות או יותר אותו סכום, ואפילו יותר”, הם מוסיפים. “גם בבית שמש דירה בת ארבעה חדרים עולה 4,500 שקלים, כך שהפער לא גדול כל כך. אבל גם אם נשים הכל בצד, איך אפשר לעזוב מקור פרנסה וכולל? אנחנו לא זוג צעיר שממילא מתחיל חיים חדשים”.
“כשנישאנו לפני כחמש-עשרה שנה רכשנו בעיר דירת שלושה חדרים”, מוסיף דניאל, אב למשפחה ברוכת ילדים כ”י. “כעת אנחנו חייבים דירה גדולה יותר, אבל לא מצאנו משהו מתאים במחיר שניתן לעמוד בו. חשבנו בינתיים לשכור ולהשכיר, ולהתאמץ לשלם את הפער, אבל גם בשכירות קשה מאוד למצוא דירה מתאימה”.
תקנות הציבור
אז מה עושים כדי להתגבר על הבעיה?
הגורמים עימם שוחחנו תמימי דעים שפתרון לבעיה חייב להגיע מלמעלה.
“חייבים למצוא פתרון לנושא הפועלים”, אומר אחד הקבלנים. “המציאות שבה כבר קרוב לעשרה חודשים אין שום בנייה בעיר כמעט – יוצרת קושי גדול. לצד הזהירות וההבנה שיש בעיה בהכנסת אויבים לעיר – צריך לחשוב על פתרונות חלופיים ולא להנציח את הבעיה.
ולצד זאת – המציאות מצריכה פתרון גם בדמות ‘תקנת הציבור’. “בריכוזים חסידיים נקבע רף של מחירים, שאסור לחצות אותו. מי שירצה להשכיר או למכור במחיר גבוה יותר יגלה שאין לו קונים, וכך הוא ייאלץ ליישר קו. עושים את זה באופן קבוע בלא מעט מקומות, ובמיוחד לקראת החגים.
“במצב שנוצר כאן”, אומר אחד העוסקים בתחום, “ייתכן כי הגיע הזמן לכנס את כל הקהילות בעיר ובהוראת הרבנים וחברי הבד”צ לקבוע רף חדש ומחייב של מחירים להשכרה ולמכירה לדירות השונות בהתאם לגודל. גם המתווכים ייאלצו להתאפק מעט ולהסתפק ברווח נמוך יותר כדי להקל על המצוקה. עד שההיצע יגדל, חובה להתנהל בצורה נכונה ומושכלת במלאי הדירות הקיים”.
