מושב לפני המחבל
‘שערים’ שוחח עם הרב ש’, אברך יקר תושב העיר, שלומד בכולל שנמצא באחד מבתי הכנסת הוותיקים והידועים באזור שכונת בית ישראל בירושלים. הרב ש’ ישב ספסל אחד לפני המחבל. בעדותו ל’שערים’ הוא מספר: “בשעה שמונה עליתי על קו 226 ברחוב שמואל הנביא, מול סאדיגורה. תפסתי את מקומי במרחק שני מושבים מאחורי נהג האוטובוס, ליד החלון. הנסיעה בתוך ירושלים עברה בנעימים, כאשר בניגוד לרגיל בקו העמוס הזה – הפעם האוטובוס היה ריק למחצה.
“בכביש המנהרות עלה המחבל, כאשר כמובן לא היה שום דבר שעורר את חשדנו. האוטובוס נכנס לעיר, שם ירד המחבל. כשהגענו לרחוב רבי יוחנן בן זכאי, הרגשתי כמו אש מתחת לרגליים. המטען היה מאחורי, ממש קרוב לרגליים שלי.
“קפצתי בבהלה. ואז שמעתי פיצוצים קטנים, כמו נפצים של פורים, אבל בסדרה צפופה, עוד פיצוץ ועוד פיצוץ, ככה בקצב מהיר. בשלב הזה כבר היה כל האוטובוס אפוף בעשן”.
בשלב זה קרתה התפתחות שהייתה בבחינת נס בתוך נס. לדברי הרב ש’, התיק שבו הניח המחבל את מטען הנפץ – היה דומה לתיק שלו, כלומר של הרב ש’. “אני חשבתי שזה התיק שלי. כמובן שלא דמיינתי שמדובר בתיק נפץ. חשבתי שהתיק שלי בוער, וכיביתי אותו באמצעות הרגל. רק אחר כך ראיתי שזה לא התיק שלי. עכשיו, כשאני משחזר את האירוע, אני קולט את גודל הנס שהיה לי, שהמטען לא התפוצץ עליי בחסדי שמים. מנגד, אם לא הייתי מכבה את האש, מי יודע אם המטען לא היה מתפוצץ רגע אחר כך”.
עד כאן עדותו של הרב ש’.
שאלה מהמחבל
מכאן, לעדותה של הגב’ י’, ששוחחה עם המחבל בטרם עלותה לאוטובוס. “עמדתי עם הבת שלי בתחנה של כביש המנהרות והמתנו לקו 226. לפני שעלינו לאוטובוס ניגש אלינו המחבל ושאל אותי: איפה נמצא איזה רחוב בביתר. לא שמעתי את שם הרחוב שהוא חיפש, ואולי העדפתי לא לשמוע. אמרתי לו “אני לא יודעת”.
“עלינו לאוטובוס, והמחבל עלה אחרינו. בתחנה של הכניסה לעיר ירד המחבל. כשהגענו לרחוב בן זכאי שמענו פיצוצים והיה עשן סמיך בכל האוטובוס. עברו כשתי דקות עד שהנהג הצליח לפתוח את הדלת של האטובוס, מרוב עשן. הוציאו את התיק, והגיעו חבלנים עם כיבוי אש כדי לטפל במטען”.
בכביש המנהרות ראית את התיק שהוא מחזיק?”
לא שמתי לב. מה שבטוח, השם הציל אותנו. היה לנו נס גדול. ראיתי את כל זה בעיניים – וזה היה עלול להיגמר אחרת לגמרי. הקדוש ברוך הוא שלח מלאכים ששמרו עלינו ועל תושבי העיר”, היא מסכמת.
נס נוסף נעשה לארז גזית, תושב העיר שכמעט ונורה מחיילים שערכו חיפוש אחר המחבל, לאחר ששלף את נשקו האישי לעברם. גזית חשב שהמחבל נמצא בגג ביתו, ולא הבין את הסיטואציה. בשבת בירך גזית ‘הגומל’. “אני חי בנס”, הוא מלמל בהתרגשות רבה
ואכן, על הנס הגלוי הזה – תושבי ביתר עילית לא יפסיקו להלל ולהודות.
זה היה קו 225
ובכתבה רשום קו 226