גמ”ח מול שוק ההון – מה עדיף: האם המודל המסורתי של הגמ”חים הארציים הגדולים עדיין משרת את האינטרס הכלכלי של המשפחה החרדית בביתר? מחקר עומק תקדימי
דוד גרף
(הערה: אין לראות באמור בכתבה זו משום ייעוץ פיננסי).
בשנים האחרונות הולכת ונפוצה בציבור החרדי, ובעירנו ביתר עילית בפרט, הטענה כי עידן הפקדת הכספים בגמ”חים המסורתיים הגיע לסיומו. יותר ויותר קולות, המגובים ביועצים פיננסיים מהדור החדש, טוענים כי במקום ‘לקבור’ את הכסף במשך שני עשורים בגופים שאינם מניבים תשואה, הדבר הנכון הוא להשקיע את הכספים הללו בשוק ההון.
ההרגשה לעתים היא שקהל האברכים “גילה את שוק ההון”, ובניגוד לדור ההורים שהפקידו כספים בגמ”חים וזכו גם לקיים חסד בממונם וגם לקבל הלוואות נדיבות בתשלומים נוחים כאשר הגיע עת נישואי הילדים – הדור החדש מגלגל על הלשון מושגים כמו ‘אס-אן-פי-500’ ושאר מושגים הקשורים לשוק ההון, כאשר המגמה ברורה: גמ”חים אאוט – שוק ההון אִין.
הטענה מפתה בפשטותה: התשואה הממוצעת בשוק ההון לאורך זמן גבוהה משמעותית מאפס אחוז, והריבית דריבית עושה גם היא את שלה. במקום לשים כסף בגמ”ח ובבוא היום לקבל בחזרה את הכסף פלוס הלוואה, כך הם טוענים, פשוט תחסכו את הכסף בעצמכם, תיהנו מהרווחים, וכשיגיע רגע האמת – הכסף יהיה שלכם, ללא חובות וללא ‘טובות’.
אולם, תחקיר עומק שערכנו, המבוסס על ניתוח פורנזי של המודלים העסקיים של הגמ”חים המובילים מול אפיקי ההשקעה, מגלה שהמציאות מורכבת הרבה יותר. הפתרון אינו “או-או”, אלא שילוב חכם בין העולמות.
לפניכם הדו”ח המלא, המנתח לראשונה את הנתונים כפי שהם, ומציג את המתווה האסטרטגי המקיף לביטחון פיננסי, עם דגש על הפתרון המקומי הייחודי שלנו כאן בביתר. זהו מתווה אסטרטגי מקיף לביטחון פיננסי בציבור החרדי: המתווה מתבסס ניתוח השוואתי של מכשירי אשראי קהילתיים מול אפיקי השקעה בשוק ההון.
הקדמה: כלכלת משק הבית החרדי
המשק החרדי בישראל מתנהל בתוך סביבה פיננסית פנימית וייחודית, ששונה מהותית מהכלכלה המערבית שסביבנו. בעוד שהמודלים המקרו-כלכליים הקלאסיים מניחים כי צריכה והשקעה נגזרות באופן ישיר מהכנסה פנויה – משק הבית החרדי מאופיין בהוצאות הון (Capital Expenditures) מסיביות, המנותקות לעיתים קרובות מרמת ההכנסה השוטפת.
האירוע המכונן בחיי הכלכלה המשפחתית בציבור שלנו – נישואי הילדים – אינו אירוע צריכה רגיל, אלא פרויקט מימוני מורכב הדורש העמדת הון עצמי בהיקפים של מאות אלפי שקלים בפרקי זמן קצובים וקשיחים.
מחקר זה מבקש לחדור אל מעבר לסיסמאות השיווקיות של הגופים הפיננסיים המגזריים – הגמ”חים המרכזיים למיניהם – ולבצע ניתוח פורנזי של המודלים העסקיים שלהם. נשווה את המודלים אלו, המבוססים על עקרונות של ערבות הדדית וסבסוד קהילתי, אל מול החלופות המתעוררות של השקעה בשוק ההון, ואל מול מודלים היברידיים חדשניים כדוגמת “גמ”ח ביתר”.
המטרה היא לספק לקורא, בין אם הוא קובע מדיניות, יועץ כלכלי או ראש משפחה, את הכלים האנליטיים הנדרשים לקבלת החלטות אופטימליות בסביבה של אי-ודאות כלכלית ואינפלציה גואה.
הניתוח מתבסס על נתונים גולמיים שנאספו מתוך המערכות הפנימיות של הגופים הנחקרים: שניים מהגמ”חים הארציים הגדולים ביותר (שייקראו להלן “גמ”ח א’ – המודל הקלאסי” ו-“גמ”ח ב’ – מודל המסלולים השמיים”), “גמ”ח ביתר”, וניתוח תפיסת ההשקעה של המומחה הנודע בעירנו ר’ יוסף מינצברג.
ולפני הכל – הבהרה מתבקשת: אין באמור להלן משום ייעוץ מעשי להשקעה כזו או אחרת, אלא בחומר למחשבה בלבד.
משבר הנזילות והפתרון הגמ”חי
בואו נדבר על האתגר המרכזי של רוב המשפחות החרדיות: הפער בין תזרים להון האתגר המרכזי של המשפחה החרדית.
הפער הזה אינו בהכרח ‘עוני’ במובן של מחסור במזון, אלא ‘עוני נכסי’ יחסי לאלוקציה הנדרשת בעת נישואי הילדים. המערכת הבנקאית הישראלית המסחרית, שפועלת תחת רגולציה של בנק ישראל, מתקשה להעמיד אשראי בסדרי גודל של 400,000-600,000 ₪ למשפחה ללא ביטחונות נדל”ניים או תלושי שכר גבוהים. ואקום זה יצר את הצורך ב”בנקאות צללים” קהילתית. להלן: מערכת הגמ”חים.
כאן צריך לחדד דגש ידוע ולזכור: הגמ”ח בהסתכלות החרדית זוכה גם ליחס של מוסד ביטוחי, ולא ארגון צדקה.
טעות נפוצה בקרב מי שלא מכירים מספיק, היא להתייחס לגמ”חים הגדולים כאל ארגוני חסד במובן הקלאסי. נכון שהגמ”חים עוסקים גם בגמילות חסדים, אולם הנתונים מצביעים על כך שמדובר בגופים פיננסיים המוכרים מוצר ספציפי: נזילות עתידית. הלקוח (ההורה) רוכש אופציה לקבלת הלוואה בעתיד, והפרמיה שהוא משלם עבור אופציה זו היא הוויתור על התשואה האלטרנטיבית על כספו, ובמקרים רבים – ויתור על חלק משמעותי מהקרן עצמה. השאלה המחקרית היא: מהי העלות האמיתית של הלוואה “ללא ריבית”?
חלק שני: ניתוח עומק
עכשיו בואו ננתח את המודל הארצי הקלאסי, מה שיכונה לצורך המחקר הזה ‘גמ”ח א’.
גוף זה הוא אולי המזוהה ביותר עם המודל ה’קלאסי’ של מימון נישואין בציבור החרדי. מסמכי הנתונים מספקים הצצה אל מנגנון מדורג של סבסוד ומימון.
המבנה הטכני של תוכניות החיסכון בגמ”ח מציג חלוקה קטגורית המבוססת על גיל הילד במועד ההצטרפות:
קטגוריה א’ – מסלול ינוקא (גילאי 0.5 עד 3): במסלול זה, המיועד להורים בעלי חזון ארוך טווח, המערכת מציעה מבנה של “יחידות”. כל יחידה עולה בתרומה חודשית של כ-40 ₪. נבחן את הטבלה המפורטת: עבור 8 יחידות, התרומה החודשית היא 320 ₪. סך התרומה המצטברת (העלות) מגיעה ל-38,400 ₪. בתמורה, זכאי ההורה להלוואה של 320,000 ₪, ול’מענק’ (החזר מההפקדה שלו עצמו) בסך 19,200 ₪. ניתוח הממצאים: הנתונים חושפים עקביות מתמטית – המערכת גובה “מס כניסה” בשיעור של 50% מסך ההפקדות. היתרה – 19,200 ₪ בדוגמה זו – נמחקת לחלוטין. זהו “מחיר האופציה” לקבלת ההלוואה. מבחינה פיננסית, ההורה מתחיל מנקודת מוצא של תשואה שלילית (נומינלית) של 50%.
המצטרפים המאוחרים: החלק המטריד נוגע להורים ש”התעוררו מאוחר”. ככל שגיל הילד עולה, ה”תרומה החודשית” מזנקת. לדוגמה, ילד שמצטרף בין הגילאים 14-16: התרומה החודשית ליחידה מזנקת ל-190 ₪ (לעומת 40 ₪ בינוקא). משפחה עם מספר ילדים בגילאים אלו תידרש לשלם אלפי שקלים בחודש, ללא יכולת החזר אמיתית, רק כדי לזכות בהלוואה, כאשר חלק ניכר מכספם עדיין נמחק.
נטל החזר ההלוואה: המסמכים מציינים כי החזר ההלוואה נפרס על פני כ-100 עד 154 תשלומים. משמעות הדבר היא שהזוג הצעיר (או ההורים) יישאו בנטל החוב במשך כ-12.8 שנים לאחר החתונה. זהו נטל תזרימי משמעותי למדי בתחילת הדרך.
ניתוח עומק – גמ”ח ב’
המודל של ‘גמ”ח ב’ מציג וריאציה דומה למודל הארצי, אך עם דגשים שונים, כפי שעולה מניתוח סימולציות שמיות עבור ילדים בגילאים שונים.
עקרון השקיפות של ה’תספורת’: בשונה ממודלים אחרים המסתירים לעיתים את המחיקה, כאן הדברים מוצגים בבהירות. בסימולציות רבות מצוין כי מתוך הפקדה של כ-28,800 ₪, החזר ההפקדה יעמוד על 14,400 ₪ (50%) בלבד. המודל מושתת מראש על הנחת יסוד ש-50% מהכסף הוא “דמי השתתפות” בסיכון הקולקטיבי.
האנומליה של המצטרפים המבוגרים (הכשל המוצרי): בניתוח מסלולים למצטרפים בגילאי 14-15, מתגלה כשל כלכלי. נכתב בפירוש כי ההלוואה תתקבל שנתיים ואף שלוש שנים אחרי שנת החתונה המשוערת. ניתוח משמעות העיכוב: מטרת העל של הגמ”ח היא לספק נזילות ב”זמן אפס”. עיכוב של שנים מרוקן את המוצר מתוכנו. המשפחה תיאלץ לקחת הלוואות גישור יקרות כדי לשלם לספקים בזמן אמת, והריבית עליהן עלולה למחוק כל תועלת כלכלית מהלוואת הגמ”ח העתידית.
המודל של ‘גמ”ח ביתר’
המסמכים הנוגעים ל”גמ”ח ביתר” מציגים מודל פעולה שונה בתכלית, המאתגר את הנחות היסוד של המתחרים הארציים ופועל יותר כ”קואופרטיב צרכני”.
אימות מוחלט של מודל החזר הקרן: הנתון הקריטי ביותר לבדיקה היה האם באמת מוחזרת כל הקרן. הטבלה אינה משתמעת לשתי פנים: בתוכנית “נדוניה בכפליים”, לדוגמה, סכום מצטבר של הפקדות ל-18 שנה העומד על 51,840 ₪, מזכה ב”סכום החזר” זהה של 51,840 ₪. בניגוד ל-50% מחיקה אצל המתחרים הגדולים, כאן 100% מההון העצמי (הנומינלי) נשמר וחוזר למשפחה. זהו פער דרמטי המצטבר להון עתק על פני משפחה שלמה.
מודל המימון – דמי חבר משפחתיים (Flat Fee): כיצד המוסד מממן את עצמו אם הוא מחזיר את כל הכסף? התשובה נמצאת במעבר לתמחור “פר משק בית”. התרומה לחבילה היא קבועה (למשל, 120 ₪ לחודש) לכל המשפחה, ללא תלות במספר הילדים.
הרווח של משפחה חרדית קלאסית ברוכת ילדים: בעוד שבגמ”חים הארציים העלות מוכפלת במספר הילדים ומגיעה לסכומים אדירים שנמחקים, בגמ”ח ביתר העלות נשארת קבועה ונמוכה. העלות השולית לילד נוסף היא אפס. זהו מנגנון המעודד ילודה ותומך במשפחות ברוכות ילדים באופן אינהרנטי.
גמישות מוצרית וניהול נזילות קצר מועד: גמ”ח ביתר מציע גם פתרונות ל”כאבי ראש” פיננסיים אחרים, כמו תוכנית בר מצווה בהפקדות זעומות, ותוכנית קצרת טווח לדיור (5 שנים) המאפשרת קבלת הלוואת גישור משמעותית (כ-100,000 ₪) בתנאים נוחים, כלי קריטי בעת רכישת דירה.
חלק חמישי -האלטרנטיבה של שוק ההון
אל מול המודלים הקהילתיים הסגורים של הציבור החרדי, ניצבת תפיסת ‘שוק ההון’ שמעוררת עניין לאחרונה, ובין היתר מקודמת בידי המומחה ר’ יוסף מינצברג, המערערת את עצם ההגדרה של “סיכון”.
אינפלציית “מדד השטריימל” ושחיקת הכסף: מינצברג טוען כי הסיכון הגדול ביותר אינו התנודתיות בבורסה, אלא השחיקה הריאלית של הכסף בגמ”ח ללא ריבית. הדוגמה של ‘מדד השטריימל’ – שהכפיל את מחירו בעשור – משקפת אינפלציה מגזרית חדה. לפי הטענה הזו, גם אם גמ”ח ביתר מחזיר 100% מהקרן, כוח הקנייה של הסכום בעוד 18 שנה יהיה נמוך משמעותית. הגמ”ח, כגוף ללא ריבית, אינו מספק הגנה אינפלציונית.
##הפוטנציאל של ‘חיסכון לכל ילד’:## מינצברג מזהה בתוכנית הממשלתית “חיסכון לכל ילד” הזדמנות היסטורית. זהו “כסף צבוע” שאינו יוצא מהכיס השוטף. ההמלצה האסטרטגית היא לבחור במסלול מניות מלא (“סיכון מוגבר”) בתחילת הדרך, כדי לאפשר לקצבה הצנועה להפוך להון עצמי משמעותי בגיל 21, שיהווה בסיס איתן (יחד עם הגמ”ח) לחתונה.
המודל ההיברידי
המחקר מגלה כי אין פתרון בודד שיכול לשאת את מלוא הנטל. הגמ”חים הארציים ה’קלאסיים’ מספקים מינוף גבוה אך במחיר של שחיקת הון עצמי מסיבית (מחיקת 50% מהכסף). ‘גמ”ח ביתר’ מספק את הפלטפורמה המאוזנת ביותר – שימור 100% מהקרן ומינוף סביר, בעלות תפעולית מינימלית למשפחות גדולות. שוק ההון הוא המשלים ההכרחי – היחיד שיכול להילחם באינפלציה ולייצר ערך. המסקנה היא שהאסטרטגיה הנכונה חייבת להיות היברידית (משולבת).
אז הנה סיכום מעשי שמפצח את הקוד הכלכלי החרדי: המספרים לא משקרים, אבל לפעמים הם מסתתרים היטב. כל הורה בביתר מכיר את החרדה הקיומית סביב שאלת חיתון הילדים. התשובה האוטומטית במשך עשורים הייתה “תרשום אותם לגמ”ח המרכזי”. זו הייתה הנורמה. אבל תחקיר העומק שלנו חושף תמונה שונה לחלוטין. ההסתמכות העיוורת על הגמ”חים המסורתיים עולה לציבור החרדי הון עתק באובדן חיסכון.
המלכודת השקופה: לאן נעלם הכסף שלכם? כשאתם חותמים על הוראת קבע לגופים הארציים הגדולים, אתם לא פותחים תוכנית חיסכון, אלא קונים פוליסת ביטוח יקרה. הנתונים מראים בבירור: במודלים אלו, כ-50% מהכסף שהפקדתם לא יחזור אליכם לעולם. הוא מוגדר כ”תרומה”. שילמתם “ריבית מראש” של עשרות אלפי שקלים רק כדי לקבל את הזכות לקחת הלוואה.
המהפכה השקטה של “גמ”ח ביתר” בתוך ים הנתונים, בלט המודל המקומי שלנו ששינה את כללי המשחק. הבדיקה אימתה נתון שנשמע כמעט דמיוני בשוק הזה: ב”גמ”ח ביתר”, 100% מהפיקדון שלכם חוזר אליכם. בנוסף להלוואה המכובדת שתקבלו בחתונה, תקבלו חזרה גם את כל כספי ההפקדה שלכם, עד השקל האחרון. איך זה קורה? במקום “לגלח” לכם את החיסכון של הילד, המודל מבוסס על דמי חבר קבועים ונמוכים למשפחה כולה, ללא קשר למספר הילדים. עבור משפחה ברוכת ילדים בביתר, זהו חיסכון של מאות ואלפי שקלים בחודש בהשוואה למודל “לפי ראש” של הגמ”חים האחרים.
הנוסחה המנצחת: מודל משולב
אז מה עושים? המסקנה האופרטיבית היא לאמץ אסטרטגיה משולבת:
הבסיס היציב – גמ”ח ביתר: נרשמים כמשפחה, משלמים את דמי החבר הקבועים ומפקידים למסלולים שמחזירים 100% מהקרן. כך הבטחתם את זכאות ההלוואה (הנזילות) ושמרתם על הכסף שלכם.
מנוע הצמיחה – שוק ההון: את הכסף ש”חסכתם” מכך שלא הפקדתם לגמ”חים שמוחקים לכם חצי, ואת כספי “חיסכון לכל ילד” של הביטוח הלאומי – מפנים לשוק ההון (רצוי במסלול מנייתי בגילאים הצעירים, כהמלצת המומחים). זהו הכסף שילחם באינפלציה וייצר את הרווחים הריאליים.
השילוב בין ה”בטון” של גמ”ח ביתר (שימור הקרן והלוואה מובטחת) לבין ה”מפרש” של שוק ההון (צמיחה מול שחיקת האינפלציה), הוא הדרך היחידה לצלוח את ים ההוצאות ולהגיע לחוף מבטחים. אל תתנו לכסף שלכם להישחק, ואל תסכימו שהוא יימחק. הנוסחה החדשה בידיים שלכם.
ואל תשכחו: הכל כמובן בסייעתא דשמיא ומידו של מי שזן ומפרנס לכל.
| השוואה | גמ”ח המרכזי | אושר וכבוד | גמ”ח ביתר | שוק ההון (מינצברג) |
| שימור קרן נומינלי | נמוך (50% מחיקה) | נמוך (50% מחיקה) | גבוה (100% החזר) | תלוי שוק (פוטנציאל רווח/הפסד) |
| שימור קרן ריאלי | שלילי מאוד (מחיקה + שחיקה) | שלילי מאוד | שלילי (רק שחיקת אינפלציה) | חיובי (פוטנציאל תשואה ריאלית) |
| מודל עלויות | ליניארי (פר ילד) | ליניארי (פר ילד) | משפחתי (דמי חבר קבועים) | דמי ניהול נמוכים/אפסיים |
| רמת מינוף (LTV) | גבוהה (עד 1:16) | בינונית (כ-1:4) | בינונית (כ-1:3 בתוספת החזר קרן) | אין מינוף (1:1) |
| נזילות ביום האירוע | מיידית | בעייתית (עיכוב 2-3 שנים) | מיידית + גמישותפרמטר | גבוהה (T+3 במכירת ני”ע) |
| התאמה למשפחות ברוכות ילדים | נמוכה (עלות מצטברת אדירה) | נמוכה | גבוהה מאוד | ניטרלית |
