פגישות חירום בכנסת, רה”ע בלשכת השרה, והצעה מהפכנית של ח”כ מקלב: הקרב על מחירי התחבורה בביתר מגיע לנקודת רתיחה
יעקב מרגליות
השבוע שעבר סימן נקודת מפנה דרמטית במאבקם הנחוש של תושבי ביתר עילית על זכותם לתחבורה ציבורית במחירים הוגנים. מה שהחל כטרוניה שקטה שהוצפה ב”שערים’ על התייקרות מחירים, הפך בשבועות האחרונים למערכה ציבורית ופוליטית רחבת היקף, החושפת את הקרביים של הבירוקרטיה הישראלית ואת האופן שבו החלטות תכנוניות קרות מנתקות עיר שלמה מיכולת תנועה בסיסית במחירים סבירים והוגנים.
ביום רביעי האחרון, הרחק מאור הזרקורים, נרשמה עליית מדרגה במאבק. משלחת של עסקנים מקומיים מהעיר נפגשה בלשכתו של יו”ר ועדת הכספים בכנסת, ח”כ חנוך מילביצקי. הפגישה, שהתקיימה באווירה של דחיפות וחירום, סימנה את המעבר של המאבק מהזירה התחבורתית לזירה התקציבית – המקום שבו מוכרעות המערכות האמיתיות בישראל. ההבנה שחלחלה בקרב הנוכחים הייתה ברורה: משרד התחבורה אולי רוצה לעזור, אבל המפתחות נמצאים אצל נערי האוצר.
כרוניקה של עושק
כדי להבין על מה המהומה, צריך לחזור אל המספרים היבשים, והם מספרים סיפור מקומם. עד לאחרונה, תושב ביתר עילית, עיר המדורגת באשכול הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר (1), יכול היה לרכוש חוזה נסיעה מקומי במחיר שווה לכל נפש. אולם רפורמת ‘דרך שווה’, בניסיון לייצר אחידות ארצית, יצרה עבור העיר החרדית מלכודת דבש.
במסמכים שהונחו על שולחן הוועדה, כמו גם במכתבו של ראש העיר מאיר רובינשטיין שנשלח לאחרונה לשרה רגב, נחשף הפער הבלתי נתפס: בעוד שבערים שכנות כמו בית שמש, אפרת ויישובי גוש עציון – חלקן מבוססות בהרבה מביתר – התושבים נהנים מחוזה “חופשי חודשי” מקומי בעלות של 69.5 ש”ח בלבד, תושבי ביתר נדרשים לשלם 157.5 ש”ח לנוער, ומחיר מלא של 225 ש”ח למבוגרים.
הסיבה לכך היא בירוקרטית לחלוטין. אפשר להגדיר אותה בשתי מילים: “הנקודה האדומה”.
במפות משרד התחבורה, ביתר עילית סומנה כחלק אינטגרלי ממטרופולין ירושלים. המשמעות המעשית היא שילד בן 10 שצריך לנסוע שני קילומטרים לתלמוד תורה בתוך העיר, מחויב לרכוש כרטיס “חופשי ארצי” המאפשר לו לנסוע עד לנהריה או לבאר שבע – הטבה שאין לו בה שום צורך, אך הוא נאלץ לשלם עליה מחיר מלא.
פגישה בלשכת השרה
בזירה המקומית, ראש העיר מאיר רובינשטיין מנסה גם הוא להפעיל את השפעתו וללחוץ על הגורמים הנוגעים בדבר לקדם פתרון לעוול הגדול.
בשבוע שעבר נפגש רה”ע עם שרת התחבורה רגב לפגישת עבודה, במרכזה דנו במאבק המתנהל על ידי העירייה בעליית המחירים המשמעותית במחירי הנסיעה בתח”צ. לפי הודעת רה”ע, בפגישה הדגיש כי הרפורמה, שבבסיסה מגמה חיובית, הובילה בפועל לעוול חמור עבור תושבי העיר. מחירי התחבורה הציבורית המקומית זינקו בשיעורים חסרי תקדים, והכבידו במיוחד על משפחות מרובות ילדים. כך למשל, מחיר “חופשי חודשי” לנוער, שעמד עד לא מזמן על 48 שקלים בלבד, האמיר ל-157.5 שקלים – יותר מפי שלושה.
רה”ע הביע בפני השרה את מצוקת התושבים ובפרט תלמידי מערכת החינוך, אשר עבורם מדובר בעלות חודשית מכבידה. לדבריו, אין כל הצדקה לכך שתושבי ביתר לא יוכלו לרכוש חוזה נסיעה מקומי מוזל, בדומה לתושבי ערים אחרות שנהנים מחוזה ‘חופשי חודשי מקומי’ במחיר של 69.5 שקלים בלבד.
השרה רגב השיבה כי ביתר עילית אכן אינה כלולה כיום בהגדרת הפריפריה ברפורמה, אך הוסיפה כי מדובר באי צדק שיש לתקנו. בדבריה הציגה את שלל ההטבות שהשיגה הרפורמה ברחבי הארץ, כולל: אזרחים בגילאי 67 ומעלה נוסעים חינם, תושבי הפריפריה זכאים להנחה של 50%, אנשים עם מוגבלויות – 50% הנחה. צעירים – 33% הנחה בכל הארץ.
עם זאת, ציינה השרה כי אכן ביתר עילית ספגה עליית מחירים משמעותית, וציינה כי כעת יוצאים למאבק משותף כדי שמשרד האוצר יחריג את ביתר עילית, ויחזיר את ההטבה לתושבים, כדי לאפשר רכישת חוזה חופשי חודשי מקומי, בעיר אשר מרבית תושביה מתבססים על נסיעות בתח”צ.
רה”ע רובינשטיין הודה לשרה על ההירתמות ואמר: “אני רואה בך נציגת הפריפריה בממשלה. בשם למעלה מ-80,000 תושבי העיר, מתוכם מעל 64% ילדים בגילאי חינוך, אני מביע תודה על המחויבות, ומקווה לראות בקרוב תיקון אמיתי לעוול הזה”.
חלופת מכתבים
דברים דומים כתב רובינשטיין במכתב לשרה רגב, בו הסביר כי “כלל תושבים נאלצים לרכוש חוזה נסיעה ארצי, במחיר יקר של 157.5 ש”ח – למרות שרובם צורכים נסיעות פנים-עירוניות בלבד; לעומת מחיר של 48 ש”ח לנוער או 82 ש”ח למבוגר עד לרפורמה האמורה – התייקרות של מאות אחוזים!”
במכתב נאמר, כי “מדובר בסכום משמעותי מאוד עבור אלפי המשפחות, בניכוי מאות רבות של משפחות ברוכות ילדים מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר במדינה. רבים פונים אלי ולנציגי ציבור אחרים, ומתלוננים כי אין להם כל צורך בחוזה נסיעה שמאפשר להם נסיעות בכל הארץ, ואף לא במטרופולין ירושלים. הם רוצים בסך הכל לאפשר לילד נסיעות במחוז ביתר עילית, ומתחננים שיאפשרו להם לרכוש חוזה חודשי מקומי.
“חשוב לציין, כי בערים סמוכות כמו בית שמש, אפרת ויישובי גוש עציון, ניתן לרכוש חוזה מקומי. במחיר של 69.50 ש”ח; רק בעירנו – שבה מתגוררים כ-80,000 תושבים, מהאשכול הסוציו-אקונומי הנמוך במדינה – נשללה האפשרות. אין הגיון בדרישה להניב את כולם לרכוש חוזה ארצי, לכל כך צורך!
“עוד חשוב לציין, כי עירנו במפה נמצא כי ביתר עילית נמצאת בגבול המטרופולין, כאשר מ-3 כיוונים אנו מוקפים באזורים שאינם כלולים במטרופולין. כך שיש הגיון בהוצאת העיר מהמטרופולין – מה שיאפשר לתושבים לרכישת יחוד מקומי במחירי הגיוני”.
במכתב מצוין כי “התחבורה הציבורית הינה עורק חיים קריטי בעירנו. היא מהווה פתרון תחבורתי עבור אלפי משפחות ברוכות ילדים, ובעבר אף הפחית משמעותית את השימוש ברכב פרטי. כעת, כשהשימוש בתח”צ הפך לבלתי כדאי, מתגבר השימוש ברכבים פרטיים, הגורמים לפקקים ובעיות תחבורה שונות בעיר”.
האוצר ממליץ: ‘חכו לתקציב’
המאבק, שעבר כעת לפתחם של פקידי האוצר, נתקל השבוע בתגובה ראשונית מעורבת. גורמים המעורים בפרטים חושפים כי התקבל מענה לא רשמי מכיוון לשכת שר האוצר. המסר שהועבר לעסקנים ולנציגים הפוליטיים היה ברור אך מתסכל: “אנו ממליצים להכניס את התקציב הדרוש כבר בדיוני התקציב הקרובים”.
זוהי תשובה דיפלומטית קלאסית של האוצר. מצד אחד, היא אינה טורקת את הדלת ואינה שוללת את צדקת הטענה של תושבי ביתר. מצד שני, היא דוחה את הפתרון למועד בלתי ידוע בעתיד, וכורכת אותו בקרבות התקציב הגדולים, שם סעיפים קטנים (במונחי מאקרו) כמו סבסוד תחבורה לעיר אחת נוטים להיעלם או לשמש כקלפי מיקוח פוליטיים. החשש בקרב העסקנים הוא שההמלצה “לחכות לתקציב” היא דרך אלגנטית למסמס את הדחיפות שבתיקון העוול כאן ועכשיו.
בעצם, שר האוצר מאשים בתורו את שרת התחבורה. לדבריו, גלגול האחריות לעברו של משרד האוצר אינו אלא התנערות מצד משרד התחבורה. לדבריו, ביכולתה של שרת התחבורה להחליט כאן ועכשיו על תיקון ברפורמה לטובת תושבי ביתר – על חשבון תקציב משרד התחבורה. הפנייה למשרד האוצר לשם קבלת תקציב חדש כדי לתקן את העוול, אליבא דשר האוצר – אינו אלא גלגול אחריות. לדבריו, משרד האוצר יכול לעשות אחד משניים: או לתקן כבר מעכשיו על חשבון התקציב הקיים – אלא לתקן בשנת 2026 אבל לכלול זאת בתקציב הכללי של משרד התחבורה ולא לדרוש תקציב אקסטרה.
בתקווה שהבנתם.
בחזרה לשיטת הטבעות
בתוך המבוי הסתום הזה, מפציע סגן השר במשרד התחבורה אורי מקלב כמי שמחזיק בפתרונות המקצועיים. בשיחה שקיים השבוע עם ‘שערים’ בבניין הכנסת, פרש מקלב את משנתו לפתרון המשבר, כשהוא מציג בקיאות מרשימה בפרטים הטכניים של מערכת הכרטוס הישראלית.
מקלב הניח על השולחן שתי חלופות לביצוע מיידי:
הראשונה היא “חזרה לעתיד” – אימוץ מחדש של “שיטת הטבעות” משנת 2016 למספרם. באותה רפורמה, המטרופולינים חולקו לטבעות פנימיות (1, 2, 3), מה שאפשר לתושבי הטבעות החיצוניות לרכוש מנוי מוזל לאזורם בלבד.
“החלוקה הזו עבדה”, הסביר מקלב, “היא הכירה בכך שמי שגר בקצה המטרופולין לא צריך לממן את התחבורה במרכזו”. החזרת השיטה הזו תאפשר להחריג את ביתר עילית לטבעת חיצונית ולהוזיל דרמטית את העלויות.
החלופה השנייה שמקדם מקלב היא טכנולוגית ומודרנית יותר: יצירת מוצר מדף חדש של “כרטיס פנימי” המוגבל לרדיוס של 5 עד 6 קילומטרים. מכיוון שרוב הנסיעות בביתר הן נסיעות פנים-עירוניות קצרות, כרטיס כזה, שיתבסס על יכולות ה-GPS הקיימות כבר באפליקציות התשלום ובמכשירי התיקוף, יפתור את הבעיה מהשורש. הוא יאפשר תשלום הוגן על השירות הנצרך בפועל, בלי לחייב את המדינה לסבסד נסיעות ארוכות שאינן מתבצעות.
הודאה באשמה
הרוח הגבית למאבק מגיעה מכיוון לא צפוי – משרד התחבורה עצמו. בתשובה רשמית לשאילתא שהגיש ח”כ מקלב לפני כחודש (ל’ תשרי, 22 באוקטובר למספרם) בנושא מחירי התחבורה, הודתה שרת התחבורה מירי רגב, באופן חסר תקדים, בקיומה של האפליה.
השרה לא ניסתה לייפות את המציאות. היא הבהירה כי המחירים נקבעים כיום על פי נתוני הלמ”ס בצורה טכנית, אך הודתה בפה מלא כי “נתונים אלו אינם משקפים נאמנה את המציאות בעיר וגורמים לעיוות משמעותי בחישוב התעריפים”.
יתרה מכך, השרה רגב לא הסתפקה בהודאה, אלא ביקשה את עזרתו של ח”כ מקלב – הנחשב למומחה מספר אחת בכנסת לתחבורה ציבורית בציבור החרדי – לפעול במסגרת ועדות הכנסת לקידום השינוי. “אני צריכה את העזרה שלך בוועדה כדי להחריג את ביתר”, אמרה השרה, אמירה המעידה כי הדרג המקצועי במשרדה כבול באזיקי הבירוקרטיה וזקוק לפטיש פוליטי כדי לשבור אותם.
הרשות הארצית מגיבה
בעקבות כך יצא מכתב מהרשות הארצית לתחבורה ציבורית אל רותם ברמלי מאגף התקציבים במשרד האוצר, ובו בקשה לבחינת עדכון תעריפי נסיעה בתחבורה ציבורית בביתר עילית וערים בעלות מאפיינים דומים.
במכתב, עליו חתום מנכ”ל הרשות הארצית לתחבורה ציבורית עידן מועלם, מוסבר כי “אוכלוסיית העיר ביתר עילית נשענת באופן משמעותי על תחבורה ציבורית ומאופיינת במשפחות מרובות ילדים אשר מתניידים באופן כמעט בלעדי בתחבורה ציבורית. טרם רפורמת ‘דרך שווה’, נהנו תושבי העיר מהנחות שונות על תעריפי הנסיעה באופן שהוזיל את הנסיעה בתחבורה ציבורית”.
במכתב נאמר, כי “בעקבות רפורמת ‘דרך שווה’ הוחלו תעריפים אחידים בכל רחבי הארץ לפי “טבעות” וכן ניתן הסדר ייחודי בדמות ‘מנוי פריפריה’ המאפשר נסיעה באוטובוס למרחק של עד 40 ק”מ במחיר מנוי מוזל וזאת למתגוררים ביישובים המרוחקים ממרכזי המטרופולינים ומוגדרים כ’אזור 1′.
“כתוצאה מכך, מאחר והעיר ביתר עילית אינה זכאית ל’מנוי פריפריה’, עלויות התחבורה הציבורית עלו באופן משמעותי עבור תושבי העיר והנטל הכלכלי עבור כל משפחה הפך כבד יותר. נציגי העיר ביתר עילית טוענים לעיוות שנוצר לדעתם במחירי התחבורה הציבורית בעיר בעקבות רפורמת ‘דרך שווה’, וטענתם היא כי יש מקום להחיל את הזכאות ל’מנוי פריפריה’, בין היתר, לאור היותה של העיר ממוקמת מעבר לקו הירוק – מצב שמאריך משמעותית את זמן הנסיעה בפועל בשל מעבר בשני מחסומים וזאת על אף הקשרים התחבורתיים בינה לבין ירושלים.
“בהמשך לפניית נציגי העיר הריני לפנות אליך בבקשה לבחון את הנושא שבנדון במטרה להמשיך ולעודד את השימוש בתחבורה ציבורית בעיר ביתר עילית וכן בערים בעלות מאפיינים דומים לה”, חתם עידן מועלם את מכתבו.
תמונת מצב: המתנה דרוכה
נכון להיום, הכדור נמצא במגרש של משרד האוצר, וליתר דיוק – בקְרַב הסמכויות בין משרדי התחבורה והאוצר. הנתונים ברורים: משפחה ברוכת ילדים בביתר עילית משלמת כיום “קנס” שנתי של כ-5,000 ש”ח נטו בהשוואה למשפחה מקבילה בבית שמש, רק בגלל הגדרה גיאוגרפית שרירותית.
כאן יש לציין שנית: טענת משרד התחבורה כי האחריות נמצאת בתחום משרד האוצר – איננה טענה שלמה, שכן משרד התחבורה יכול להחליט כי הוא ‘מכניס את היד לכיס’ ומממן את התיקון כבר מעכשיו – מבלי לחכות לתקציב חריג ממשרד האוצר. משרד התחבורה הוא שיצר את העוול ובסמכותו לתקן זאת מיידית על חשבונו. עם זאת, במידה ובמשרד האוצר יחליטו להיענות לבקשה החריגה – לא יהיה כל תירוץ לאף אחד מהגורמים ולתושבי ביתר תבוא הרווחה.
כך או כך, השילוב של ההודאה הרשמית של השרה רגב, הלחץ של ועדת הכספים, והפתרונות היצירתיים שהציע מקלב (חזרה לשיטת הטבעות או כרטיס רדיוס), יוצר הזדמנות נדירה לתיקון. אולם, כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה, המרחק בין צדק תחבורתי לבין סעיף מאושר בתקציב המדינה יכול להיות ארוך ומפותל.
הימים הקרובים יהיו קריטיים. אם המלצת האוצר “להמתין לדיוני התקציב” תהפוך למדיניות רשמית של גרירת רגליים, תושבי ביתר עילית צפויים להחריף את המאבק. מבחינתנו, לא מדובר בפריבילגיה, אלא בזכות בסיסית לנוע בעירם במחיר שפוי, כפי שמקובל בכל עיר פריפריאלית אחרת במדינת ישראל. ח”כ מקלב, מצדו, הבהיר כי ימשיך לפעול בנחרצות: “לא נרפה עד לתיקון העוול והסרת האפליה הפוגעת בתושבי העיר”.
